הודעת החיסול של צמרת חמאס, שפרסמו היום (שלישי) דוברות צה"ל ושב"כ, חסרה במתכוון שני פרטים מרכזיים: הראשון, פירוט של יעדי התקיפה, בטרם התקבלה ודאות כי אכן חוסלו; השני, המקום שבו בוצעה התקיפה. השם "קטאר" לא הוזכר בה, ולא במקרה. ישראל עוד עשויה להידרש לסיועה בפרקים הבאים של מלחמתה הבלתי נגמרת בחמאס.
ההודעה עסקה באחריותם של יעדי החיסול למתקפת 7 באוקטובר, ולניהול המלחמה. אולם סביר כי הרצון בנקמה – חזק ככל שיהיה – לא היה הסיבה המרכזית להחלטתה של ישראל להיפרע מהנהגת הארגון שפועלת בחו"ל: ניתן היה להרוג אותם גם במועד אחר, ואולי באופן חשאי יותר.
גם הקישור שעשה ראש הממשלה נתניהו לפיגועים שבוצעו שלשום נראה קלוש: ישראל כבר ידעה פיגועים רבים בעבר, וגם לא הוכח קשר כלשהו בין המחבלים שפעלו בירושלים לבין חמאס. נראה כי להחלטה לפעול בקטאר היו שלושה מניעים מרכזיים. הראשון, כינוס חריג, אולי חד-פעמי, של דמויות מרכזיות בהנהגת הארגון, שניתן היה להיפרע מהן בבת-אחת.
השני, ההבנה בישראל כי עם האנשים האלה – שחיים בעולם של מותרות ולא משלמים בגופם את מחיר הסבל וההרס של המלחמה בעזה – יהיה קשה עד בלתי אפשרי להגיע להסכם שיתקרב לדרישות הסף הישראליות לסיום המלחמה. והשלישי, חיזוק ההרתעה מעצם ההחלטה לתקוף במקום שנתפס עד כה חסין מתוקף מעמדה הבינלאומי של קטאר וחשיבותה כמתווכת.
הדילמה הזאת לא עלתה כעת על הפרק בפעם הראשונה. כבר לפני כשנה הציע שב"כ, אז בראשות רונן בר, לחסל את הנהגת חמאס בדוחא. הדרג המדיני לא אישר אז את ההצעה, ודחה הזדמנויות והצעות נוספות שצצו בהמשך. המניעים השתנו מפעם לפעם, אבל השורה התחתונה נותרה כשהיתה – עד אחר הצהריים. ייתכן כי מה שהיטה את הכף, והוא בגדר מניע מרכזי רביעי (ואולי ראשון) להחלטה, היה אור ירוק ואולי אף הסכמה מפורשת של ממשל טראמפ.
ישראל לא היתה תוקפת בקטאר ללא אור ירוק כזה. לאמריקנים יש נכסים רבים בקטאר – העיקרי שבהם הוא בסיס חיל האוויר הגדול ביותר של סנטקום במפרץ (שגם היה יעד למתקפת-נגד איראנית בתגובה על הפצצת אתרי הגרעין ביוני האחרון), ולצידו שלל אינטרסים כלכליים, כולל אינטרסים אישיים של הנשיא דונלד טראמפ ומשפחתו. בעולם הערבי צצו שמועות כי הצעתו של הנשיא האמריקני לסיום המלחמה היתה בעצם מלכודת: היא עמדה ברקע התכנסותם של בכירי חמאס בדוחא, שהוביל למותם.
סביר שהפרטים ייוודעו בקרוב, גם משום הקושי של טראמפ לשמור סוד, וגם לאור התגובה של קטאר. נסיכות הנפט הפכה את עצמה לעיר-מקלט למנהיגי ארגוני טרור מכל הסוגים – חמאס, ולצידו בעבר גם אל קעידה, טליבאן ואחרים – תוך שקנתה לעצמה (בכסף) מעמד של מתווכת שמסוגלת להתנהל בין כל הצדדים. החיסול מאותת שהיא אינה כזאת עוד: מבחינת קטאר ההשלכות הן מרחיקות לכת כמי שמציגה חזות בטוחה, ומפתחת על בסיסה אספירציות בינלאומיות דוגמת אירוח עתידי של האולימפיאדה, בהמשך למונדיאל שאירחה לפני שלוש שנים.
קטאר תגנה בוודאי את החיסול, אבל יידרש זמן כדי להבין אם גם נפשה-שלה נקעה מחמאס או שהיא ממשיכה לקשור את גורלה בבן-חסותה ושותפה לאידיאולוגית האחים המוסלמים. זה ייוודע, בין היתר, כאשר יתברר אם קטאר ממשיכה לתווך במגעים להסכם, או שהיא מסירה ידיה מהאירוע.
סביר שגם אם הכעס מדוחא יהיה אותנטי, האופציה הראשונה היא שתגבר משום שקטאר תבקש לשמר את מעמדה האזורי, בוודאי כשהחיסול מחזק מנגד את יריבתה הגלויה – מצרים. אבל לחיסול יש השלכות חשובות יותר מאשר חלקה של קטאר.
האחת היא לגבי החטופים. קשה לדעת אם פגיעה עוצמתית כזאת בחמאס מסכנת את חייהם באופן מיידי: חטופים ששוחררו סיפרו כי היחס אליהם הושפע ישירות מהאירועים השונים. צריך לקוות שחמאס – מי שנותר בו – יישאר פרגמטי, ויראה בהם נכס.
ההשלכה השניה היא על עתיד המלחמה. לא ברור מי ינהל כעת את העניינים בחמאס. ישראל נפרעה בהדרגה מכל הצמרת הצבאית והמדינית של הארגון, ובעזה נותרו מפקדים בדרג בינוני בלבד (עז א-דין חדאד בראשם) שנדרשים למלא כעת נעליים שגדולות עליהם בכמה וכמה מידות. עם כל הרצון להעמיק את הפגיעה בארגון ובמנהיגיו, ישראל גם צריכה מישהו לדבר איתו בצד השני כדי שתוכל לקדם את האינטרסים המוגדרים שלה – סיום המלחמה, השבת החטופים, פירוז הרצועה והקמת שלטון חדש בעזה (נטול חמאס).
שתי הערות בשולי הדברים. הראשונה: על הביצוע. מודיעין מעולה של שב"כ, ויכולת מרשימה של חיל האוויר שהוסיף עוד מדינה לרשימת היעדים שבהם פעל בשנתיים האחרונות. השניה: נדמה שהסתיים הוויכוח אם קטאר היא מדינת אויב או לא.
ישראל לא תוקפת בגלוי (אלא פועלת בחשאי) במדינות שאינן אויבות שלה. החלטתה לעשות זאת בדרך כזאת נועדה לא רק להבטיח שכל מי שהיה בחדר הישיבות שבו התכנסה צמרת חמאס לא ייצא ממנו חי – היא גם צירפה את קטאר, הלכה למעשה, לרשימה השחורה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו