החות'ים מתרגלים פשיטה על יישובים בישראל, ובאמ"ן לא מזלזלים

צבא החות'ים בתימן השלים לאחרונה הכשרה של לוחמי עילית שאמורים לפשוט לישראל. השם שבחר, "טופאן אל־אקצא", הוא אותו השם שחמאס בחר למתקפת 7 באוקטובר, והוא ממשיך את הקשר ההדוק שמקיימים החות'ים עם הנעשה בעזה, ושבשמו הם משגרים טילים לישראל.

אפשר להסתכל בחיוך על הפנטזיות של החות'ים להמטיר על ישראל מבול נוסף: בינם לבינינו מפרידים 2,000 קילומטר, שגם לוחמי עילית שמונצחים בשלל סרטונים מושקעים ביו־טיוב (צפו בקטע בהמשך הכתבה) יתקשו לחצות.

ואפשר להסתכל על זה כהצהרת כוונות: תוכנית הפלישה חיה ובועטת, כרגע בקטן, אבל היא עלולה לשוב ולעקוץ מתישהו בעתיד.העניין החות'י דורש כמובן מעקב, כדי לוודא שהם לא מבצעים מחטף ימי או יבשתי ומפתיעים באילת או באיזשהו קיבוץ.

אבל כדאי לבחון אותו בראייה מרחיבה יותר, שאמורה לעצב גם את האופן שבו ישראל תתחזק את גבולותיה בעתיד. לפחות בשלושה מהם - לבנון, סוריה וירדן - היא צפויה לאי־יציבות במקרה הטוב, ולאתגר משמעותי במקרה הרע. אירועי השבוע שעבר בסוריה המחישו זאת היטב. הפנטזיות על חומוס בדמשק התפוגגו לטובת מציאות רצחנית ממיטב המסורת של דאעש.

התמונות שזרמו מא־סווידא מזוויעות. הן כוללות הוצאות שיטתיות להורג בירי ובהשלכה ממרפסות, אונס (כולל של קטינות לעיני הוריהן) וביזה. חשבון הדמים שנפתח שם לא ייסגר בקרוב: ספק אם הוא ייסגר אי־פעם.ישראל, לו התנהלה כמדינה רצינית, הייתה צריכה לעשות שני דברים כתוצאה מהאירועים האלה. האחד, לשאול את עצמה ביושר אם יכלה לחזות את מה שאירע ולצמצם את תוצאותיו.

אם משהו במסרים שהועברו לנשיא סוריה א־שרע במגעים (המדווחים) שקיים עם בכירים ישראלים התפרש אצלו באופן שונה מזה שנאמר, או שאולי דווקא בצד הישראלי הולכו שולל אחרי קסמו.

ובהמשך לכך, אם ניתן מענה נכון לאירועים בשטח ברמה הטקטית אל מול חציית דרוזים לסוריה ומסוריה, וברמה האסטרטגית עם התסבוכת שישראל כמעט נקלעה לתוכה באדיבותם של גורמים שונים - הבולט שבהם הוא המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אלוף רומן גופמן, שהצעותיו, לו התממשו, היו גוררות את ישראל למבצע קרקעי עמוק בלב סוריה.