"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
פרשנות

לקראת הקבינט: די למריבות, הגיע הזמן לתוצאות

לציבור לא אכפת אם לשלב הבא של המלחמה יקראו "מצור", "כיבוש", "כתר", או "הכרעה" - במיוחד משום שבפועל הפערים בין המונחים האלה לא גדול • מה שהקונצנזוס הישראלי רוצה הוא ניצחון והחזרת החטופים • זה ורק זה מה שצריך לעניין את ראש הממשלה והרמטכ"ל

,עודכן
0השמעה

"מחלוקת בין ראש הממשלה לרמטכ"ל", צועקות הכותרות. "נתניהו יכפה על צה"ל לכבוש את עזה", מתקוממים הפרשנים. כמעט שנתיים אחרי מתקפת הזוועות יש ל"תקשורת" ולמלבי השנאה עוד קרב פנימי לעסוק בו.

כאילו זה מה שמעניין או חשוב לציבור. כאילו זה מה שיביא את הניצחון על חמאס או יחזיר את החטופים.

ובכן, זה לא.

כל מי שעיניו בראשו – ושם כנראה נמצא רוב הציבור – מתעניין הרבה פחות בוויכוחים בין הדרג הצבאי למדיני, והרבה יותר בתוצאות של הוויכוח הזה. כלומר בשאלות מהן הדרכים להשיג באופן המהיר ביותר ובכמה שפחות פגיעה בחיילי צה"ל, את מטרות המלחמה. אם יקראו לדרך הזו, "מצור", או "כיבוש", או "כיתור", או "כתר", או "הכרעה", או "פשיטות", או כל מילה אחרת מהז'רגון הצבאי, לא ממש אכפת. מה שכן אכפת הוא להביא כמה שיותר מהר הביתה את אחינו השבויים בעזה, ולהעלים מעל פני האדמה את חוטפיהם. שם נמצא הקונצנזוס הישראלי.

: צוות הקרב של חטיבת גבעתי מכתר את בית חאנון בתחילת יולי השנה,צילום: דובר צה"ל
שלא לדבר על כך, שההבדל בפועל בין כל המונחים האלה לא מאוד גדול. כי על פי שתי ההצעות המדוברות כרגע, השלב הבא של המלחמה ייארך כחצי שנה. הצבא הוא גם ממילא זה שמיישם את מה שיחליט הדרג המדיני, והניסיון מלמד שבשרשור ההחלטות מלמעלה למטה, דרגי הביצוע ממילא מעצבים אותן כרצונם. זה אולי לא אמור להיות כך, אך זו המציאות.

בסוף, מדובר בטיפול צבאי באותם 25 אחוזים מהרצועה שבשנה האחרונה כוחותינו כמעט לא נכנסו אליהם. לישראלי הממוצע לא ממש משנה אם צה"ל יטיל "כתר" מבחוץ שבמסגרתו יערוך פשיטות פנימה, או פשוט יטהר משבצת שטח אחר משבצת שטח. מאחר והפערים בין הגישות לא מאוד גדולים, סביר מאוד שבישיבת הקבינט הערב תגובש דרך אחודה בין צה"ל לדרג המדיני וכך "המחלוקת" תיעלם.

שר הביטחון כ"ץ לצד הרמטכ"ל אייל זמיר (ארכיון),צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

מעבר לכל זה, מדובר במלחמה שהיא ממלכת אי הוודאות. יש בה שינויים, הפתעות והתפתחויות. או כמו שאומרים בצה"ל, "כל תכנית היא בסיס לשינויים". כלומר – ולמדנו זאת שוב בשבועות האחרונים בדרך הקשה – די בטוח שהמציאות תכפה גם על נתניהו וגם על זמיר, לעדכן את התוכניות שיאושרו הלילה. אם כך, על מה המריבה?

לכן, עשו טובה, עזבו אותנו מהצעקנות, והַראו שורות תחתונות. זה מה שמעניין ובעיקר מה שחשוב. 22 חודשים מטבח שמחת תורה, הגיע הזמן לתוצאות שהן ניצחון מוחלט הכולל את החזרת החטופים. אם זה יקרה, הציבור יהיה שבע רצון ויחלק את ההצלחה בין כל האבות.

מאידך גיסא, אם חלילה זה לא יקרה, נתניהו וזמיר יהיו אחראים באותה מידה בעיני העם שבשדות. כך שמכל הסיבות האלה, זה ורק זה מה שצריך להטריד גם אותם וגם אותנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר