זה סיפור על איום אסטרטגי, כזה שצמח מול הפרצוף של ישראל. פרויקט שבו מעורבות קטאר ואיראן כבר שני עשורים. אנשים ביקרו בלבנון ובקטאר, עברו הכשרות מרחוק, יצרו קשרים, גייסו כספים. ובכל זאת, לאף אחד בארץ לא היה דחוף להיערך בהתאם.
רבות דובר על המחדל המדיני בשבועות האחרונים. ישראל נתפסת בעולם כאחראית הבלעדית למשבר בעזה למרות הזרמת כמויות עצומות של מזון. פרט לכישלון הממשלה בניהול הסיוע ההומניטרי והיעדר הסברה, להתפתחות הזו אחראי גם מנגנון תעמולה עתיר תקציבים וזרועות. מערך שמנהלת הנהגת ארגון הטרור בחו"ל, מקבל סיוע מתאגידי מדיה בינלאומיים, חודר לעומק מערכת הבריאות העזתית, מכשיר פלשתינים לפעילות ברשתות החברתיות, ומקבל תמיכה מסטודנטים בארה"ב. רוב אנשיו שרדו עד כה, ואין להם כוונה לעצור. בכל זאת, אין כמו לשחק במגרש הכמעט ריק שמותיר להם הצד הישראלי.
הזרעים נטמנו בעיתון עזתי שהודפס בינואר 1996. "א־ריסאלה" היה הביטאון של חמאס, ששימש במה להסתה נרחבת נגד ישראל והרשות הפלשתינית. ואכן, לא פעם ברשות ניסו להביא לסגירתו ללא הצלחה. מי שערך אותו בהתחלה היה סלאח אל־ברדוויל. לימים, הוא יהיה אחד מחברי הלשכה המדינית בעזה, בהובלת יחיא סינוואר. במארס השנה הוא חוסל באזור חאן יונס. שנה לאחר הוצאתו לאור של "א־ריסאלה", הוקם "מרכז המידע הפלשתיני" - רשת של אתרי חדשות פלשתיניים מזוהים עם חמאס בשלל שפות.
אל־ברדוויל לא הסתפק במדיום הכתוב. ב־2006 הוא היה שותף להקמת רשת התעמולה "אל־אקצא". שותף נוסף היה פתחי חאמד, שהפעיל את הערוץ דרך חברת בת שניהל. לפני המלחמה, הספיק חאמד לעזוב לטורקיה. באותן שנים קמו לרשת תחנת רדיו וסוכנות ידיעות בשם "שיהאב".
כל פלטפורמה כוונה כדי ללכוד חלק אחר באוכלוסייה הפלשתינית. "שיהאב" היתה אחראית על אגף הצעירים, ולא בכדי זכתה למיליוני עוקבים ברשתות. עם השנים, כל גוף תקשורת של חמאס ("א־ריסאלה", אל־אקצא ואחרים) הקים חשבונות משלו ברשתות החברתיות. יחד נוצרה מסה עצומה של שופרות חמאס במרחב הדיגיטלי. וזה לא כולל כמובן משפיענים למיניהם.
אחד ממנהלי הרשת הוא איש התקשורת הפלשתיני וויסאם עפיפה. זה לא היה התפקיד הראשון שלו. לפני כן הוא ניהל את "א־ריסאלה". בימים אלה, עפיפה מקפיד להציג את עצמו בתור "פרשן". בכובע הזה, הוא מופיע ברשת הקטארית אל־ג'זירה, ומשתתף בהדהוד המסרים של חמאס.
בשיחה עם "ישראל היום", אומר ד"ר אריאל אדמוני, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ומומחה לקטאר, כי חלק מהצוות של רשת אל־אקצא קיבל הכשרה מרשת אל־ג'זירה הקטארית. "מההתחלה הקטארים היו מעורבים מאוד בשלטון של חמאס", אומר ד"ר אדמוני. "התקשורת הקטארית ידעה לפרק את האירוע העזתי לתכנים שמתאימים לקהלים שונים. כאלה שמתאימים לרשת הממוסדת, כביכול, של אל־ג'זירה, וכאלה שמתאימים לפלטפורמות חתרניות יותר, כמו אל־ג'זירה פלוס, האתר מידל איסט איי או אפילו משפיענים למיניהם שקטאר מממנת.
"קטאר היתה מכפיל כוח בהקשר הזה, כאשר הקמפיינים האחרונים זכו לתמיכה ממסדית. זאת אומרת, סרטוני הריגה של חיילים ברצועת עזה זכו להדהוד מעורכי עיתונים קטאריים, כמו ג'אבר אל־חרמי, עורך העיתון 'א־שרק', שבבעלות משפחת האמיר הקטארי. באותה מידה, אנחנו יכולים לראות איך בקמפיין ההרעבה האחרון, זו לא רק היתה הפקה של אל־ג'זירה. השתתפו בו גם שרים קטארים כמו מרים אל־מסנד, שרת המדינה לשיתוף פעולה בינלאומי בקטאר, שלרוב יותר מדווחת על פגישה פה ופגישה שם, ופתאום היא כביכול נקטה עמדה לגבי הרעב המזעזע בעזה וכמה ישראל לא בסדר".
תיבת התהודה
במקביל, חמאס מחזיק עדיין במערך דוברות משומן שמחולק לזרוע צבאית ולזרוע אזרחית. על הראשונה אחראי חד'יפה אל־כחלות המכונה אבו עוביידה. משימותיה כוללות תיעוד פגיעה בחיילי צה"ל, צילום סרטוני חטופים, והעברת המסרים של הזרוע דרך הרשתות החברתיות. בקיצור, לוחמה פסיכולוגית טהורה. כאן יש ביטוי לתמיכה נוספת של אל־ג'זירה: הדהוד התכנים הללו, לפעמים בתמורה ל"בלעדיות", והעסקה של מחבלים ברשת.
הזרוע "האזרחית" אחראית על תפוצת נתונים בנוגע למצב האוכלוסייה ועל פרסום הצהרות לתקשורת. אחד מדובריה היה עבד אל־לטיף אל־קנוע, מי נחשב למקורבו של סינוואר וחוסל במארס. דוברים נוספים פועלים בחו"ל במסגרת סניפי "הלשכה המדינית" בקטאר, בטורקיה ובאלג'יריה. למשל, באסם נעים, אוסמה חמדאן, מחמוד מרדאווי ועזת א־רשק.
כיום בראש הזרוע האזרחית בעזה עומדים שלושה דוברים: חאזם קאסם שאחראי להצהרות, סלאמה מערוף שמוגדר בתור ראש משרד "התקשורת הממשלתית", ואיסמעיל ת'וובתה, שמנהל את המשרד. השניים האחרונים אחראים לפרסום נתוני הרוגים ופצועים במלחמה - מן הסתם, כאלה שמתאימים לנרטיב שחמאס רוצה לשדר. מעבר לכך, מערוף כיהן בדירקטוריונים של הביטאון "א־רסאלה" ורשת אל־אקצא.
הקשר האיראני
גם איראן בחשה בקלחת. ד"ר מיכאל ברק, מומחה לארגוני טרור מאוניברסיטת רייכמן, סיפר ל"ישראל היום" על המעורבות של קונצרן תקשורת ענק - IRTVU - שמאחד תחתיו יותר מ־200 תחנות רדיו, אתרי חדשות וערוצי טלוויזיה. חלק מהגופים מזוהים עם חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן, והמיליציות השיעיות בעיראק. הקונצרן, שהוגדר כזרוע התעמולה של משמרות המהפכה על ידי ארה"ב, העביר הכשרות לאנשי התקשורת של חמאס באולפנים בביירות, שכללו הדרכות להגשת מהדורות חדשות.
על התהליך פיקח חיזבאללה, כשהמודל הוא רשת התעמולה אל־מנאר. "בזמן הקורונה הם עשו את ההדרכה בזום", אומר ד"ר ברק, "אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי דיברו בו עם נציגה של חיזבאללה, עיתונאית לבנונית בשם ספה סלמאני. הסניף הפלשתיני של IRTVU הוקם ב־2017. זאת למעשה דריסת רגל נוספת של האיראנים בעזה בתחום 'ההסברה'".
החוקר הבכיר מגלה שמי שהיה אחראי על ההכשרות של הפלשתינים בלבנון היה איש חיזבאללה בשם נאסר אח'דר. מאז הוא התמנה כבר לסגן מזכ"ל IRTVU ופקיד בכיר בציר האיראני. מי שהתלווה רק לאחרונה למפקד כוח קודס איסמעיל קאאני בביקורו בבגדד ביולי. כארבעה חודשים לפני טבח 7 באוקטובר, משלחת ממערך הדוברות של חמאס הגיעה ללבנון ונפגשה עם אח'דר. שם הצדדים דנו בגיוס מאמצי התעמולה המשותפים נגד ישראל.
