אחת לשבוע שיירת משאיות צהל"ית חוצה את הגבול לסוריה עמוסה בחיטה, סולר ובתפריט קבוע. מידי פעם מועמסים על המשאיות גם ציוד נוסף שהדרוזים בשיפולי החרמון מבקשים. בשבוע שעבר היו אלו תרופות וציוד רפואי בסיסי. ארבעת הכפרים הדרוזים בצפון החרמון הסורי כמעט מנותקים מהעולם, והקשר היחיד אליו הוא דרך חיילי צה"ל.
תיעוד מהשמדת המוצבים הסורים בכתר החרמון// דובר צה"ל
השיח עם ועדי הכפרים נעשה באמצעות יחידה צה"לית שאחראית על התיאום מולם. החיילים שמאבטחים את השיירה הם חיילי המילואים של גדוד 299, גדוד חרב הדרוזי שפעם שירת בחטיבה 300 בגזרה המערבית בגבול לבנון כגדוד, תחת חטיבת ההרים.
כיום נותרו בו 30 אחוז מהחיילים הדרוזים הוותיקים וכ-70 אחוז מחייליו הם יהודים יוצאי גולני וצנחנים. הפיקוד נותר ברובו דרוזי. הגדוד, שבו רבים מהחיילים הדרוזים מכירים אישית קרובים בכפרים שמעבר לגבול, הפך לגשר אנושי בין האוכלוסייה המקומית לישראל. "אין לוחם דרוזי שלא ביקש להיכנס לכפרים האלו", מספר סא"ל נ' על המפגשים המרגשים. "הם נותנים קפה, כיבוד ואנחנו מקסימום לוקחים פרי כדי לכבד אותם בחזרה".
"הילדים מתחננים לדגל ישראל"
"חובתנו, וזה הערכים הבסיסיים שלנו - לספק להם צרכים בסיסיים," אומר סא"ל נ'. "הם לא דורשים יותר מדי, והם שמחים מאוד שצה"ל שולט כאן. הילדים מתחננים ומבקשים ממני את דגל ישראל שיש לי על הכתף. הם אומרים לי בפעם הבאה שאתם באים תביא לנו דגל ישראל".
הסיוע הוא בסיסי בעיקרו, אבל גם חולים הוכנסו לטיפול בישראל. "בסוף יש פה תינוקות, משפחות, אנשים. זו לא המשימה העיקרית שלנו - אבל אי אפשר להתעלם מהצורך האנושי," אומר סא"ל נ', "הם שואלים אותי כמה הצבא שולט, ואם יצליחו להפתיע אותנו ולהרוג אותם. הם מפחדים ממה שקרה בסווידא. הצעירים כבר אומרים שהם רוצים להיות חלק מישראל, השייחים עוד מפחדים, הם לא מביעים עמדה. הם חוששים שנעזוב אותם".
התושבים, רובם חקלאים שחיים מגידול נשירים, וצאן. חיים בתנאים שהזמן קפא בהם - מים זורמים יש להם למשך שעה מידי חמש שעות, גם החשמל מסופק לזמן מוגבל ביום. וכדי להתקלח התושבים מחממים מים במדורה. "הם חיים כמו לפני מאה שנה," מתאר סא"ל נ', תושב אחד הכפרים הדרוזים בגליל שבימים אלו מסיים את תפקידו כמג"ד בקבע של גדוד המילואים 299.
אנחנו נוסעים מקו המוצבים הישראלי אל קו הגבול, אחרי שהשקפנו על הכפר חאדר הסורי, מלמעלה, ועל בית החולים שהקימה ישראל לספק לתושביו שירותי רפואה. אנחנו מתקדמים לעומק השטח הסורי, בדרך שהורחבה בידי צה"ל בהתאם להנחיות של רשות הטבע והגנים, ברגע שאנחנו עוברים את החביות האדומות וחוצים את הגבול הדרך מתרחבת, כאן כבר אין רשות הטבע, "זה כביש 6 של החרמון", צוחק אחד החיילים.
הדרך הרחבה אמורה לאפשר מעבר של משאיות ואספקה גם כשההר יהיה מושלג. בדרך אפשר להבחין במזרעת בין ג'אן - כפר סוני שחוצץ בין חאדר לכפרים הדרוזיים הצפוניים. בכפר הוקמו מחסומים שמונעים מהדרוזים להגיע לחאדר ולכן צה"ל מספק את הציוד דרך גזרת החרמון. בעוד הסונים לא חוששים לנסוע לדמשק הקרובה, נסיעה כזאת עלולה לעלות לדרוזים בחייהם.
"זו גזרה שמעסיקה אותנו רבות, בעיקר כשיש חוסר יציבות," אומר סא"ל נ', מפקד הגזרה. "כשנכנסים פנימה מרגישים חוסר שליטה. אין חוקים, אין ממשלה ששולטת. אנחנו אלה שמנסים לעשות סדר - דואגים לאנשים, מביאים קצת סיוע. המדינה הסורית לא מורגשת".
תחתינו פרוסים כעת הכפרים ארנה, רימה, באקאסם וקלעת ג׳נדל, רוב האוכלוסייה היא דרוזית, ורק מיעוט נוצרי וסוני גר בה. צה"ל מסייע לכולם. מעבר לשיקול ההומניטרי, השליטה במרחב היא אינטרס ביטחוני מובהק, מסביר סא"ל נ'. "אם הכפרים האלו יפלו - השלב הבא זה המוצבים והיישובים שלנו, לכן אנחנו צריכים לחזק את הכפרים ואת האוכלוסייה. כל עוד אין יציבות בסוריה - אסור לנו לעזוב את החרמון".
"חומוס בדמשק?"
השטח, שבו בעבר החזיקה ישראל רק 7% מההר וכיום כולו בשליטתה, מהווה חיץ אסטרטגי מול צבא שעלול לנסות לעלות על ההר. "זו החלטה סופר נכונה שתפסנו את החרמון. רק כדי להבין את גודל השטח, הנסיעה מאתר החרמון אל קצה החרמון הסורי עורכת כשעה. בדרך חוצים את ציר המבריחים, ממנו יורדת הדרך אל הכפרים, מכאן עברו המבריחים לכפר שבעא ולכפרי דרום לבנון. והוברחו מוצרי חשמל וסיגריות. כעת כשצה"ל שולט כאן ההברחות נעצרו או לחילופין עברו צפונה יותר מעבר לרכס החרמון.
צה"ל הקים שני מוצבים בחרמון. מצודת רוח, הוקם מראשיתו וצופה אל עבר הכפרים הדרוזים וציר המבריחים, וצפונה ממנו נמצא מוצב ח'1, מוצב שמתבסס על מוצב סורי בעברו. "כשנכנסנו בהתחלה למוצב לא הצלחתי לנשום למרות שהייתי עם מסיכה. הם חיו בתנאים מחפירים. בכל שנה היו מתים להם חיילים מקור, והם היו נקברים בחצר המוצב. ראינו שם את הקברים", אומר סא"ל נ'.
השלג בפסגות הגבוהות של החרמון יכול להערם לגובה של יותר מעשרה מטרים, הקור מקפיא בחורף ושאריות השלג נשארות עד לאמצע הקיץ. בצה"ל נערכים לכך שהמוצבים גם ינותקו למשך שבועות ויוכלו לתפקד כיחידות עצמאיות, גם מבחינת אספקה וגם לצורך לחימה.
"לאכול חומוס בדמשק זה תלוש מהמציאות", אומר סא"ל נ', "כדרוזי וכמי שעוקב אחרי הרשתות החברתיות אני לא מאמין לאל ג'ולאני. טרוריסט נשאר טרוריסט. אבל אולי אפשר יהיה לנגב חומוס פה בכפרים הדרוזים". במבט קדימה, תיירותי יותר, הוא אומר: "ישראל יכולה לפתח כאן אתר סקי בינלאומי, מה שהסורים לא עשו אף פעם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו