הלקחים הקריטיים שישראל חייבת להפיק מההסלמה בסוריה

הלחימה בין כוחות השלטון לבין הדרוזים בסוריה נדמתה היום (רביעי) בפני סגירה, לאחר יומיים עקובים מדם שגררו מעורבות של צה"ל ושל דרוזים ישראלים שחצו את הגבול כדי לסייע לבני העדה בסוריה. זה קרה לאחר שישראל קיבלה התחייבות כי נשיא סוריה יורה בקולו לכוחותיו לסגת מהעיירה הדרוזית סווידא, כחלק מהפסקת אש שסוכמה בין הצדדים.

האירועים האלה, בהנחה שהם אכן הסתיימו, אמורים להדליק בישראל נורת אזהרה מהבהבת, ולמעשה רצף של נורות שמחייבות חשיבה מערכתית עמוקה. האירועים חשפו נקודות תורפה ישראליות וגם סכנות אפשריות שיש לתת עליהן את הדעת כעת - כדי למנוע פורענות גדולה יותר.

אזהרות למערכת הביטחון

נורת האזהרה הראשונה עוסקת בסוריה, ובעיקר בנשיאה. ישראל, בהמשך לעולם, ביקשה לראות במוחמד אל־ג'ולאני - או בשמו העכשווי אחמד א־שרע - שותף אמיץ לשינוי היסטורי באזור. דיווחים שונים אף ידעו לספר על מפגשים שערך המחבל שהפך למדינאי עם ראש המוסד דדי ברנע, עם ראש המטה לביטחון לאומי צחי הנגבי, ועם בכירים נוספים, ועל אפשרות להסכמים שונים שצפויים להיחתם בין המדינות. נדמה שהציפיות היו מוקדמות מדי: לא בטוח שאל-ג'ולאני הוא מה שאנחנו רוצים לראות בו, וגם אם כן - לא בטוח שהוא באמת מסוגל לספק את הסחורה.

נורת אזהרה שנייה נוגעת לשלטון העכשווי בסוריה. מדובר בחבורה של ג'יהאדיסטים, עם היסטוריה עקובה מדם ואידיאולוגיה שאינה מותירה הרבה מקום לאויביהם. העלאווים, שהודחו מהשלטון, הרגישו זאת על בשרם בטבח שבוצע בראשית השנה בלטקיה ובטרטוס, וכעת הגיע תורם של הדרוזים. גם השיעים (וחיזבאללה - נציגיהם בלבנון) על הכוונת. אין שום סיבה שיהיו לג'יהאדיסטים  תוכניות אחרות לגבי היהודים, אם תינתן להם האפשרות.

נורת האזהרה השלישית היא על הדרוזים בסוריה. חשבון הדמים שנפתח כעת לא נסגר עם הפסקת האש, ובהתחשב באופיו של השלטון - הוא גם יפתח שוב. ישראל חייבת לשאול את עצמה כמה רחוק היא מוכנה ללכת למען בעלי בריתה: האם היא מוכנה להעניק להם רק מטריה אווירית, או שהיא תשלח -  אם תידרש - גם אוגדות להילחם קרקעית לפרק זמן לא ידוע.

בהמשך לכך, נורת אזהרה רביעית נוגעת לאפשרות שישראל תידרש לקלוט דרוזים סורים בארץ. ספק אם יש להם כוונה כזאת, אבל המזרח התיכון שמשנה את פניו במהירות עלול לחייב אותם לקבל החלטות בזמן קצר. כך קרה לאנשי צד"ל שעבדו לצד צה"ל בדרום לבנון, ונמלטו בן־לילה לישראל במהלך הנסיגה בשנת 2000. לישראל אין תוכניות לקלוט אלפי דרוזים (ואולי יותר): זה אירוע בין־משרדי מורכב, שכדאי להכין את עבודת המטה שלו כבר כעת, ביחד עם הדרוזים בישראל.

אתגרים פנימיים

נורת אזהרה חמישית היא על הדרוזים בישראל. הברית איתם מוצקה, ידועה וברורה, אבל הצמרת המדינית־ביטחונית חייבת לנהל איתם שיח פתוח שיגדיר גבולות גזרה. אלפי דרוזים ישראלים שפרצו את הגדר ועברו לסוריה הם מתכון לאסון משום שהם עלולים להירצח ולהיחטף ולסבך את ישראל במערכה מורכבת. טוב עשתה ישראל כשהבהירה שתגן על בעלי בריתה בסוריה; טוב תעשה אם תבהיר לדרוזים בישראל שזאת משימה של צה"ל ולא של פעילות פרטיזנית.

נורת אזהרה שישית היא לצה"ל. במאי 2011, בראשיתה של מלחמת האזרחים בסוריה, חצו אלפי פלשתינים את הגבול מסוריה לישראל. קריסת ההגנה אז הובילה להקמת אוגדה ייעודית (210) ולהקמת מכשול מתקדם. שני אלה קרסו היום. צה"ל אמנם טען כי תפקידו להגן על חדירה לשטח ישראל ולא לבלום יציאה משטח ישראל, אבל זאת היתממות, שצריכה להתחלף בתחקיר מעמיק ובפתרונות שימנעו תקלות דומות בעתיד.

נורת אזהרה שביעית היא על קריאת המפה. תנועת הכוחות לסווידא החלה ביום שני בלילה. ישראל מיהרה אמנם להזהיר את השלטון בדמשק וגם ביצעה תקיפות אזהרה סמליות, אבל את תגבור הכוחות המשמעותי היא ביצעה רק היום, כשהאירועים כבר היו בשיאם. זה מעיד על הערכות מצב שגויות בדרג המדיני והביטחוני הבכיר, ואולי - שוב - על הסתמכות יתר על השותף־אויב אל-ג'ולאני.

נורת אזהרה שמינית היא לראש הממשלה נתניהו. בראיונות (באנגלית) הוא טען שלו הועברו לו הסימנים המחשידים שקדמו למתקפת חמאס בשבעה באוקטובר, הוא היה נוהג אחרת. כעת היו מונחים לפניו כל סימני האזהרה, ובכל זאת הוא סמך על האנשים שלו - ברנע והנגבי – מנהלים שיח עם אל-ג'ולאני, ועל האמריקנים, ולא הורה לצה"ל לתגבר כוחות, וגם לא נקט באמצעים להרגעת הדרוזים בישראל. כל אלה בוצעו באיחור ניכר, כשישראל היתה כפסע מתסבוכת גדולה.

ואחרי כל זה, היו באירועי היממות האחרונות גם כמה נקודות אור. אל-ג'ולאני, עם כל סימני השאלה על כוונותיו האמיתיות, פועל בשיקול דעת וניתן להשפעה. למתווכים השונים -  בראשם האמריקנים, הטורקים והקטארים - יש השפעה מרסנת עליו. נוכחותו בסוריה היא אתגר משמעותי, אבל עדיין יש בה יותר פלוסים ממינוסים - בעיקר בהקשר של גדיעת הציר השיעי והחלשת חיזבאללה.

גם הקשר האמיץ עם הדרוזים, שעמד במבחן מורכב, צלח את המהמורה. טוב תעשה ישראל אם תהדק אותו בפתרון המחלוקת עם בני העדה בסוגית הקרקעות ובמציאת פתרון לחוק הלאום. עכשיו הזמן לעשות את זה: בטרם העניינים בסוריה יבערו שוב.