סיכון לא מחושב: נתניהו לחץ למצרים על המוגלה - והמחיר עלול להיות כבד

ישראל העלתה בסוף השבוע שלב בהכנות למבצע הצבאי הנרחב בעזה, "מרכבות גדעון ב'", ולכל הפחות היא מבקשת לאותת שכך כוונתה. ייתכן שבניסיון כמעט אחרון לדחוק את חמאס לוויתורים נוספים במשא ומתן שמתקיים מאחורי הקלעים מול ארצות הברית.

הפגיעה בבניינים רבי הקומות בעיר בוצעה אמנם, על פי הודעות דובר צה"ל, משום ששימשו למטרות טרור, אולם נדמה שיש לה גם קשר ישיר למאמץ - שמתנהל עד כה בעצלתיים - לזרז את מעבר האוכלוסייה הפלשתינית דרומה, כדי לאפשר לכוחות מרחב פעולה נקי מאזרחים.

עד לתקיפה נטשו את עזה רק כמה עשרות אלפים מבין כמיליון תושבי העיר, ואתמול (שבת) כבר דווח על תנועה ערה יותר של כלי רכב, אם כי המסות טרם נטשו את העיר למרות הודעת ישראל כי נפתח מרחב הומניטרי נוסף בחאן יונס (בנוסף לזה שפועל באזור המואסי).

נראה שהציבור הפלשתיני, שכבר נדד דרומה וצפונה כמה פעמים במהלך המלחמה, מבקש להמתין ולראות אם המבצע המתוכנן באמת יוצא לפועל בטרם ינדוד שוב. הגברת האגרסיביות בפעולות צה"ל בהחלט עשויה להוביל לכך, אם כי היא תעלה גם במחיר מיידי של הגברת הלחץ הבינלאומי על ישראל להימנע מפעולה.

שנתיים לתוך המלחמה אין עוד דרך להפריד בין הדברים: הודעות ישראליות כי מבנה שהושמד היה קשור בטרור מתקבלות באדישות ובחוסר עניין, בהשוואה לאמפתיה העצומה שגורפת מצוקת האזרחים הפלשתינים.

מי שהבהיר את הקשר הישיר בין האירועים היה שר הביטחון, ישראל כ"ץ, שכדרכו המגושמת וחסרת הרגישות הצמיד את המילה "התחלנו" לציוץ שלו על הפלת רב קומות בעזה. 700 ימים לתוך המלחמה, ועבור האיש שאמור להיות מופקד על הביטחון כל מה שקרה עד עכשיו היה רק הקדימון לדבר האמיתי.

התנהלות מגושמת

אמנם כ"ץ מנהל את ציוציו לבד, אבל הוא מנסה לקלוע בהם לדעתו של נתניהו. דומה שמעולם לא היה נתק גדול כל כך בין מקבלי ההחלטות לבין מי שההחלטות נוגעות אליהם במישרין - החטופים ומשפחותיהם, הלוחמים ומשפחותיהם, וכל מי שתוהה כיצד המהלך הנוכחי יצליח במקום שמהלכים דומים אחרים נכשלו, בוודאי כשהוא נעשה מול הסתייגות גורפת של כלל ראשי מערכת הביטחון.

עבור נתניהו אלה בסך הכל רעשי רקע טורדניים: הוא אפילו לא טורח להסביר לציבור את כוונותיו ומעשיו, ומסתפק ב"ראיונות" אזוטריים שמלטפים את בלוטות האגו שלו אבל לא מאתגרים אותו ממש.

התוצאה היא נזקים בכל ראיון. בשבוע שעבר זה קרה בראיון לפודקאסט אמריקני שבו הכיר כלאחר יד בשואת העם הארמני והחריף את המשבר מול טורקיה, ובסוף השבוע בעקבות ראיון שהעניק למפעיל אתר הטלגרם "אבו עלי אקספרס" שהוביל לעימות ישיר עם מצרים.

נתניהו נדרש בראיון לאפשרות של יציאת פלשתינים מהרצועה דרך מעבר רפיח. "אני יכול לפתוח להם את המעבר, אבל הם ייחסמו מנגד מייד במצרים", השיב. משרד החוץ בקהיר מיהר לפרסם הודעת גינוי לדברים, וקבע כי "מדובר בניסיונות להאריך את ההסלמה ולהימנע מהתמודדות עם השלכות ההפרות של ישראל בעזה".

לשכת נתניהו הגיבה כי הוא "דיבר על הבחירה החופשית של כל אדם ואדם לבחור את מקום מגוריו - זו זכות אנושית בסיסית בכל עת, ובפרט בזמן מלחמה. משרד החוץ המצרי מעדיף לכלוא בעזה תושבים שרוצים לצאת מאזור מלחמה בניגוד לרצונם".

נתניהו לחץ כאן ביודעין על המוגלה של קהיר. נהירת המוני עזתים היא הסיוט המצרי בכל היבט אפשרי: בצורך לדאוג להמוני פליטים שיעמיסו על כלכלתה הרעועה; בחשש מעליית כוחם של האחים המוסלמים, אויבו המוצהר של השלטון בקהיר, ומערעורו כתוצאה מכך; בהפיכת הבעיה הפלשתינית לבעיה מצרית.

מצרים כבר הבהירה שלא תאפשר לכך לקרות, והיא עלולה להורות על תגבור כוחות בסיני - בניגוד להסכם השלום. נתניהו יודע זאת, אבל בשביל כותרת סתמית בראיון סתמי הוא בחר להבעיר אש מיותרת מול קהיר.

זאת לא הפעם הראשונה שאש מכוונת כזאת מוצתת מלשכתו בכיוון דרום: כך עשו גם יועציו בפרשת קטארגייט, על פי החשדות שנחקרים כעת. מתברר שלא די לה לישראל בחזיתות שהיא מנהלת כעת, והיא מבקשת לפתוח אחת נוספת מול הגדולה שבשכנותיה והחשובה שבהן, תוך שהיא מסכנת את ההסכם המשמעותי ביותר שחתמה בתולדותיה.

הציבור הישראלי ער לכך פחות. הוא טרוד בענייני ספטמבר - סיומו של החופש הגדול, החזרה ללימודים ולעבודה, בואכה חודש החגים - ואינו מודע לאפשרות שהוא עלול להפוך להיות ספטמבר השחור.

זאת לא רק הסכנה המיידית לגורלם של החטופים בעזה שמצבם הקשה נחשף שוב בסרטון של אלון אהל וגיא גלבוע-דלאל שפורסם שלשום, ולחיי לוחמים, זה גם החשש מגלישה לא רצויה לממשל צבאי וגם המצור המדיני הגובר והעוינות המתפרצת כלפי ישראלים ויהודים בכל מקום בעולם, שהסימנים לה מתרבים מדי יום.

המציאות הזאת צפויה להחמיר אם המבצע בעזה אכן יואץ. בינתיים נראה שישראל מאפשרת זמן למגעים, מבלי שהיא נוטלת בהם חלק פעיל. נתניהו הפקיד את גורלו (וגורלנו) בידי הנשיא טראמפ, שגילה בסוף השבוע כי ארצו מנהלת מו"מ אינטנסיבי עם חמאס.

בישראל מקווים שהלחץ הצבאי בשטח יעשה את שלו, אבל טועים לחשוב שהדילמה נמצאת בצד אחד בלבד. גם בירושלים נדרשות החלטות קשות: שנתיים לתוך המלחמה, ישראל לא תוכל לחמוק מהן לאורך זמן.