ההישג: השבת החטופים; הבעיה: עתיד הרצועה

קשה לחשוב על רגעים מרגשים יותר בתולדותיה של האומה מאלה שצפויים למדינת ישראל ביממה הקרובה, עם שובם של החטופים החיים מעזה, ובעקבותיהם של החטופים החללים. הרגעים האלה יאפילו על המחלוקות, על הסכנות שנותרו ועל המחיר הכבד - בחיי לוחמים ואזרחים ובחיי חטופים חללים שיישארו שם, אולי לנצח.

הרגעים האלה יהיו קודם של כל החטופים שישובו ושל בני משפחותיהם, אבל גם של כל ישראלי שפעל לשובם, ושל הצוות האמריקני שהפך את זה לאפשרי. החיבוק החם שקיבלו השליחים האמריקנים סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר אתמול בכיכר החטופים היה רק הכנה לאופן שבו יתקבל בישראל הנשיא טראמפ מחר. אמנם רק מעטים יזכו לפגוש אותו, אבל מאחוריהם תעמוד מדינה שלמה שחבה לו תודה עצומה.

טראמפ הציל את ישראל מעצמה. משיגיונותיה. מהפנטזיות שלה. הוא לימד אותה את גבולות האפשר, ובעיקר סידר לה את הדברים נכון, ולא כמו שממשלתה סידרה אותם. לא שתי מטרות מלחמה, שהראשונה ביניהן היא השמדת חמאס והשנייה השבת החטופים, אלא מטרה מובהק אחת - החטופים - שהכל משני לה, ושהיא־היא הניצחון המוחלט.

בסוף השבוע, הפרשנים והרשתות עסקו בהרחבה בוויכוח אם העסקה היא ניצחון גדול לישראל, כפי שטוענת הממשלה, או כניעה לטראמפ ולמציאות, כפי שטוענים מבקריה. האמת, כתמיד, מורכבת יותר מסיסמאות. יש בעסקה הרבה מאוד הישגים לישראל - החזרת החטופים בראשם. יש בה גם הרבה מאוד בעיות לישראל - עתיד הרצועה בראשם.

חמאס לא ממהר להיעלם

בין לבין יש בעיקר סימני שאלה, שחלקם מטרידים מאוד. למשל, שחרור אסירים כבדים לעזה, בניגוד לעמדת מערכת הביטחון, שרצתה בהם בחו"ל או ביהודה ושומרון. זה לא קרה בגלל התנגדות פוליטית, ואף שבעזה הם ישמשו הנהגת חמאס העתידית.

או הכנסתה של טורקיה כמתווכת פעילה, ולמעשה כשותפה לעתיד הרצועה, למרות קרבתה הדתית־אידיאולוגית לחמאס (ועל הדרך ציודה במטוסי F-35 מתקדמים). או המנגנון החדש, בהובלה אמריקנית, שאמור להבטיח שהמלחמה לא תתחדש, אבל לא מבטיח כיצד הרצועה תפורז ומי יעשה זאת. או פריסת צה"ל בעתיד, שכבר עתה נדמית כשונה מזאת שעליה הכריזה הממשלה.

התייצבותם המהירה של חמושים בערי הרצועה, מרגע שהוכרזה הפסקת האש, לימדה שחמאס לא ממהר להיעלם. נהפוך הוא: בכוונתו לבצר את מעמדו, לפחות בשלב הנוכחי, והוא כבר פועל לפגיעה באויביו מבית (ובראשם המיליציות החמולתיות שפעלו בשיתוף פעולה עם ישראל). גם אם יוקם שלטון חדש - וכרגע הכל דיבורים - הוא לא ייעלם, אלא יבקש לרדת למדרון אחורי ולהיבנות ממנו.

בישראל טועים לחשוב שיוכלו לתחמן את החזרה למלחמה, או לקיים מודל לבנוני של תקיפות תכופות. לעולם לא תהיה סבלנות לכך, ואם לשפוט את הצהרותיו האחרונות של טראמפ - גם הוא נחוש להמשיך הלאה, ואין לו עניין להישאב מחדש לבעיותיה של עזה. לפיכך, יידרשו נסיבות חריגות כדי לתקוף ברצועה: זה חלק מהסד שאליו נכנסה ישראל בעצמה, כשנותרה עם מעט מאוד קלפים ביד.

נתניהו טוען שלא ניתן היה להשיג עסקה טובה יותר במועד מוקדם יותר. זאת טענה שאי אפשר להוכיח אותה, אבל היא מחייבת התייחסות. ישראל היא זאת שעד לאחרונה התעקשה על עסקה בשלבים, בעוד חמאס הצהיר כבר לפני שנה וחצי שהוא מוכן לעסקה כוללת, שתכרוך את השבת כל החטופים בתמורה לסיום המלחמה. אמנם בדרך ישראל שחקה חלק ניכר מכוחו הצבאי של חמאס, אך היא עשתה זאת במחיר כבד של הרוגים לצה"ל, וגם מקרב החטופים, ושל דרדור מעמדה של ישראל בעולם לשפל מסוכן וחסר תקדים.

סיום המלחמה מחייב את ישראל לכמה מהלכים מיידיים. הראשון - מקסום מעורבות טראמפ כדי לכונן מנגנון אפקטיבי שיבטיח שלטון אחר ברצועה, מבוסס פלשתינים שאינם חמאס. השני - מקסום של אותה המעורבות כדי לקדם את השלום האזורי המובטח, שגם יעניק לישראל חזית רחבה כנגד ניסיונות השיקום של איראן והציר השיעי. השלישי - פעילות מואצת לשיקום מעמדה ותדמיתה הבינלאומיים של ישראל. הרביעי - שיקום צה"ל אחרי שנתיים של לחימה אינטנסיבית. והחמישי - הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקירת מחדל 7 באוקטובר.

שלוש הערות

בשולי הדברים, שלוש הערות: אחת, על החטופים. מי שטענו שההפגנות והלחץ הציבורי פגעו במאמצים לשחרורם - התבדו כשהתברר שהן השפיעו עמוקות על טראמפ לפעול להשבתם הביתה, תוך שהוא קורא להם "החטופים שלנו". מתברר שהביקורת על ההפגנות היתה אינטרסנטית ופוליטית, ובעיקר נועדה לשחרר את שרי הממשלה מהתזכורת התמידית של מחיר החלטותיהם.

השנייה, על העימות שהתגלע בערב שבת בין הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. איזנקוט קרא לסמוטריץ' "תת־הנהגה", וסמוטריץ' השיב בציוץ ארוך שבו קרא לו לשתוק ולבקש סליחה, והאשים אותו כי בזמן המלחמה עשה פוליטיקה.

מוזר שצריך לחזור על הדברים, אבל נראה שאין ברירה: מצד אחד עומד מי ששכל את בנו ואת שני אחייניו במהלך המלחמה, ומנגד - מי שפעל בכל דרך להאריך אותה והתגאה בטרפוד עסקאות חטופים.

נתניהו טוען שלא ניתן היה להשיג עסקה טובה יותר במועד מוקדם יותר - אבל ישראל היא זאת שהתעקשה על עסקה בשלבים, בעוד חמאס הצהיר כבר לפני שנה וחצי שהוא מוכן לעסקה כוללת

ואם לא די בכך, שלשום פורסם ראיון עם סמוטריץ' ב"ידיעות אחרונות" שבו אמר: "חסד עשה עימנו הקדוש ברוך הוא, שנתן לנו את אותה סטירה כואבת, קשה, אסון גדול, עם תוצאות נוראות ואיומות, אבל הסטירה הזאת העירה אותנו אחרי שנים שישנו על האף". לו הקשיב סמוטריץ' לאזהרות של איזנקוט ערב המלחמה, ייתכן שה"חסד" הזה - שעלה בחייהם של 2,000 ישראלים ובפציעתם של עוד עשרות אלפים - היה נמנע.

השלישית, על רועי שלו, בן זוגה של מפל אדם שהתאבד שלשום בלילה, שנתיים לאחר שבת זוגו וחברתו הקרובה נרצחו בנובה, ולאחר שגם אמו התאבדה. מעבר לטרגדיה האנושית, יש כאן תמרור אזהרה: יש עוד רבים במצבו של רועי, שאליהם יצטרפו כעת רבים נוספים מקרב חיילי הסדיר והמילואים שיוצאים מעזה. זה מחייב היערכות חירום לאומית, תקציבים וכוח אדם, ובעיקר - קשב למלחמה השקטה והמסוכנת הזאת שרחוקה מסיום.