בעזה הנציג של הקונצרן היה סלאח אל־מסרי, עיתונאי המזוהה עם הג'יהאד האסלאמי. לפי ד"ר ברק, ההכשרות של חיזבאללה כללו במהלך השנים את הנושאים הבאים: איך לנגח את הנרטיב הישראלי, איך להכשיר משפיענים ברשתות החברתיות, איך להכשיר ילדי בית ספר לייצר תכנים משלהם ואפילו כיצד לנסות לגייס אזרחים מישראל למאמצי התעמולה. אח'דר, למותר לציין, הגדיר את פעילות גופי התקשורת של הציר האיראני בתור "החזית הראשונה במערכה".
אחד מאנשי הקשר של האיראנים בחמאס, שהיה אחראי על "הכשרת הילדים", היה איש שכבר הזכרנו: סלאמה מערוף. דרך משרד התקשורת הממשלתי, הוא הכתיב תכנים למערכת החינוך הפלשתינית במטרה להסביר איך להפיץ תוכני תעמולה ברשתות.
גוף אחר שמסייע לקמפיין הוא הארגון "סטודנטים לאומיים למען צדק בפלשתין", שפועל בקמפוסים בארה"ב (National SJP). "הם קשורים לחמאס ולאחים המוסלמים בארה"ב והם גם עזרו לקמפיין ההרעבה. הם מפיצים תכנים באינסטגרם, בטיקטוק ובפלטפורמות נוספות כדי להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות באוניברסיטאות כדי לנתק קשרים עם ישראל. זה לא רק במזרח התיכון".
רופאים עם גבולות
תיבת התהודה שיצר חמאס בעזה לא נגמרת כאן. ד"ר אשרף אל־קודרה הוא דובר משרד הבריאות העזתי. מדובר באחד ממקורות המידע המצוטטים ביותר בתקשורת הישראלית והבינלאומית. אלא שד"ר אל־קודרה כלל לא נמצא ברצועה. במהלך המלחמה הוא עזב לקטאר, שם הוא נמצא בקשר ישיר עם הנהגת חמאס. אל־קודרה אמנם מסתמך על מידע מאנשי מערכת הבריאות העזתית, אך גם הם תלויים בחמאס.
ב־2007, בעקבות ההפיכה של חמאס בעזה, מערכת הבריאות הזאת עברה טיהורים לכל דבר ועניין. שר הבריאות דאז בממשלת חמאס, באסם נעים, שיושב כיום בקטאר, דאג לפטר את מנהלי בתי החולים המרכזיים, לסלק כ־600 רופאים ולהיפטר ממספר לא ידוע של אנשי צוות. לדאבונם, הם היו "מזוהים עם הפת"ח", ולכן הוחלפו בנאמני תנועת הטרור. במילים אחרות, כל גורם בכיר במערכת הבריאות בעזה תלוי בחמאס, או משתייך אליו. ואכן תחת עיניהם הפקוחה של מנהלי בתי החולים בעזה, הוחזקו חטופים ישראלים, וחלקם אף נרצחו בידי מחבלים באותם מרכזים. יתר על כן, אותם מתחמים שימשו את חמאס בתור מפקדות ומקומות מסתור, ובסביבתם נחפרו מנהרות תת־קרקעיות.
הקצינים הבכירים שסגרו מעגל: "ראינו את הארון של גולדין, וידענו שעשינו את זה"
"הסטרס לא נשאר רק בנפש": הבעיה הרפואית שזינקה ב-70% מפרוץ המלחמה
פרסומת | איך נולדה האנטומיה של גריי?
"בדיחה רעה": משפחות המילואימניקים מנסות לרפא את הפצעים - ללא הצלחה
מדינת הפנטזיה המופקרת: הפלשתינים מעולם לא רצו מדינה לצד ישראל
גורם נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא דובר "מערך ההגנה האזרחי" מחמוד בסל. מדובר במנגנון צוותי הצלה של חמאס, שכפוף לבכיר חמאס תאופיק אבו נעים. לפי צה"ל, דובר מערך ההגנה היה אחראי בחודשים האחרונים לפרסום נתונים מפוברקים, שהתקבלו בכלי תקשורת בינלאומיים. יתר על כן, נחשף כי במקביל הוא פעל בתור מחבל בחמאס. מדובר כמובן בקצה הקרחון. מערך התעמולה של חמאס משתרע גם על פני חשבונות נוספים בזירה הדיגיטלית כמו GAZA NOW, וכולל גם משפיענים למיניהם בעלי מיליוני עוקבים. בעוד המנגנון תופח מיום ליום, כבר שנים ארוכות שישראל מותירה את הזירה כמעט ריקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו