"גשם סגול. פטיש אוויר. נא להיכנס למרחבים מוגנים", החיילים רצים למרחבים המוגנים, מוכנים לצאת מהם במקרה שמדובר במקביל בהתקפה על מוצב השקד בלבנון. דקות ספורות אחר כך מתברר שמדובר בהתרעת שווא. רק דקות קודם דיברנו על המציאות הביטחונית שהשתנתה באזור.
קצב של כמעט מחבל מחוסל ליום מאז הפסקת האש: תיעוד פעילות אוגדה 146 בלבנון
אנחנו עומדים ומשקיפים מהמוצב על הכפרים עייתרון ובליידא שפרוסים מתחתינו, כשממזרח לנו קיבוץ מלכיה וממערב לנו מושב אביבים ומולו פאתי הכפר מרון א-ראס. לא סתם בחרו בצה"ל את מוצב השקד להגנה אזורית על גזרת מלכיה ואביבים, יתרון הגובה שלו מאפשר שליטה כשבעין בלתי מזויינת אפשר לראות תחתינו מאזור יפתח, ועד אביבים ומעבר לכך.
החשיבות הצבאית של המקום מובנת לגמרי. החיילים מסבירים לנו שחשיפה ממושכת על סוללת העפר יכולה לגרום לירי של צלף מרחוק - התרחיש ממנו חוששים במוצב בתוך לבנון. חצינו את גדר הגבול, נוסעים ברכבים לא ממוגנים. תחושת הביטחון כאן גבוהה מאוד, וההתרעה מוכיחה כי המציאות יכולה להשתנות בכל רגע.
מחבלים על אזרחי
הכפרים מולנו הרוסים וריקים. סא"ל נ', סמג"ד גדוד 129 מסביר לנו, "העובדה שאנחנו יושבים כאן מאפשרת לנו הגנה טובה ויעילה יותר. פה ושם יש ניצני חזרת תושבים, אנחנו רואים בעיקר פינוי של הריסות. אי אפשר לקרוא לזה שיקום. לפעמים באות משאיות, וכלים הנדסיים. אין פה חזרה משמעותית. הם הרוסים, התשתיות הרוסות, ואת בתי הפעילים אנחנו הרסנו במהלך התמרון".
סא"ל נ' נפצע במהלך התימרון בכפר עייתרון שמולנו, מאז חזר לסבב נוסף, הרביעי במספר של הגדוד. "כל ניסיון התארגנות נענה בצורה מאוד תקיפה".
מחבלי החיזבאללה המעטים שמגיעים למרחב, מנסים בכסות אזרחית לאסוף מידע, הפעם, כך מסבירים לנו החיילים, הם לא משתמשים לשם כך במשקפות אלא בטלפונים ובעיניים. הם לא מביאים לכאן אמל"ח - וצה"ל תוקף בעיקר מהאוויר. הטנקיסטים מחטיבת הזקן שאליהם אנחנו מתלווים ממעטים להשתמש בטנקים שלהם. כוחות החי"ר שאיתם פועלים עדיין במרחב הכפרים ובודקים ממצאים חשודים.
מול קיבוץ מלכיה פרוסים שטחים חקלאיים לבנונים. לעומת המטעים בצד הישראלי, הצד הלבנוני מיובש. גם לפני המלחמה, חקלאות לבנונית לא באמת היתה כאן, והדרכים שמובילות עד לגדר הגבול נועדו בכסות חקלאית להוביל כוחות החיזבאללה לשטח ישראל בתנועה מהירה. כעת השטח הוא רצועת האבטחה החדשה.
אל"מ ד' מפקד החטיבה, מסביר: "הצירים האלו מובילים לגדר, ואין שום סיבה שיהיו אותם. זרקו כאן חלקה של כמה עצי זית, והכל שימש כדי להתקרב עבור תצפיות ואיסוף שהיו מגיעים לכאן. היום לא רואים את זה".
"הנקודה הזאת חייבת להישאר בשליטת צה"ל"
כשעומדים במוצב השקד, רק מאות מטרים מגבול, בנקודה השולטת על האזור מבינים עד כמה האחיזה הצה"לית חשובה עבור התושבים באזור. גם אל"מ ד' מסכים, ומציין עבור "מי שלא מכיר את האזור, זאת נקודה שאתה שואל את עצמך איך אנחנו לא כאן מלכתחילה. זאת נקודה קריטית בהגנה. בסוף ינחו מה שינחו, אבל כמפקד צבאי הנקודה הזאת חייבת להישאר בשליטה של צה"ל כל עוד אנחנו לא יודעים להבטיח שמי שיהיה פה שהוא לא צה"ל ידע להבטיח את ההגנה של היישובים כאן".
במוצב נמצאים חיילי חי"ר סדירים ביחד עם חיילי שיריון במילואים. בדרך הקצרה אל המוצב אנחנו עוברים דחפורים שמקימים סוללות עפר. החשש מחדירה של חולייה שתשגר טיל נ"ט, מורגש היטב.
בצה"ל נערכים לשהות ארוכה בכל חמש הנקודות. קצב הסיכולים של חיל האוויר גם בעומק לבנון מבהיר היטב את מה שהיה כאן ומה שעוד נותר.
במהלך התמרון חיילי חטיבת הזקן, טיהרו את הכפרים הסמוכים. "הוצאנו כמות אמל"ח מטורפת. כמה שלא היו אומרים לנו, עד שראינו בעיניים לא האמנו", אומר סרן במיל' ע', "נכנסו למתחם של מאתיים מטר על מאתיים מטר. בין הבתים ובחצרות היתה כמות משגרים וטילים שלא היתה מביישת חטיבה בצה"ל.
אבל בשונה מעזה, הלבנונים ויתרו על הנשק ועזבו. "אנחנו נסענו כאן אחרי חמישה ימים בבליידא עם טנדרים. זה אומר שהאוייב הוכרע. בעזה לא הביאו את אותו ההישג, במובן צבאי הם עדיין יוצאים ומאתגרים אותך. מה שכאן הרגשנו שהכרענו אותם", אומר אל"מ ד'.
בשטח נמצאים גם חיילי צל"ב (צבא לבנון), לא הרחק מאיתנו נמצא מוצב נטוש של צל"ב. בפיקוד הצפון מעבירים בעזרת הנציגים האמריקאים מידע לצל"ב על הפרות של חיזבאללה, אם לא ננקטת פעולה או שבצה"ל יודעים שבצל"ב לא יכולים לטפל בזה, המקום יותקף בידי חיל האוויר.
"בסוף צריך לזכור", אומר סא"ל במיל' נ' , "השיוך של חיילי צל"ב הוא מקומי ועדתי. כלומר החיילים באזור הם שיעים ויש להם קרובי משפחה בחיזבאללה. מי שנמצא פה, ברובו שיעים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו