הפצצות המתקתקות בלב האוכלוסייה – והפתרון האפשרי

ב־16 ביוני לפנות בוקר, במהלך מבצע "עם כלביא", פגע טיל איראני במפעל בז"ן. שלושה בני אדם, שעל פי ההערכות שהו בחדר פנימי, נהרגו ונלכדו בהריסות ובלהבות שפרצו במקום.

התקיפה גרמה נזק משמעותי למתקני כוח, צינורות ואנרגיה, ובעקבותיה הודיעה בז"ן כי מתקניה נסגרו לחלוטין וישובו לפעילות בהדרגה, בתוך כמה חודשים.

בשעות הראשונות שלאחר הפגיעה בבז"ן ניסתה הצנזורה למנוע את פרסום המיקום של הנפילה, כדי לא לסייע לאיראנים לדייק את כיוון הירי ולנסות לפגוע במתקנים חשובים נוספים באזור.

אלא שלאחר שתמונות הפגיעה הישירה שודרו ב"אל־ג'זירה", גם בצנזורה הבינו שהשד יצא כבר מן הבקבוק ושלא ניתן עוד למנוע את פרסום מיקום הנפילה.

למעשה, האירוע של הפגיעה הקשה במפעל בז"ן הדגיש את המחיר האנושי והלאומי שבשמירת מיקומו של בית הזיקוק בלב האוכלוסייה, וכבר לא מדובר בסיכון תיאורטי.

בישראל קיימת תוכנית לבניית אתרים תת־קרקעיים לכל התזקיקים, באופן שישפר את ההגנה עליהם ויאפשר לישראל יתירות וחליפיות במקרה של פגיעה.

אלא שהתוכנית כרוכה בעלויות גבוהות במיוחד, ונכון לרגע זה אינה מקודמת. נותר רק לקוות שהתוכנית הזו, או תוכניות אחרות המפחיתות את האיום, יקודמו - לפני שיהיה מאוחר מדי.

יעד מועדף לאויבים

ברחבי מדינת ישראל קיימים עשרות אתרי תשתיות לאומיות, שכוללים בין היתר תחנות לייצור ולהולכה של חשמל, מפעלים פטרוכימיים, אסדות גז ותחנות לקבלת גז מהים. המיקום של רבות מתשתיות אלו ידוע, וכך גם צווארי הבקבוק בהן והנקודות הרגישות שלהן.

רשימת התשתיות הלאומיות הקריטיות בישראל היא רשימה מסווגת שנקבעת על ידי ועדה להגנה על התשתיות האסטרטגיות, תחת רשות החירום הלאומית ובהשתתפות נציגים ממערכת הביטחון וממשרדי הממשלה הרלוונטיים.

במהלך המלחמה טענו בישראל שוב ושוב כי האיראנים לא בוחלים באמצעים, ומכוונים גם ליעדים אזרחיים אך אין ספק כי הם כיוונו למתקנים ביטחוניים ולתשתיות לאומיות כמו בז"ן, שפגיעה בהם עלולה היתה להוביל לאסון כבד ולשיתוק מערכות לאומיות בישראל.

במערכת הביטחון הבינו כבר מזמן כי אותן תשתיות לאומיות יהיו יעד מועדף עבור אויבי ישראל, לרבות איראן וחיזבאללה, ולפיכך בוצע בשנים האחרונות מהלך של סיווג התשתיות הללו לפי סדר חשיבות ועדיפות, ונבנתה תוכנית למציאת פתרונות כיצד למגן אותן בעת חירום, או לכל הפחות להכין אותן לרציפות תפקודית בהינתן פגיעה ברכיבים שלהן.

לכל אתר המוגדר תשתית לאומית נתפרה חליפת הגנה מתאימה לחירום, בהתאם לחשיבותו ולמיקומו. חליפת ההגנה כוללת הגנה אווירית מוגברת, הגנה קרקעית וכן, במקרה הצורך, יצירת יתירות, רזרבות, אתרים חלופיים, פיזור חלפים במקומות שונים ועוד.

חובה מוסרית ומדינית

כאן המקום להזכיר שכפי שנוכחנו לראות במבצע "עם כלביא", למרות ההכנות ועיבוי ההגנה האווירית, נפגעו גם אתרים רגישים כמו בז"ן או בסיסים ברחבי הארץ.

מערך ההגנה האווירית הישראלי, בסיועו של זה האמריקני, אמנם רשם הצלחה של 86% יירוט, אך כשמדובר בטילי קרקע-קרקע ארוכי טווח - גם פגיעה של טיל יחיד עלולה להיות קטלנית ולגרום נזק עצום.

לפיכך, כבר בעת הקמתה, נדרשת כל תשתית לאומית לקבל רישיון מפיקוד העורף, שבודק אותה ומאשר את תוכניות ההגנה.

כך, למשל, נבדקת אפשרות לנתק צינור שנפגע כדי שלא יגרום התלקחות כוללת של המערכת. הצוות במפעל או באתר אמור להכיר את ההנחיות לחירום, וכל תחנות המשטרה, מד"א וכיבוי אש אמורות להכיר את האתרים הרגישים בתחומיהן כדי לדעת כיצד לטפל בהן בעת פגיעה.

אחת התשתיות הלאומיות החשובות ביותר היא חברת החשמל, שלפי גורמים ביטחוניים עשתה בשנתיים האחרונות שינוי דרמטי במוכנותה לחירום.

בהנחיית מנכ"לה, מאיר שפיגלר, נבנתה בחברת החשמל תוכנית לחירום, שבמסגרתה הוגדלו מלאים של סולר לחירום, נקנו חלקי חילוף שפוזרו במקומות שונים ברחבי הארץ ונבנתה יכולת יתירות וחליפיות. על פי ההערכות, כתוצאה משורת הצעדים קוצרה בכ־50% ההתאוששות של המערכת במקרה של פגיעה.

באשר למפרץ חיפה, אין זה סוד כי תושבי האזור דורשים כבר שנים לפנות משטחם את המפעלים עם החומרים המסוכנים. לטענתם, החשש הביטחוני וזה הציבורי גוברים על השיקולים הכלכליים, ומדובר בחובה מוסרית ומדינית למניעת האסון הבא.