יש עובדה אחת שאף אחד מהשחקנים הרלוונטיים לא יכול להתעלם ממנה: בעזה עדיין פעילים אלפי מחבלים ג'יהאדיסטים. חלקם, אגב, לא מחויבים לחלוטין לחמאס ומשתייכים לפלגים אחרים. האנשים האלה לא מתכוונים לנוח על זרי הדפנה, ולא משנה כמה פעמים נשיא ארה"ב יכריז על "סיום המלחמה".
לכל הפחות, מדובר באלפי מחבלים. "המתונים" שבהם יהיו מוכנים אולי להמתין שנתיים לפני שיתקפו שוב - מאומנים ומצוידים יותר. עבור אחרים יש רק אפשרות אחת: ג'יהאד ללא הפסקה.
מנהרות, רקטות ופצ"מרים
העובדה הזו מאירה את הדיונים על הרכב ממשלת הטכנוקרטים הפלשתינית באור נלעג. תהיה זו ממשלה מטעם הרשות הפלשתינית; תהיה זו ממשלה בשילוב גורמים מטעם חמאס; תהיה זו "ועדה עצמאית" או אפילו שלטון על טהרת הפקידות הבריטית במינוי אישי של טוני בלייר. אף אחד מההרכבים האלה לא יוכל ולא ירצה למנוע את ניסיון הפיגוע הבא מהגבול.
יתר על כן, השלטונות האלה לא יתאמצו להשמיד את המנהרות התת־קרקעיות או לאסוף את הרקטות והפצמ"רים שנותרו. במקרה הטוב השלטון החדש ישפץ בתים, יסלול כבישים ויחזיר את החיים למסלולם. במקרה הרע אנשיו ילבינו כספים לרכישת אמל"ח למחבלים.
נכון הדבר לגבי הכוח הבינלאומי שממתין לאישור מועצת הביטחון. לא רק מפני שלטורקים ולקטארים יש אינטרס הפוך - לשמר את השלוחה המקומית של האחים המוסלמים. אפילו מדינות שמרניות יותר, שכלל לא בטוח שישתתפו בכוח, כמו סעודיה ואיחוד האמירויות, לא ימהרו לסכן את חיי חייליהן כדי לנטרל את האיומים של חמאס.
ככלות הכל, האיום הזה לא מופנה נגדם בטווח הקצר, אלא נגד ישראל. אדרבה, קיים חשש שהם רק יגבילו את היכולת לתקוף. מעין יוניפי"ל עזתי.
שתי ציפורים במכה אחת
בצל הדברים האלה, בפני ישראל ניצבת רק אפשרות אחת: לתכנן היטב את חידוש הלחימה בעזה לאחר החזרת כלל החללים החטופים או רובם. המודל הלבנוני לא יספיק כאן. לעומת לבנון, שבה הנוכחות של צה"ל מוגבלת לחמש נקודות, הנוכחות ברצועה נרחבת יותר.
המשמעות היא ניסיון מתמשך לביצוע פיגועים נגד הכוחות, שיכבידו את מחיר השהות בעזה - ויעודדו את הנטייה הישראלית לסגת ללא תנאי עד קו הגבול, תוך הענקת הישג כביר לארגוני הטרור. המתווה הזה כבר יצא לדרך. בחמאס מתרצים זאת בקמפיין נגד הכוחות של יאסר אבו שבאב ודומיו.
כך נתפסות שתי ציפורים במכה אחת: התשת הצד הישראלי וכרסום בלגיטימציה המזערית ממילא של המיליציות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו