הצנחת סיוע הומניטרי לעזה על ידי מטוסי חיל האוויר בימים אלה מדגימה עוד יכולת ביצוע וגמישות מבצעית מצד החיל, שהוכיח את עצמו בתקופה האחרונה, במיוחד במלחמה באיראן, כאחד מחילות האוויר הטובים, המפתיעים והיעילים בעולם.
מבצעי ההצנחה מסוג זה דורשים תיאום ברמה גבוהה ותגובה מהירה במצבים קשים. ההצנחות שמבצעת ישראל, בתיאום עם שש מדינות, ובהן מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות, ומבצעים קודמים של ארה"ב וירדן באביב 2024, מוכיחים, כי היכולת הטכנית לספק ציוד חיוני באמצעות מטוסי תובלה טקטיים קיימת. השאלה היא, עם זאת, האם מדובר בפתרון יעיל ובר קיימא – או שמא בפתרון ביניים: יקר, לא מדויק, שאינו מספיק לנפח הסיוע הנדרש. פלסטר על פצע עמוק ומדמם.
הטלות סיוע הומניטרי מהאוויר מבוצעות כאשר אין גישה קרקעית בטוחה או זמינה – בשל הרס, לחימה, מחסומים, או סכנה לפעילי סיוע. ברצועת עזה, נוסף על הקושי שמציבות הדרכים המנותצות, הפעילות הקרקעית מוגבלת, והמציאות הביטחונית הקשה, נועדו ההצנחות ההומניטריות מן האוויר לעקוף את חמאס, שמשתלט בכוח הזרוע על הסיוע המוכנס לרצועה באמצעות משאיות.
בין האתגרים התפעוליים של הצנחות סיוע מהאוויר אפשר למנות ארבעה מרכזיים: הכמות המוצנחת קטנה ועלותה גבוהה, דיוק ההצנחה ובטיחותה בעייתיים, המטוסים חשופים לאש מן הקרקע ונדרשים תיאומים מורכבים לצורך ההצנחה.
הצנחות מהאוויר מספקות בדרך כלל רק חלק קטן ממה ששיירות יבשתיות יכולות לשאת. גם אם מטילים כמה וכמה משטחים ממטוסי תובלה כבדים אפשר להעמיס עליהם רק עשרות טונות בודדות. להשוואה, מאות משאיות יכולות לשאת אלפי טונות. במבצע האחרון של ישראל הונצחו 126 חבילות סיוע, כמות שאינה מספיקה עבור הצרכים הבסיסיים של מיליוני תושבי עזה.
נוסף על כך, ללא מערכות ניווט מתקדמות, משטחים נוטים להיסחף ולנחות באזורים מסוכנים, בים או במקומות שאינם נגישים. אזרחים מסכנים את עצמם – לעיתים עם פגיעות קטלניות – כדי להגיע למצרכי המזון והתרופות. האו"ם וארגונים לא ממשלתיים מזהירים מפני חלוקה כאוטית וחוסר שליטה על זהות המקבלים – במיוחד אמורים הדברים לגבי חמאס וכנופיות חמושות אחרות שמשתלטות על חבילות הסיוע.
סוסי העבודה של הצנחות הסיוע ההומניטרי הם מטוסי התובלה מדגם הרקולסC-130 . הם שימשו במשימות של ארה"ב וירדן מעל עזה באביב 2024, במהלכן סופקו כמעט 38,000 מנות מזון על פני עשרות משטחים. ההצנחות הנוכחיות של ישראל מבוצעות גם הן ממטוסי הרקולס. מעשית, זה מתבצע כך: חבילות הסיוע מועמסות על משטחים שיושבים על מסילות ברצפת תא המטען של המטוס. כשהמטוס מגיע אל אתר ההטלה, נפתח הפתח בחלקו האחורי, והמשטחים נדחפים החוצה בזה אחר זה. מצנחים מיוחדים מבטיחים שהמשטח יגיע לקרקע בשלום ולא יתרסק.
מטוסי תובלה כמו ההרקולס טסים בדרך כלל בגובה נמוך ובמהירות איטית במהלך הצנחות ידניות, מה שחושף את הצוות והמטוס לאש מהקרקע. חלק מהמערכות המודרניות כמו JPADS (Joint Precision Airdrop System) מאפשרות שחרור מונחה GPS מגובה רב, דבר המשפר את הדיוק ובטיחות הצוות, אבל לא ידוע אם נעשה שימוש במערכות מסוג זה במבצעים בעזה.
באשר לתיאום ההצנחות - המרחב האווירי של עזה בעייתי במיוחד, וגורמים בישראל אף הודו, שאין כל ביטחון שחלק מהמשטחים יגיעו בסופו של דבר לידי חמאס או גורמים עוינים אחרים.
מבצעי ההצנחות בעזה הם כמובן לא הראשונים מסוגם בהיסטוריה ויש להם תקדימים עולמיים. הנה כמה דוגמאות ולקחים מהצנחות עבר:
מבצעי "מנה" ו"צ'אונדה" (1945, הולנד): בסוף מלחמת העולם השנייה, מטוסי בעלות הברית הצניחו למעלה מ-11,000 טונות של מזון לאזרחים הולנדים גוועים ברעב. המבצע דרש שיתוף פעולה עם הכוחות הגרמניים, טיסה בגובה נמוך ומיפוי חדשני באמצעות מטוסי מוסקיטו. למרות כמות הסיוע, נוצר תוהו ובוהו על הקרקע ומחלות התפתחו בעקבות אכילה מהירה. האבדות כללו התנגשויות וירי לעבר המטוסים.
הרכבת האווירית לביאפרה (ניגריה, 1967-1970): רכבת אווירית בהובלה אזרחית ובחסות ארגונים לא ממשלתיים, כולל הצלב האדום הבין-לאומי ו"נורדצ'רץ'-אייד", סיפקה 60,000 טונות של סיוע באמצעות מטוסי C-130, DC-6 ו-C-97. המבצע בוצע בתנאים עוינים וללא ליווי, וכתוצאה מכך מטוסים רבים הושמדו ולמעלה מ-29 אנשי צוות נהרגו.
בוסניה, 1992-1995: בסרייבו שסועת המלחמה, 21 מדינות ביצעו 12,886 גיחות והעבירו 159,622 טונות של סיוע באמצעות הצנחה ונחיתה אווירית. ההצנחות השלימו את המשלוחים הקרקעיים, בעוד שהגיחות התמודדו עם סיכון כבד של אש סרבית מהקרקע; מטוס איטלקי אחד אף הופל.
עיראק, 2014: במהלך משבר היזידים, בריטניה השתמשה במטוסי C-130 כדי להצניח אספקה מעל הר סינג'אר החל מ-9 באוגוסט 2014. מספר משימות בוטלו בשל חששות לביטחון המטוסים. מטוסי קרב מסוג טורנדו סיפקו מטרייה אווירית ומסוקי צ'ינוק הועמדו בכוננות לצורך פינוי המוני.
למרות הטיסות ההרואיות והתיאום הרב-לאומי, הסיוע המוצנח לעזה נותר פתרון מוגבל. לפי סוכנויות בין-לאומיות, ההצנחות סיפקו רק חלק זעיר מהנדרש, ולעיתים נחתו באזורים עוינים. יתר על כן, בעזה דווח על מקרי מוות באתרי הסיוע, כאשר פלסטינים נהרגו בתוך המון אדם שניסה להשיג אספקה, ככל הנראה עקב ייאוש וחלוקה כאוטית, ואף אש מכוונת של חמאס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו