בתי הזיקוק במפרץ חיפה נבנו עוד לפני קום המדינה. בחלוף השנים היישובים סביבם התרחבו מאוד בשטחי הבנייה, וכך גם בתי הזיקוק עצמם, גם כשהתברר הנזק שהם גורמים. שוחחנו עם תושבים בסביבתם של בתי הזיקוק כדי לשמוע מה דעתם, במיוחד אחרי פגיעת הטיל האיראני במתקני בזן במבצע "עם כלביא".
הילה לאופר, תושבת קריית חיים, מספרת: "מבטיחים לנו כבר שנים שיפנו את המפעלים המזהמים והמסוכנים האלה, שכבר יש תוכניות ממשלתיות, אבל בפועל? שום דבר לא באמת זז. כשאנחנו נושמים את האוויר הזה ומסתכלים על הארובות המעשנות, כל ההבטחות האלה נשמעות כבדיחה עצובה. הם מדברים על תאריך יעד, 2030, אבל כבר למדנו שבישראל תאריכים כאלה הם רק על הנייר, תירוץ כדי לדחות את הטיפול בבעיה.
"בינתיים, אנחנו נשארים כאן, סובלים מהזיהום ודואגים לבריאות ולביטחון של ילדינו. אנחנו חיים מנס לנס, וכל תושב באזור יודע את זה.
"במבצע האחרון ראינו טילים נופלים בסמוך למפעלים של בזן, וכולנו עצרנו את נשימתנו. אז יש למדינת ישראל מערכות הגנה, אבל אנחנו יודעים שזה לא הרמטי. פגיעה אחת במקום הלא נכון יכולה להפוך את האזור כולו לאסון בקנה מידה לאומי. זו פצצת זמן מתקתקת שנמצאת ממש ליד הבתים שלנו, ובמקום לפעול באופן מיידי ולקדם את הנושא הם ממשיכים לקבוע עוד תאריכי יעד ועוד הצהרות ריקות. לא היינו צריכים את הטילים כדי להבין שאין מקום לתעשייה הפטרוכימית לצד תושבי מטרופולין חיפה. כל בוקר שאנחנו קמים בו ללא אסון הוא נס"!
"פשוט חיסלו את הריח"
גם דן בן שמחון, תושב חיפה, לא מסתיר את חששותיו: "אני חי כל הזמן בפחד לא רק מהזיהום ומהתחלואה, אלא גם מהסכנה שמרחפת מעל הראש של דליפה במקרה הטוב, ופיצוץ במקרה הרע. זה לא עניין של אם, אלא של מתי. עבדתי פעם באזור קיבוץ יגור, ממזרח לבזן, והיו מביאים מודדים עם מכשירים למדידת זיהומי אוויר, דוחות, מספרים. מה יצא מזה? כלום. במקום לטפל במזהמים, פשוט הפחיתו את הריח. פעם היה ריח חריף, כיום זה בלי ריח. אתה כבר לא יודע מתי הם פולטים ומתי לא. הכל הפך לשקוף, מוסתר.
"זה משחק אבוד מראש, כי מה ששולט זה הכסף והפוליטיקה נטו. עוד לפני שנפל הטיל האיראני ידעתי שזה יקרה. חיכיתי לזה. ברגע שהוא פגע באזור המפעלים, כל מה שחשבתי עליו זה מה יקרה עכשיו - דליפה? הפגזות נוספות? מספיק כמה מטרים לפה או לשם, וזה פוגע במכל אמוניה או במתקן קריטי אחר. זו רולטה רוסית, וזה חוזר על עצמו: עוד שנה, עוד מבצע, עוד הפגזה, ושוב יגידו שצריך להזיז את המפעלים. אנחנו כבר הפסדנו את המלחמה הזאת כאזרחים. בינתיים אנחנו מתים לאט מהזיהום, ובמקביל יושבים על פצצה מתקתקת שיכולה להתפוצץ בכל רגע. לא צריך טילים, מספיקה רק דליפה אחת".
שלומי בראמי, תושב קריית ים, מספר איך הדברים נראים מצד הקריות: "הפכנו לבני ערובה של בתי הזיקוק. עשרות שנים אנחנו נושמים את הזיהום, סובלים ממחלות ריאות, מאסתמה, ויש הרבה חולי סרטן. זה לא נתון סטטיסטי יבש - אלה חיי היומיום שלנו. תסתובב היום בקריית ים ותפגוש שכנים, חברים וקרובי משפחה, אנשים שהגוף שלהם קרס בגלל זיהום האוויר, מהחמורים ביותר במדינה. והכל בשביל מפעל שמעסיק אלפים בודדים, בזמן שמאות אלפים משלמים בגופם ובחייהם.
"במבצע האחרון, כשהטילים פגעו במתחם בזן, שמעתי את הפיצוץ וחשבתי שזה הרגע שבו הכל נגמר, שהמפץ הגדול הגיע. דמיינתי את עצמי ואת משפחתי מתאדים ברגע אחד. רק נס מונע בכל פעם את האסון, ורק במזל הפגיעות נותרות בתחום המפעל".
"איום ביטחוני אסטרטגי"
שרית גולן־שטיינברג, יו"ר הוועדה לתכנון ובנייה בעיריית חיפה, אומרת: "הירי האיראני האחרון לעבר חיפה ממחיש באופן חד את מה שאנחנו טוענים כבר שנים - קיומם של בתי הזיקוק בלב כרך צפוף הוא סכנה ממשית לחיי מאות אלפי תושבים. מדובר לא רק במפגע סביבתי ובריאותי, אלא בראש ובראשונה באיום ביטחוני אסטרטגי.
"מעבר לסיכון חיי האוכלוסייה האזרחית, מצויים בסכנה ממשית גם העובדים של בתי הזיקוק, המפעילים מתקנים שנס לחם.
"ממשלת ישראל כבר קיבלה החלטה על סגירתם של בתי הזיקוק ועל הסבת מפרץ חיפה לאזור כלכלי חדשני, ירוק ובטוח, אולם ההחלטה נותרה בשלבי התכנון בלבד, ללא צעדים ממשיים".
גם אביהו האן, מ"מ וסגן ראש העיר חיפה ויו"ר "איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה", מסכים שהגיע הזמן למעשים: "האחריות שלנו, כהנהגת עיריית חיפה בהובלת ראש העיר יונה יהב, וכאיגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה בראשותי, לפעול מול הממשלה מצד אחד ומול בתי הזיקוק מהצד השני - לסגירת המפעל בהקדם ולשים סוף לעידן הזיהום במפרץ חיפה.
"אין סיבה שילדי חיפה והקריות ימשיכו לגדול תחת עננת עשן של המאה הקודמת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו