מאות ליוו היום (שישי) את לוחם המילואים רועי וסרשטיין בדרכו האחרונה, כשהוא הובא למנוחות בבית העלמין בנתניה. לוחם המילואים בן ה-24 שם קץ לחייו לאחר שנחשף לזוועות במסגרת שירותו. בין המאות שהגיעו לחלוק ללוחם כבוד אחרון חבר הכנסת אלי דלל ורבים מחבריו לנשק.
רועי מנתניה שירת יותר מ-300 ימי מילואים כחלק מחוליית הפינוי הרפואית של חטיבת השריון 401 במהלך המלחמה. במסגרת תפקידו נחשף לאירועים קשים בהם פינה משדה הקרב חללים ופצועים. הוא סיים את סבב המילואים האחרון שלו רק בסוף מאי 2025.
משפחתו מספרת שרועי שיתף בחודשים האחרונים על חוויות קשות משירות המילואים והמראות הקשים שנחשף אליהם. בני משפחתו ביקשו להכיר בו כחלל צה"ל אך הצבא סירב בתחילה. בהמשך הורה הרמטכ"ל לבחון את הנושא מחדש.
האח עידו: "הבאת את הקרב הביתה"
במהלך ההלוויה ספד אחיו עידו, שתיאר את המאבק הפנימי של רועי: "אחי רועי, גיבור ישראל שרק רצה לתת מעצמו ולתרום למען המדינה ועם ישראל. בחרת לתרום עוד עד שלא יכולת עוד. אמנם לא נהרגת מכדור של מחבלים בעזה. אתה הבאת את הקרב הביתה. רצת בין שריקות יריות במטבח, ירי פצמרים בחדר הכושר וטילי הנט בחדר הלימודים. ראית כל הזמן את התמונות של הפצועים שחילצת".
אחיו תיאר את המלחמה הפנימית: "במלחמה הזו נלחמת לבדך ולצערי בסוף החלטת לקפוץ על הרימון. רועי ספג בגופו את האש והתופת עד שלא יכל עוד". עידו הודה לעם ישראל ופנה לדרג הבכיר: "אני רוצה להגיד תודה לכל עם ישראל שנרתם לכל צורך של המשפחה. גם חברי הכנסת יודעים שהוא נפל בשל שירותו הצבאי. אתם יודעים שהמעשה הנכון הוא להכיר בו כחלל צה"ל".
בהמשך פנה לרמטכ"ל: "אתם חינכתם אותי כקצין להחזיר את החיילים בשלום הביתה, שאני אחראי עליהם גם כשהקרב הסתיים. אני קורא לכם, אפשר עוד לתקן. אני קורא לחיילים שלקחו איתם את הקרב הביתה - תשתפו, תדברו".
בסיום פנה לאחיו: "רועי שתדע, שאחיין שלך עוד לא יודע ואני לא יודע איך לספר לו. רועי אחי הקטן, אוהב אותך ואלחם על ההכרה שלך".
אחיו הגדול בר נפרד: "רועי, אח שלי הקטן, זה כמו הצדיקים של עם ישראל. אין בו שם חטא. התמונה שלו שראיתי אותו לא יוצאת לי מהראש. הוא היה חובש וראה מראות קשים. הוא לא עמד בזה. היו לו מול העיניים כל הזמן התמונות של הפצועים והמתים. תראו איזה יפה תואר הלך. אין לי מילים לתאר מי זה אח שלי. הוא גיבור. תנו לו את הכבוד המגיע לו, בלי מחלוקות".
האם דינה פנתה לבנה: "רועי אולי אתה בשמיים ואולי במקום ביניים, אבל אתה כבר לא איתנו. רועי ילד שלי. אני ניצבת כאן היום זקופה כדי להעביר את האור שלך. שתדע כמה אהבה, גאווה, כמה כאב. מדינה שלמה שבורה ומתאבלת עליך. אם רק היית רואה את כל זה היית אומר שזה לא קשור אליך. היית אומר: 'רק עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות'".
בדבריה הנוגעים המשיכה האם: "אנחנו נשארים המומים ושבורים. בשבעה באוקטובר יצאת תחת אש להציל אחרים. ראית מראות שאיש לא צריך לראות. שמענו מחיילים ומפקדים כמה פעלת בגבורה. רועי איך לא הצלחנו לשמוע? איך לא היינו שם בשבילך? רועי אהוב שלי, אני מבטיחה שתשאר נוכח ולא תשכח. אני אמשיך לאהוב אותך עד נשמתי האחרונה".
"זכינו לשרת לצד האדם שאתה"
חבר הכנסת אלי דלל אמר: "איך נפלו גיבורים? לוחם אמיץ. אני מכיר את המשפחה היטב. משפחה עם נתינה עצומה. קשה ועצוב אבל אני אעשה כל דבר כדי שהוא יוכר כחלל צה"ל. הוא חלל צה"ל. יהי זכרו ברוך".
מפקד הגדוד פנה למשפחה: "אנחנו צה"ל, החטיבה והגדוד זכינו לשרת לצד האדם שאתה מאז השבת השחורה. כולנו כואבים את לכתך. השתתפת בקרבות קשים ופינויים מורכבים. רועי חבריך מספרים שהיית אדם אהוב, לוחם וחובש. היית אדם אוהב ואהוב, אדם שאפשר לסמוך עליך".
בהמשך דבריו הוסיף המפקד: "משפחה יקרה, אין בפי מילים לנוכח הפער העצום שנפער. אני מצטער בכל ליבי שזו הדרך שבה נפגשנו. נלך בדרכו ובאורו".
אחיו טל נפרד מאחיו בכאב: "רועי אני מצטער שלא הייתי שם, שלא שמרתי. אתה לא שיתפת יותר מידי. רצית להראות שהכל בסדר. אתמול הבנו מהחברים שלך כמה היית מושא להערצה. כמה כולם רצו להיות כמו רועי. אל תהיו כמו רועי, תשתפו, תדברו, תבקשו עזרה אם צריך".
האבא רוני נפרד מבנו בהספד קורע לב: "ילדון שלי אהוב, אני לא יודע מה אנחנו עושים פה. יותר מידי מוקדם. אני לא מאמין שאין לי יותר את המלאך שלי. לא הצלחתי להציל אותך. אני כל כך גאה בך. מהשביעי באוקטובר חרפת את נפשך להציל פצועים תחת אש. הצלת חיים של אחרים אבל לא הצלת את החיים שלך. לא הצלחת להשתחרר ממה שעברת במלחמה הארורה. ילד אהוב, למה עזבת אותנו? תשמור עלינו מלמעלה. שלום לך ילד אהוב שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו