המלחמה השנייה עם איראן מתקרבת - והיא תהיה שונה מקודמתה

בעקבות מלחמת 12 הימים בין ישראל לאיראן, התבססה תפיסה בישראל לפיה "ניצחנו" במלחמה. איראן הוכתה בצורה קשה והישגי ישראל הובילו לכך שפועל היא כבר איננה מדינה סף גרעינית.

אולם נדמה שגם באיראן מתבססת תודעת "ניצחון". כמובן, אף אחד בהנהגה לא מכחיש שלישראל היו הישגים משמעותיים, אבל בטהרן רואים בשרידות המשטר, שהתאושש תוך 24 שעות מהמתקפה (באמצעות המינויים של בכירים שהחליפו את אלו שחוסלו), הישגים דרמטיים במערכה שהצליחה לעמוד שווה בשווה מול ישראל וארה"ב.

לא לזלזל בתפיסת "הניצחון" האיראנית

אסור לזלזל בתפיסת "הניצחון" האיראנית, שכן לאור המבוי הסתום בסוגיית הסכם הגרעין, שרק הוחרף בעקבות החלטת ה-E3 לממש את אופציית "הסנאפבק" ולהחזיר את כלל הסנקציות שהוסרו ב-2015, נדמה שאיראן איננה חוששת ממלחמה נוספת. היא מעריכה שהיא יכולה להביא הישגים משמעותיים, אותם לא הצליחה לממש במלחמה הקודמת.

ההנהגה בטהרן עודנה מתעדפת חזרה למסלול הסדרי שיכול להוביל להסרת הסנקציות. אבל לאור עמדת המערב, אותה איראן רואה "כדרישה לכניעה", היא מבינה שהסיכוי להסלמה צבאית גובר. בעיקר לאור האיומים המגיעים מכיוונה של ישראל בדבר חידוש הלחימה, אם הרפובליקה האסלאמית תבקש לבנות מחדש את יכולותיה, בדגש על התחום הגרעיני.

לאור זאת, ובשל החשש ממתקפת פתע נוספת, טהרן מנסה ללמוד מטעויותיה במערכה הקודמת ומהחיכוך עם ישראל - בדגש על שדרוג מערכי הטילים שברשותה. לראיה, כל יום מגיעים דיווחים על ניסויי טילים ועל הצהרות של בכירי משטר על שדרוגים שנעשים במערך.

לצד זאת, בכירי המשטר מצהירים שלא יחששו לפתוח במתקפת מנע אם יעריכו כי ישראל עומדת לתקוף אותם. במקביל, הם ממשיכים לחפש פתרונות במוסקבה ובבייג'ינג לשדרוג מערכת ההגנה האווירית שברשותם, שקרסה במהלך המערכה האחרונה.

מוכנות איראנית והגנה אמריקנית

בהקשר ישיר לכך, עלינו לזכור כי נקודת הפתיחה של ישראל במבצע "עם כלביא" היתה מיטבית - עם הפתעה חסרת תקדים ושימוש ביכולות מתקדמות אשר פגעו בצורה קשה במשטר האייתוללות, זאת תוך גיבוי אמריקני ונכונות להגן על ישראל כמעט בכל מחיר. (לראיה - תג המחיר של 800 מיליון דולר רק על טילי ה-THAAD, שארה"ב שיגרה במסגרת הלחימה).

ייתכן, ואולי אף סביר, שלישראל לא יהיו את תנאי הפתיחה הללו במערכה הבאה, בין אם איראן תתקוף ראשונה (לאור החשש ממתקפה ישראלית - מיסקלקולציה), ובין אם ישראל תתקוף, המוכנות האיראנית תהיה שונה. לצד זאת, ועל רקע העניין הגובר של ממשל טראמפ בסוגיות נוספות (ממערכה בוונצואלה ועד הפלישה הרוסית לאוקראינה), גם לא ברורה מידת התמיכה במערכה הבאה.

השילוב של מוכנות איראנית, הנשענת על הפקת הלקחים במלחמה, ובעיקר שאלת התמיכה האמריקנית, עשויים להוביל לאתגרים משמעותיים יותר עימם ישראל תאלץ להתמודד. ביניהם כאלו שהיא לא התמודדה מולם במערכה הקודמת.

אם אכן המעורבות האמריקנית לא תהיה משמעותית כמו במערכה הקודמת, נשאלת השאלה: איזה מנגנון סיום יהיה למערכה הבאה, וכיצד ניתן יהיה למנוע זליגה למלחמת התשה. מלחמה שעלולה לפגוע יותר בישראל מאשר באיראן, ולו בשל גודלה הגיאוגרפי והניסיון ההיסטורי שלה מהמלחמה עם עיראק. כל אלו, לצד מחיר ההפסד של ישראל מהתמשכותה של מלחמה שכזו.

בעיקר עולה התהייה מה תהיה התכלית של המערכה הבאה, בשל ההבנה המתגבשת בעקבות התוצאות לגבי חוסר התוחלת של הפעילות אווירית באשר להפלת המשטר.

המתח בין הצדדים - בשיא

אם יש משהו שלמדנו, הוא שהמשטר חזק יותר משנדמה ובעיקר שאין מחליפים מתונים "העומדים בתור" להחליף את ח'אמינאי גם אם ישראל תבחר לחסל אותו.

בהקשר הגרעיני, ספק אם ניתן לגרום נזק נוסף למתקני ההעשרה. מערכה נוספת לא תמחק את הידע שקיים אצל המדענים האיראניים וכנראה גם לא את החומרים שנשארו - שיאפשרו לרפובליקה האיסלאמית להתקדם לעבר פצצה אם היא תבקש לעשות כן.

נקודה נוספת שעלינו לזכור היא זו: אם אכן נקודת הסיום של המערכה הקודמת תהיה נקודת הפתיחה של המערכה הבאה, אזי ברור שהיא תהיה אלימה הרבה יותר בשלביה הראשונים, ואם אכן כך יהיה הדבר, אז סביר שאיראן תבקש להכניס כבר בשלבים הראשונים יכולות שהיא מניחה שיוכלו לפגוע בצורה קשה בעורף הישראלי.

לאור זאת, המבוי הסתום בתהליך המדיני, הסבירות הגוברת שאיראן תבקש לשקם את מתקניה הגרעיניים וההצהרות הישראליות בדבר נכונות למתקפה נוספת, מביאים את המתח בין הצדדים לשיא, ומגבירים משמעותית את הסבירות להסלמה. הסלמה שהפעם נדמה שאיראן עלולה להגיע אליה יותר מוכנה מהמלחמה הקודמת.

גם אם ישראל תשכיל לשמר את עליונותה הצבאית (בדגש על זו האווירית), נשאלת השאלה מה תהיה התוחלת של מערכה עתידית זו שסיכויי ההסתבכות בה גבוהים ביותר.

הכותב הוא ראש אגף איראן בחטיבת המחקר באמ"ן לשעבר וחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי.