אסור להמיר הישגים מוחשיים - בהבטחות מדיניות ללא כיסוי

יממה לאחר האישור הרשמי על מות ראש ממשלתו אחמד א־רהאווי וכמה משריו בתקיפת חיל האוויר בתימן, האשים מוחמד אל־בוחייתי, בכיר בלשכה המדינית של החות'ים, כי "ישראל חצתה את כל הקווים האדומים במערכה הזו" - והוא לא טעה.

במלחמה הזו מדינת ישראל אכן חצתה את מה שבעיני איראן וארגוני הטרור היו אמורים להיות "קווים אדומים" במדיניותה. לאחר "מבצעי העריפה" של צמרת חיזבאללה וראשי מערכת הביטחון של איראן, בא גם יומם של המנהיגים החות'ים.

אך המאבק עם החות'ים רחוק מלהסתיים. באותו ראיון ל"אל־מיאדין", הערוץ הלבנוני המזוהה עם חיזבאללה, התגאה אל־בוחייתי בכך שתנועתו "הצליחה להטיל משמעת על בריטניה וארה"ב", והבטיח כי "היא תעשה אותו הדבר גם לאויב הציוני".

אם קודם לתקיפה הישראלית המלחמה בעזה היתה הסיבה המוצהרת העיקרית להתמשכות המאבק, כעת נוספה לו המוטיבציה לנקום על חיסול הצמרת ועל ההשפלה הקשה של התנועה הזיידית. בשום אופן אין בכך כדי להעלות ספקות לגבי דרך הפעולה שבחרה ישראל - אדרבה, זו הדרך להמחיש, ולא רק לחות'ים, את השינוי שחל בגישת ישראל בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, וזהו הקו שצריך לאפיין את מדיניותה גם בזירות האחרות שבהן היא מתמודדת.

המכנה המשותף לכולן הוא חוסר היציבות שמאפשר תנודתיות מהירה בין מצבי קצה. ההישגים הדרמטיים של ישראל אמנם יצרו מציאות חדשה, אך היא עדיין בהתהוות. הדיבורים על הצורך ב"מעשה מדיני" שישלים את "המעשה הצבאי" מקדימים את זמנם, אם בכלל הם נכונים במידה שווה לכל הזירות. הניסיון לקצר את הדרך באמצעות הסדרים מפוקפקים או הסכמי בוסר עלול להיות יקר מדי.

לשמור על חופש פעולה

בשום פנים ואופן אין להמיר הישגים מוחשיים ברעיונות מדיניים, שאולי מסעירים את הדמיון - אך סיכוייהם להתממש מוטלים בספק. כך, אפשר לברך על החלטת הממשלה בביירות להטיל על צבא לבנון לגבש תוכנית לפירוק חיזבאללה מנשקו, אבל גם להניח - במבט מפוכח - שהסבירות שזה יקרה היא קלושה.

מנהיג חיזבאללה, נעים קאסם, הבהיר שסוגיית הנשק היא קו אדום ושארגונו לעולם לא יסכים להתפרק מנשקו, ולכן אין להתפתות אחר "שיח המחוות" - לא נכון להפחית את תקיפות צה"ל בלבנון או לצמצם את הנוכחות הצבאית הישראלית, כדי "לתת צ'אנס לנשיא עאון ולעודד אותו במדיניותו".

ישראל צריכה לשמר את אחיזתה בכל חמש הנקודות בלבנון שבהן צה"ל שולט, לא לאפשר את בנייתם מחדש של כפרי השיעים שאיימו על יישובינו בצפון, לאכוף בנחישות ולפעול בנחרצות נגד כל ניסיון להתחמש ולהתעצם. אם וכאשר חיזבאללה יפורק מנשקו, או־אז ניתן יהיה לגלות פתיחות גם לרעיונות אחרים.

הוא הדין גם ביחס לסוריה: צריך להתעורר מהחלומות על חומוס בדמשק. השליט הג'יהאדיסטי המעונב אמנם דיבר בחיוב על האפשרות ליחסי שלום עם ישראל ואין לזלזל בכך, אך בינתיים אלה הן רק מילים. ההתקפות הברבריות מצד תומכי המשטר נגד הדרוזים סיפקו המחשה לאתגרים הפנימיים הסבוכים במדינה השסועה הזו. הן הזכירו לנו ולשאר העולם איך נראה הבייס של הנשיא החדש, שבחודש הקרוב יזכה לעמוד על בימת עצרת האו"ם.

גם מי שמאמין שאחמד א־שרע מיצה את פרק הג'יהאד בחייו וראה את האור בנתיב המדינאות, מבין כעת איך נראה בסיס הכוח שלו. קשה להניח שחבורת הג'יהאדיסטים שעוטפת אותו זנחה את החזון להקמתה של מדינת הלכה סונית קיצונית במדינת א־שאם, ושהיא תאפשר לפעול בניגוד גמור לחזון הזה. לכן יש לשמר את נוכחותנו הצבאית בכתר החרמון ובמרחב החיץ בסוריה, למנוע בכוח מהלכי התעצמות שיאתגרו את חופש הפעולה של כוחותינו, ולסייע לדרוזים.

ולמי שטוען כי פעולות ישראל עלולות לסכל הזדמנויות מדיניות: ראשית, ניסיון העבר מלמד כי ההפך הוא הנכון - מהלכים צבאיים עשויים דווקא לסייע בהבהרת הקווים האדומים, ובפני עצמם לשמש מנוף לחץ לקידום הסדרים מדיניים. שנית, וחשוב מכך, ביטחון ללא הסדרים מדיניים עדיף על הסדרים ללא ביטחון. את הלקחים הללו יש לזכור גם במיוחד לקראת חודש מדיני, עתיר יוזמות ורעיונות.

הכותב הוא ראש המכון לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, לשעבר היועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל (2021-2017)