על פרשת דרכים: הציר שיוביל לעסקה - או למלחמה

סוף השבוע לא הביא עימו את פריצת הדרך המיוחלת במשא-ומתן לשחרור חטופים בדוחא. השיחות אמנם לא קרסו, אבל האופטימיות שניתן יהיה להגיע להסכם פינתה את מקומה לחילופי האשמות שמלמדים כי נותרו עדיין פערים משמעותיים בין הצדדים.

גורם מדיני בכיר טען כי חמאס שלל את ההצעה הקטארית ומתקבע בעמדות שאינן מאפשרות להגיע להסכם. מנגד, טענו גורמים ערבים כי ישראל דורשת כי צה"ל יישאר בחלקים נרחבים ברצועה גם במהלך ההסכם, מה שעלול לרמז על כוונה לשוב ללחימה בסיומו.

נראה שהמחלוקות האלה הן שמונעות בשלב זה את הגעתו של המתווך האמריקני סטיב וויטקוף לקטאר. וויטקוף אמנם מחזיק נציג מטעמו בשיחות, אך אינו מעוניין להיות שותף לקריסתן ויגיע רק אם יחשוב שביכולתו לקדם את הצדדים להסכם.

המחלוקת בין ישראל לחמאס משקפת, במידה רבה, גם את המחלוקת בין הדרג המדיני והדרג הביטחוני הבכיר. בעוד נתניהו נוקט בגישה מצמצמת, סבורים במערכת הביטחון שניתן לקחת את הסיכונים הכרוכים בהסכם כדי לקדם את שחרור החטופים. הדבר מצביע גם על המחלוקת העמוקה יותר סביב עתיד המערכה בעזה:

בעוד מערכת הביטחון מאמינה שהמלחמה בתצורתה הנוכחית מיצתה את עצמה, עמדת נתניהו מלמדת שבכוונתו להותיר פתח לחידושה. הדבר עומד בניגוד לדברים שנתניהו עצמו אמר למשפחות חטופים שפגשו בו בשבוע שעבר בוושינגטון, כי "בתחילת הפסקת האש ניכנס למו"מ על הפסקת המלחמה".

מלחמה ללא תכלית

גורם ביטחוני בכיר הגדיר אתמול את השבוע הקרוב כ"קריטי". למרות שההגדרה הזאת נכונה לכל שבוע מאז 7 באוקטובר, נדמה שישראל אכן עומדת כעת בפני פרשת דרכים שבה היא נדרשת לבחור בין הסכם, לבין מלחמה שתכליתה אינה ברורה ומניעיה פוליטיים ברובם ונועדו לרצות את האגף המשיחי בממשלה.

נתניהו כבר אינו מתאמץ להסתיר זאת: בעודו מגביל מאוד את המנדט שהעניק לצוות המו"מ בדוחא, הוא מאפשר לסמוטריץ ובן-גביר לתקוף בחופשיות את הרמטכ"ל וצמרת צה"ל, ומקדם חוק השתמטות מגיוס שפוגע בצה"ל ובחייליו.

קודם שחזר לישראל מוושינגטון, ביקר נתניהו בביתו של נשיאה השלישי של ארה"ב, תומאס ג'פרסון, שאותו הגדיר בציוץ שפרסם "האיש שהניח את עקרונות הדמוקרטיה המודרנית, אשר יסודה הוא רצון העם".

סקרי סוף השבוע לימדו על שתי מגמות ברורות ועקביות, שמעמיקות משבוע לשבוע ומלמדות כי רצון העם המובהק הוא בסיום המלחמה ובהשבת החטופים. זה, בהמשך לרצונות נוספים של העם שכוללים גיוס חרדים, הקמת ועדת חקירה ממלכתית והקדמת הבחירות, שגם מהם נתניהו מתעלם בעקביות.

להרתיע את הבכירים

התעמרותו המעשית של נתניהו בדמוקרטיה זוכה לגיבוי מדאיג מצד גורמי אכיפת החוק, ולרוח גב תמידית מצידם של מחוקקים אופורטוניסטים וחסרי אחריות. דוגמאות לכך לא חסרות על בסיס יומי.

בסוף השבוע הפעילה המשטרה אלימות במעצר מיותר של אישה שהפגינה ליד ביתו של שר הביטחון ישראל כ"ץ. היום תדון ועדת השרים לחקיקה בהצעת החוק של ח"כ צביקה פוגל, ממפלגתו של בן-גביר, שיאפשר לממשלה חדשה להחליף נושאי משרות בכירים במגזר הציבורי – בהם הרמטכ"ל, ראשי שב"כ ומוסד, נגיד בנק ישראל ואחרים.

זה מהלך שנועד להרתיע את הבכירים, ולאותת להם כי כדאי שיישרו קו עם הממשלה ויימנעו מלומר את דעתם המקצועית פן יודחו. אם זה יקרה, ניתן יהיה להכריז על מותה של הפקידות המקצועית בישראל ועל החלפתה באומרי-הן חסרי מחשבה עצמאית ועמוד שדרה.

נתניהו, שנהנה בשבועות האחרונים מעוצמתה של מערכת הביטחון (ומאיכותם של בכיריה) במערכה באיראן, גוזר עליה כעת שמד: איש מהם – ואף אדם באיכותם – לא יישאר לפעול תחת ממשלה שתהפוך אותו לכלב על הדשבורד של מכוניתה.

נתניהו שב עם הרעיונות האלה מפגישתו הראשונה עם טראמפ בשלהי ינואר. מאז הוא הספיק להיפטר מהרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, ומראש השב"כ רונן בר, ולבקש למנות משרת אמון חסרת ניסיון בדמותו של אלוף (מיל') דוד זיני בשב"כ.

בינתיים הוא מוצא אופוזיציה בדמותו של הרמטכ"ל אייל זמיר, שדורש תשובות ברורות בנוגע לעתיד המערכה בעזה ומסרב לקרוץ בסוגית גיוס החרדים. זה מבטיח לזמיר עוד שבוע קשוח בתפקיד: סביר שהוא ימלא אותו בסיורים בשטח, שבהם הוא יפגוש חיילי סדיר ומילואים שמחפשים תשובות.

הפיכת החטופים ל"דת"

בשולי הדברים, שתי הערות. האחת, נוגעת לאיראן. הפרסום בסוף השבוע ב"וול סטריט ג'ורנל" על דבריו של נתניהו לטראמפ, כי ישראל תשוב לתקוף באיראן אם זאת תשוב לפתח נשק גרעיני, לימדו – כפי שפורסם כאן בשבוע שעבר – כי תכנית הגרעין האיראנית לא נהרסה כליל כפי שנטען מייד לאחר המלחמה.

הפגיעה אמנם היתה קשה ועמוקה גם במתקנים וגם במדענים, אבל ביכולתה של איראן לחדש אותה אם תחליט. זה מחייב את ישראל, בשלב הנוכחי, למעקב מודיעיני הדוק, ולתיאום הדוק במקביל עם וושינגטון כדי לאפשר פעולה נוספת בעתיד, אם תידרש.

ההערה השניה נוגעת לחטופים. תא"ל במילואים ארז וינר, שהיה מנהל הלחימה בפיקוד הדרום והודח לפני חודשים אחדים לאחר שאיבד מסמך סודי ביותר, התראיין ביום שישי לרדיו "גלי ישראל" ותהה "עד מתי נהיה עבדים של דת החטופים".

מעבר לערלות הלב ולגסות הלשון (וגם לאובדן ערכי היהדות), מבטאים דבריו שחצנות שמוכרת לוותיקים מהתקופה שבה סיבך וינר את מפקדו, גבי אשכנזי, בפרשת הרפז הזכורה לרע. במהלך המלחמה הנוכחית נפגש וינר לא פעם עם סמוטריץ לתדרוכים, שחלקם נעשו באישור וחלקם לא.

על הרבה פחות מזה נהג אשכנזי להטיס אנשים מצה"ל – בהם מפקדים מוכשרים פי כמה מוינר כמו צ'יקו תמיר ועימאד פארס – אבל כנראה שהעידן הנוכחי מאפשר הכל. גם את הפיכת החטופים שהופקרו וננטשו ל"דת", שעל-גבה מקדמת מפלגת סמוטריץ'-וינר את האג'נדה שלה.