נרצה או לא - זה הפתרון היחיד שימנע מחמאס להשתקם בעזה

חמאס החזיר היום (בין שישי לשבת) את החלל החטוף אליהו "צ'רציל" מרגלית מניר עוז לישראל, ועדיין מוחזקים בידי ארגון הטרור 18 חטופים חללים שטרם הושבו ארצה.

ההסכם אותו הביאו האמריקנים לחתימה היה הסכם מסגרת בו הורחבו גבולות המעטפת וחלק מהסעיפים טושטשו כדי שיהיה לכולם מה לקחת ומה להפסיד. חמאס הבין כי החטופים החיים אינם משרתים עוד את הנרטיב שהוא משדר והפכו בעצם לנטל ולכן הסכים לשחררם, בעוד ישראל רצתה מאוד את החטופים החיים, התפשרה על ניסוח מעורפל של חזרת החללים - וכך קיבלה ישראל את כל החטופים החיים ובידי חמאס נותרו החטופים החללים שקצב החזרתם נשאר מעורפל.

עם נסיגת כוחות צה"ל לקו הצהוב, קיבל חמאס לידיו רצועה של  כ-50% מהשטח, ובה רצף טריטוראלי ללא ביתור מרפיח ועד בית חנון, ובתוכו מרבית האוכלוסיה העזתית. כך שבה הריבונות לאורך כל הרצועה לידי חמאס. ישראל נשארה לשלוט בכ-50% מהשטח שרובו ריק מאוכלוסיה, וזהו בעיקרון הישג פוליטי ישראלי שמאפשר להשאיר את סמוטריץ ובן גביר בממשלה. חמאס ששולט בפועל ברוב אוכלוסיית הרצועה זקוק לזמן כדי לבסס את ריבונותו ולשקם את יכולותיו הצבאיות, הוא מחסל את מתנגדיו לאור יום ובכך מבסס ריבונות ופועל בחשאי כדי לשקם יכולות צבאיות ותשתיות טרור, כל זאת בחסות ההסכם שנחתם ובגיבוי - בשלב זה - של ארה"ב קטאר וטורקיה.

בפיסגה המדינית בשארם א-שייח' שהייתה בעיקר פיסגה דקלרטיבית, נעדרו באופן מופגן יורש העצר הסעודי MBS ונשיא האמירויות MBZ. ההיעדרות היא הצהרת כוונות שמבקשת להבהיר כי לא ניתן יהיה להתקדם לשיקום הרצועה בכסף סעודי ואמירתי, כשחמאס עדין הריבון והוא נתמך על ידי קטאר וטורקיה. כמות המשתתפים בוועידה וההצהרה הכללית בסיומה ממחישים את הקשיים שנותרו כדי להחזיר את החטופים החללים, לפרז את הרצועה, לפרק את חמאס מנישקו ולהעביר את השלטון ברצועה לגוף מוסכם שעדין לא ברור איך ייראה.

כעת מסתמן שנוצרו 2 מחנות. המחנה הטורקי והקטארי שתומך בחמאס וירצה להשאירו ברצועה כריבון, בעוד שהמחנה השני שנתמך על ידי סעודיה והאמירויות מבקש להעביר את השליטה לידי הרשות הפלשתינית, ובכך לקדם את פתרון 2 המדינות. הניסיון האמריקני להרכיב כוח רב לאומי שיורכב ממדינות מוסלמיות וערביות ומפלשתינים (בעצם הרש"פ) כדי לפרק את חמאס מנישקו ולהעביר את השילטון לידי ממשל טכנוקרטי, נראה פיתרון לא ראלי לאור התנגדותה של ישראל.

נרצה או לא, הפיתרון היחיד שיתכן ויוכל להתממש יהיה העברת השילטון לידי ממשלה שתורכב מפקידים פלשתינים - ובמילים אחרות - זו ממשלת הרשות הפלשתינית, גם אם בשלב ראשון לא תיקרא כך. חמאס מנצל בשלב זה את הזמן כדי לייצב את שלטונו, לשקם את כוחו הצבאי כדי שיוכל בעת המשא ומתן על השלב הבא לבוא מעמדה של כוח ולהשיג את מבוקשו - שליטה בטחונית מאחורי הקלעים בדומה למודל חיזבאללה בלבנון.

ישראל חייבת לעמוד על יישום החלק הראשון של ההסכם שכולל את החזרת כל החטופים החללים לפני פתיחת הדיונים על השלב הבא של העיסקה. ישראל לא תוכל להתנגד לשלטון טכנוקרטים פלשתיניים, ואולי עדיף לה בשלב הזה למנוע כל צורה של מימשל בינלאומי שיכלול את טורקיה וקטאר - גם במחיר כניסת הרשות הפלשתינית לעזה. בדרך זו תוכל מדינת ישראל לשכפל את המודל הביטחוני באיו"ש למודל הביטחוני בעזה, ולהמשיך ולפגוע בחמאס גם לאחר מימוש השלב השני. במהלך זה טמון סיכון של קידום פתרון 2 המדינות שישראל אינה רוצה בו, והוא יצטרך להיבלם במהלכים מדיניים בגיבוי אמריקני במעלה הדרך.