21 חודשי המלחמה מאז 7 באוקטובר 2023 מחייבים אותנו לבחון מחדש את המציאות במזרח התיכון. הזמן הגיע להפסיק להישאר "תקועים" ב־7 באוקטובר, ולא להסתפק בהישגים הצבאיים מול חמאס, חיזבאללה ואיראן. המציאות דורשת מאיתנו תפיסה חדשה.
ראשית - אין דבר כזה "ארגון טרור מורתע". זהו אוקסימורון. הרתעה משמעותה חשש מתגובה שתפגע באוכלוסייה ובתשתיות. אולם עבור ארגוני טרור, סבל האוכלוסייה מגביר את מאגר הגיוס שלהם. כאשר מדינה כמו איראן מממנת אותם, הם לא מתעניינים בתשתיות אזרחיות. 21 חודשי לחימה בעזה עם 2-6 אוגדות הם ההוכחה המרה לכך - את כל צבא מצרים צה"ל הביס עם שתי אוגדות.
שנית - ארגוני הטרור הגדולים לא יכולים להתקיים ללא תמיכת מדינות עשירות. באזורנו פועלות לפחות שלוש מדינות תומכות טרור: איראן, קטאר וטורקיה. הן מעדיפות להישאר מחוץ לתמונה הגלויה אך תומכות בהצהרות, בחימוש ובתקציבים.
שלישית - כאשר מדינה תומכת טרור כוללת זרוע המוגדרת כארגון טרור וחותרת לנשק גרעיני, נקודת הייחוס חייבת להיות שנשק זה יגיע לידי הארגונים. בהיעדר הרתעה, השימוש בנשק גרעיני יחרג מכללי השימוש בין מדינות.
רביעית - אנו נמצאים במלחמה קיומית לפחות לשבעים השנים הקרובות. 22 מדינות מוסלמיות, ובפרט 5-6 מדינות ויישויות, אינן רוצות מדינה יהודית בין הירדן לים. המלחמות כאן לא הסתיימו, ויש הבדל בין ניצחונות במערכה לבין סיום הסכסוך.
חמישית - אין איום חיצוני קיומי על ישראל שאיננו יכולים לתת לו מענה. מ־1947 ועד היום ניצחנו בסופו של דבר. הסכנה הקיומית האמיתית נעוצה בשסעים בחברה הישראלית.
שישית - מי שבנה על העולם המערבי, אירופה, האו"ם והיגיון - מתבדה בימים אלה לנוכח השתלטות האנטישמיות על דעת הקהל באוניברסיטאות, במוסדות הספורט, באו"ם ובהאג.
הטווח הקצר - צעדים מיידיים
השבת החטופים: 50 חטופים עדיין בעזה. העובדה הזו מחלישה את אמון העם בצה"ל ובמדינה. תחת התפיסה ש"לערכים אין מחיר", ישראל חייבת להשיב את כולם במהירות האפשרית.
המשך הלחימה: יש להמשיך בלחימה ללא פשרות ביהודה ושומרון, לבנון ועזה. במקביל, חובה לעצור את הטרור היהודי מיד - זהו טרור שעלול להוביל למלחמת אזרחים.
רפורמות מבניות: הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את תפיסת הביטחון משנת 2000 ועד היום. קיצור תקופות המילואים וגיוס נרחב של כל בני ה-18 - כולם - לשירות משמעותי. גיוס לצה"ל אינו "שוויון בנטל" אלא זכות לקיים את המדינה.
בחירות: עם סיום הלחימה יש להכריז על בחירות חדשות. הזעזוע בשלוש השנים האחרונות מחייב לדרוש שוב את אמון הציבור.
הטווח הבינוני - שינוי מבני
Dead zones: יש לכונן אזורי פירוז ללא חמושים - בלבנון דרומית לליטני, ובעזה רצועה של 1,000 מטר מהגדר. יש לבצע הפרדה מוחלטת בין מצרים לעזה והישארות קבע בפילדלפי המורחב.
שיקום צה"ל: שיקום רוח צה"ל וערכיו, בעיקר בהיבט התרבות הארגונית. הצנטרליזציה של החלטות במטה הכללי שאבה את סמכויות המפקדים בשטח. בחינה מחדש של המבנה הארגוני והתאמתו לאתגרים החדשים.
המועצה לביטחון לאומי: הקמה מחדש של המועצה, שתאויש באנשי מקצוע ולא בפוליטיקאים, עם סמכויות להציב בפני הממשלה ניתוח אובייקטיבי.
הטווח הארוך - חזון לאומי
בטווח הארוך נדרש חזון מחודש של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית חד־לאומית, השוקדת על שוויון בחובות ובזכויות של כלל אזרחיה. העיקרון המנחה: שלום בבית עדיף על שלום בחוץ. שלום בחוץ בלי שלום בבית יביא למלחמות פנימיות וחיצוניות.
המסר הבינלאומי חייב להיות ברור: המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינו ניתן למו"מ. זהו היסוד שעליו יש לבנות את המדיניות הישראלית בעשורים הבאים.