הפיגוע שהתרחש בסמוך לצומת בית ליד לא צריך להפתיע אף אחד, וגם לא הזהות של המבצע שלו, ערבי ישראלי. גם כלי הנשק - רכב - הפך כבר לתדיר ומוכר. ועדיין, איכשהו, תשומת הלב שאותו קיבל הפיגוע היה גדול לאין ערוך מזה שקיבל פיגוע שהתרחש לפני שבועיים בלבד, "בצד הלא נכון של הגדר".
בתוך שבועיים בדיוק התרחשו שני פיגועים קשים משני צדי גדר ההפרדה, החומה הפיזית והמנטלית שהצבנו בתוך ראשנו, שיטת ההתעלמות וההסתרה שהפכנו ללהיט ושהתפוצצה בפנינו בשבעה באוקטובר. יש שיטענו שאף שעברו שנתיים כמעט מאז השבת השחורה – הקונספציה ההיא עדיין נמצאת בראשנו גם ברצועת עזה. תרבות סמוך, יהיה בסדר, והטכנולוגיה תציל את כולנו. שניתן יהיה לטפל בטרור "מאוחר יותר".
ביום חמישי לפני שבועיים הגעתי לזירת הפיגוע בצומת גוש עציון. בדיעבד, התברר לי כמה דקות מאוחר יותר, הנרצח היה חבר שלי, שליו זבולוני. בתוך כשתי דקות בלבד נגמר הפיגוע, שהתרחש באזור מוכר היטב בתחום הטרור – המחבלים הפכו אותו ליעד, בעיקר בגל הטרור של 2015-2016, אך גם בשנים הבאות, בהם נרצחו שניים – ארי פולד ושליו.
הפיגוע אתמול בבוקר היה גם הוא במתווה שאותו אנו מכירים היטב. בהיעדר רובה או סכין, הופכים המחבלים את הרכב שלהם לכלי ניגוח על אזרחים או חיילים. שמונה נפצעו באירוע הנוכחי, שניים באורח בינוני. בנס לא היו נפגעים בנפש באירוע. המחבל נתפס רק אחרי שעות ארוכות.
הפיגוע "בלב הארץ" שהמם את הישראלים מכסה על אמת מטרידה הרבה יותר. בגלל גדר שאותה ניתן בקלות להפיל, שאותה עוברים בכל יום ערבים ישראלים רבים בשני הכיוונים, משוכנעים תושבי השרון, מאות אלפי בני אדם, שהם נמצאים בצד "הנכון" של הקו הירוק. הם לא מסתכנים, המחבלים לא מחפשים אותם.
וזוהי האמת: 15 דקות של נסיעה בלבד מפרידים בין מחבלי נור א-שמס וטול כרם לבין צומת בית ליד, 28 דקות מקלקיליה. תבדקו בעצמכם אם אתם לא מאמינים לי. לצד קני הטרור שיש בערים אלו, מתגוררים עשרות אלפי ערבים ישראלים בטייבה, ג'לג'וליה, באקה אל ערבייה ועוד, שלהם קשרים הדוקים עם הצד השני, השכנים של הישראלים, שעוצמים עיניים ומתעלמים מהם בכל מחיר.
במשך שנים רבות מטפחים ברשות הפלשתינית את הקשרים עם הערבים הישראלים, כצעד אסטרטגי. בזמן שאנחנו מתעלמים, הם מעודדים מסחר ונישואים בין הצדדים. ערבים ישראלים מתגוררים בכפר מרדה הפלשתיני ולומדים באוניברסיטת אריאל הישראלית, אחרים לומדים באוניברסיטה האמריקנית בג'נין. אין זאת אומר שהערבים הישראלים כולם מחבלים, רחוק מכך, רובם אזרחים שמעוניינים לחיות ולהתפרנס בדיוק כמונו. אך מה הסיכוי שיצא משם מחבל שהוסת לשנאת ישראל? לא מופרך או מפתיע במיוחד.
כדי להבין את הפער שבין מה שאנחנו מדמיינים לעצמנו לבין המציאות בפועל, צריך להכניס עוד נתון. אחד המחבלים מהפיגוע בצומת הגוש התגורר בחלחול, לא הרחק משם, אך השני גר בשכם – מרחק של 90 ק"מ, וזה עוד מבלי לחשב את המעבר דרך ירושלים או מעקף שלה. למעשה, למחבל משכם ייקח מחצית הזמן להגיע מביתו לצומת בית ליד.
וזהו לב העניין: המחבלים מדברים על התנחלות תל אביב והתנחלות נתניה, לא על התנחלות אלון שבות או התנחלות מגדל עוז. הם עשויים לבצע פיגוע קרוב יותר לביתם ובמקום שהם תופסים כקל יותר לביצוע, אך היעד שלהם מעולם לא היה גבולות 67 – זוהי המצאה של ישראל והעולם, שהתפוצצה שוב ושוב בהסכמי אוסלו ובהתנתקות, כי אף פעם לא הייתה בת קיימא.
מוקדם ככל שנבין שהיעד שלהם הוא כל ישראלי באשר הוא, מהים עד הנהר, כך נדע להתגונן טוב יותר ולפעול כנגד הטרור. אם נשכיל להפסיק להסתכל על מדינתנו ב"שם" ו"כאן" בהתאם לגדר שמישהו הקים כדי לברוח מהבעיה במקום לטפל בה – נוכל להבין את איום הטרור טוב יותר ונדע להתמודד איתו.
בימים אלו מציינים 20 שנה להתנתקות וקרוב לשנתיים מאז השבעה באוקטובר. השורה התחתונה של שני אירועים אלו ברורה: אי אפשר לברוח מבעיה ולהתעלם ממנה. אם נבנה גדרות מסביב לבעיה המחבלים ישברו אותן עם טרקטור, אם לא נטפל בשורש הבעיה, בהסתה, ברצון לרצוח ישראלים, במקום שבו היא נולדת, נקבל פיגועי טרור בעורף ישראל – משני צידי קו ירוק שמישהו פעם צייר בטוש על מפה ושהפכה לסמל הזיוף וההפרדה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו