הרמטכ"ל צפוי להציג בדיון המכריע את היתרון של חמאס בשטח - ואת המחיר שצה"ל ישלם

הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, ינסה מחר (חמישי) לשכנע את הקבינט המדיני-ביטחוני שצפוי להתכנס בשעה 18:00 מדוע אין זה נכון, לשיטתו, לכבוש את רצועת עזה, לאחר שאתמול הביע את דעתו בפורום מצומצם שבו נכחו מלבד ראש הממשלה השרים דרמר וכ"ץ, כמו גם יו"ר המל"ל צחי הנגבי.

רא"ל זמיר צפוי להציג לדרג המדיני את המשמעויות של כניסה לכל אותם איזורים שבהם צה"ל לא שהה עד כה, ויטען כי מלבד הסיכון הברור והמוחשי לחייהם של 20 החטופים החיים המוחזקים בידי ארגון הטרור, כוח האדם בצה"ל שחוק. זמיר ידבר על לוחות הזמנים הארוכים שייקח לצה"ל לכבוש את הרצועה, ועל הסיכון הגדול לחיי החיילים.

גורמים המעורים בפרטים אמרו ל"ישראל היום" כי לחמאס היו 22 חודשים להיערך לכניסת צה"ל למחנות המרכז ולאזורים נוספים. "לחמאס יש יתרון עצום בשטח הזה. המחבלים יצאו מפירים, יפצעו ויהרגו חיילים. אפשר לכבוש את כל הרצועה, אבל יש לכך מחיר", הבהירו הגורמים.

התכנית של רא"ל זמיר, לתפיסתו, ממוקמת נכון במתח שבין שחיקת הצבא והצורך לשמור על חיי החטופים והחיילים, לבין הצורך להכריע את חמאס. על פי התכנית, צה"ל יכתר את האזורים שאליהם לא נכנס עד כה, בדגש על המוואסי ומחנות המרכז, יתפוס את השטחים השולטים, וישלוט על הצירים.

לאור הלחץ הבינלאומי, נכון לרגע זה התכנית היא להכניס לאוכלוסיה העזתית מזון, אך לא מעבר לכך. לפי גורמים המכירים את התכנית של רא"ל זמיר, אין מדובר בתבוסתנות, כפי שמנסים לייחס לו, אלא שיטת פעולה שמצד אחד לא דורשת גיוס מילואים נרחב או סדר כוחות גדול של הצבא הסדיר, ומצד שני, לתפיסת הרמטכ"ל, תפעיל את הלחץ הדרוש על חמאס, גם אם זה ייארך זמן.

התפיסה הנגדית, שאותה מייצג השר סמוטריץ', וכפי שנראה כרגע גם ראש הממשלה נתניהו, היא התפיסה שלפיה המצב ברצועת עזה הגיע למבוי סתום, ולאור "קמפיין ההרעבה" שנותן רוח גבית לחמאס, הסיכויים להגיע כעת להסכם שחרור חטופים באופן שישמור על האינטרסים הביטחוניים של ישראל נמוך מאוד.

לפי גישה זו, לא ניתן עוד להמשיך במצב ביניים של לחימה חלקית, שמסכנת את החטופים והחיילים, ועד כה לא הוכיחה את עצמה במשך 22 חודשים. גם תכנית "מרכבות גדעון", מבית מדרשו של רא"ל זמיר, לא הביאה את ההישגים המקווים - ובפועל החטופים עוד בעזה, וחמאס עדיין על הרגליים (יש שיגידו שהבעיה היא לא בתכנית, אלא בגרירת הרגליים המדינית). לפיכך, אם אי אפשר ללכת לעסקה, יטענו המצדדים בכיבוש, יש להכריע את חמאס מבצעית ולא להמשיך לגרור רגליים במצב ביניים שלא מוביל לשום מקום.

בלשכת ראש הממשלה טרחו אתמול לציין את המובן מאליו, כביכול, כי "צה"ל ערוך למימוש כל החלטה תתקבל על ידי הקבינט". שר הביטחון, ישראל כ"ץ, פרסם הבוקר הודעה שבה הוא מצד אחד מגבה את הרמטכ"ל וטוען כי "זכותו וחובתו" להביא את עמדתו בפורומים המתאימים, ומאידך, מדגיש כי "לאחר קבלת ההחלטות על ידי הדרג המדיני יבצע צה"ל בנחישות ובאופן מקצועי את מה שיוחלט, כפי שהיה עד כה בכל הגזרות, עד להשגת יעדי המלחמה".

בובה על חוט

כששואלים את בכירי צה"ל האם אכן יקיימו את החלטות הדרג המדיני, התשובה המתקבלת היא שמשמעויות המהלך יוצגו לדרג המדיני. רא"ל זמיר מבין מצד אחד את מקומו, דרג צבאי שאמור לקיים את החלטות הדרג המדיני, אך הרמטכ"ל איננו פקיד מבצע בלבד או בובה על חוט, אלא איש מקצוע שחובתו להביע את עמדתו ודעתו המקצועית. הפעם, לגישתו, החלטה על כיבוש הרצועה היא לא פחות ממלכודת אסטרטגית.

פה המקום להזכיר כי לאורך השנים הוכיח הדרג המדיני כי הוא מתקשה מאוד לקבל החלטות על יציאה למהלך מלחמתי ללא תמיכה של ראשי מערכת הביטחון, ובראשם הרמטכ"ל. כידוע, רק לפני מעט יותר מעשור ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון דאז, אהוד ברק, תמכו בתקיפת מתקני הגרעין באיראן אך נתקלו בהתנגדות עזה מצד ראשי מערכת הביטחון, וכתוצאה מכך נמנעו מביצוע התקיפה.

יחד עם זאת, חשוב לזכור כי לדרג המדיני סמכות מלאה לקבל החלטה בניגוד לעמדת הרמטכ"ל, ועל הרמטכ"ל להצדיע ולבצע את המהלך. אך אם הדרג המדיני והצבאי לא יגיעו להסכמה בנוגע להמשך הדרך ברצועת עזה, ונתניהו יכפה את עמדתו על הצבא, הוא זה שיצטרך לעמוד מול הציבור, להסביר מדוע הוא מחליט להרחיב את המלחמה בניגוד לעמדת הרמטכ"ל, וגם לשאת בתוצאות למהלך.