מאז 2018 - אז יצאה ארה"ב מהסכם הגרעין של 2015 והחלה להטיל מחדש סנקציות על איראן, טהרן כיבתה את משדרי המיקום של צי מיכליות הנפט שלה, שזכה לכינוי "צי הצללים". השבוע, הצי המדובר יצא לאור, והמשדרים נדלקו מחדש.
נראה שמדובר בתגובה ישירה להפעלתו של מנגנון ה"סנאפבק", שהשיב לתוקף סנקציות שדורשות מכל מדינות העולם לאכוף את איסורי האמברגו והסחר על הרפובליקה האיסלאמית.
ההחלטה האחרונה של טהרן שלא להסתיר את צי המכליות שלה, מצטרפת למאמצי השיקום בפרוייקט הגרעין שלה, שנחשפים מידי שבוע כמעט בתמונות לוויין, ולדבקותה בדרישתה לשמר העשרה על אדמתה, הגם שזו ספגה מכה קשה. עובדות אלו מעידות כי למרות הישגי ישראל, איראן לא שינתה את דרכה ומאיצה את מוכנותה לעימות נוסף עם ישראל וארה"ב.
ההחלטה האחרונה איננה טקטית בלבד: היא בעלת משמעות אסטרטגית, שמעידה כי באיראן לא חוששים להתגרות במערב ולהסתכן בעימות מחודש, באם מישהו יבקש לעצור את מכליותיה.
החלטה זו מצטרפת לשורת החלטות ופעולות שנקטה איראן בתקופה האחרונה שמשמעותן אחת - איראן לא רואה עצמה כצד המפסיד במערכת "עם כלביא". שוב, לראיה: הממשל בטהרן לא רק שאינו מוכן לוותר על זכותו להעשיר על אדמתו, אלא הוא החל לפעול, כך על בסיס תצלומי לווין, להשמשה אפשרית של אתרי ההעשרה שלה, כולל אתר חדש מדרום לנתנז.
במקביל, איראן ממשיכה במרץ לשקם את מערכי ההגנה האווירית שלה ומערכי הטילים שברשותה, והדיווחים על כך שאנשיה פועלים מול מוסקבה ובייג'ינג במטרה לרכוש יכולות מתקדמות כדוגמת מטוסי הסוחוי 35 וסוללות S-400, אינם פוסקים.
מהלכים אלו של טהרן מצד אחד, והאיומים הנשמעים בירושלים ובוושינגטון מצד שני, מקרבים עימות בין הצדדים. ברור, כי למרות הישגי ישראל וארה"ב במערכת "עם כלביא" ולמרות ההכרה שטהרן ספגה נזקים משמעותיים, נראה שלתפיסת ההנהגה האיראנית היו לה הישגים משמעותיים (ובראשם - מניעת הפלת המשטר על ידי ישראל) ועם "ההתאמות הנכונות" ניתן לשפר את היכולת להתמודד עם מתקפות דומות בעתיד.
הביטחון הזה, לצד ההבנה האפשרית שהמערב לא מוכן לשלם מחיר על הטלה מחודשת של סנקציות, מובלים להתנהלות "חצופה" שאנו עדים לה. ההתנהלות הזאת עשויה להיות אות למהלכים נוספים כנגד האינטרסים המערביים באזור המפרץ, בעיקר בתווך הימי.
עמדה זו של איראן מרחיקה מאוד את הסבירות לעסקה עם ארה"ב, שלמרות רצונה הבסיסי בעסקה, עמדות וושינגטון לקראת המו"מ נתקלות בתפיסה של עוצמה יחסית. כך, בעוד שבארה"ב בטוחים שאיראן חלשה ולכן ניתן לסחוט ממנה ויתורים משמעותיים, המשטר האסלאמי רואה עצמו חזק דייו שלא לוותר על עמדותיו הבסיסיות במו"מ עתידי.
הגם שבאיראן מתנהל לכאורה ויכוח נוקב לגבי המדיניות שיש לאמץ, די ברור כי עמדתו של המנהיג העליון תומכת ומגבה את מדיניותה הנוכחית של המשטר וספק אם זו תשתנה כל עוד חמינאי שולט בטהרן.
בשורה התחתונה, התנהלותו של משטר האייתולות מאז מערכת "עם כלביא" מגלה כי הנהגתו מכירה בנזקי המלחמה, אבל בד בבד בטהרן לא מעריך כי הפסידו במלחמה ולכן לא רק שעמדות איראן לא משתנות - הרפובליקה האסלאמית אף מוכנה לקחת סיכונים בדמות שיקום מערך ההעשרה שלה, או עימות ימי על רקע מעצר אפשרי של מכליותיה. אמנם, ספק אם איראן ששה אלי קרב, אבל בוודאי לא מוכנה לסגת ממנו. עובדה זו והמבוי הסתום במו"מ מבטיחים הסלמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו