לא לחשוב מהבטן: ההחלטה שחייבים לקבל בנוגע למחבלים שישתחררו

אומרים לנו שאם כבר כלתה הרעה, ונגזר עלינו שחרור המוני נוסף של מרצחים מתועבים בתמורה לשחרור חטופים - אז שיעופו לנו מהעיניים לעזאזל. רק שלא יישארו כאן. אבל הקילומטראז' שצברנו עם מחבלים משוחררים מלמד אחרת.

ידה של ישראל קצרה מלסכל, לנטר ולמנוע ממחבלים משוחררים לארגן ולהכווין טרור, כאשר הללו שוהים בעזה, בטורקיה, בלבנון או בקטאר. סלאח ערורי וחבורתו מלבנון, ויחיא סינוואר וחבורתו מעזה, וזאהר ג'בארין וחבריו מטורקיה וכך מאות דומיהם, שילחו והכווינו נגדנו מאות מחבלים ופיגועים, עוד לפני טבח 7 באוקטובר, וכמובן במהלך הטבח עצמו.

אם ישראל תשחרר שוב מחבלים, אל אותם המקומות, זה יהיה, כמו בעבר, הרבה יותר מסובך וקשה ומורכב לטפל בהם, ולסכל אותם כפי שצריך – בעיקר מול שירותי ביון של מדינות זרות, ויחסים ואינטרסים מול ראשי מדינות כארדואן ("ישראל גרועה מהיטלר"), או שייח' תמים אאל ת'אני, (שליט קטאר). מה שאין כן, אם הם יהיו כאן, אצלנו, ביו"ש ואפילו במזרח ירושלים.

החלטה שהופכת את הקרביים

נכון שהמחשבה על אלפי מחבלים שיוצאים מהכלא לבתיהם בטולכרם, בשכם, ברמאללה, בקלקיליה או בשייח ג'רח - דקות נסיעה ספורות בלבד ממרכזי האוכלוסייה שלנו - הופכת לנו את הקרביים, אבל באזורים הללו ישראל נהנית מחופש פעולה מוחלט. הקירבה הזאת מאפשרת לנו לעשות מה שצריך, מהר ובזמן, בהיקף רחב או מצומצם, בעזרת מודיעין משובח, עם יחידות עילית בפעולות פינצטה, או באמצעות כוחות גדולים בפריסה רחבה.

לעומת זאת, כל המערך הזה אינו עומד לרשות מדינת ישראל בחו"ל, ודאי שלא באותו האופן, בשעה שמחבלים משוחררים שבים לפעול משם נגד ישראל ולייצר עוד ועוד טרור.

אם המחבלים המשוחררים, שבחסות תנאי החממה להם זכו בחו"ל הפכו לרבי מרצחים, היו נמצאים כאן, הם אמנם היו מסיתים, מתסיסים ואף מנסים להרחיב את מעגלי הטרור, אבל דבר אחד לא היה בכוחם לעשות - למנוע מצה"ל ומשב"כ לטפל בהם; בהם ובמעגלי הטרור שהצמיחו.

כך מסוכלים היום ללא מגבלה, במבצעים אינספור, מעגלי הטרור החמאסי והאחר ביו"ש, ובכלל זה במחנות הפליטים הצפופים והמסוכנים ביותר. אם סינוואר ועארורי היו כאן לפני 7 באוקטובר, ולא בעזה ובלבנון, ניתן היה לסכל ולחסל אותם מבעוד מועד, קודם שיאתגרו את ישראל ויסבו לה נזקים עצומים. לפחות 3,000 מחבלים ששוחררו מבתי הכלא בעשורים האחרונים, נעצרו מחדש, כאן, ביו"ש. לא בחו"ל.

אין לנו ברירה, אלא לבלוע גם את הצפרדע הזאת, ולהשגיח עליהם כאן, קרוב אלינו. מקבלי ההחלטות שנדרשים להחליט עכשיו לאן יישלחו המחבלים מהכלא, חייבים לקחת זאת בחשבון.