רס"ל בנימין אסולין שנפל באסון בבית חאנון הובא למנוחות

רס״ל (מיל׳) בנימין אסולין, בן 28 מחיפה, לוחם בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, שנפל הלילה (שלישי) בקרב בצפון רצועת עזה, הובא היום (שלישי) למונוחות. בנימין היה בין 5 הנופלים שהותרו לפרסום הבוקר. הוא השאיר אחריו שתי אחיות ואח. כאלף איש השתתפו בהלווית בנימין אסולין נוכח בהלוויה ראש העיר יונה יהב שר העלייה והקליטה אופיר סופר.

אמו של בנימין, סיפרה בוכיה ונכאבת: "אמרתי לו: 'בנימין, מספיק. תחזור הביתה, עשית את שלך'. הוא אמר לי: 'אמא, אל תדאגי. אני הולך להציל את המולדת, ואם אני אמות - אמות כגיבור'. אמרתי לו: 'תחזור הביתה, לא רוצה לשמוע את זה. תחזור הביתה'. כל הזמן הייתי מצלצלת אליו, וכל הזמן היה אומר לי: 'אמא יקרה, מה שלומך?'".

עוד אמרה: "הוא בא ביום שישי אחר הצהריים ואמר לי שהוא עייף, אפילו לא רצה לאכול", סיפרה על הרגעים האחרונים לפני מותו. "הוא ישב, אכל, אמר לנו 'להתראות' ויצא. בשעה 20:00 או 21:00 שמעתי פיצוצים שנשמעו עד באר שבע, וראיתי שיש 2 שנהרגו מ'נצח יהודה'. אחר כך ראיתי 5. ב-12 בלילה הוא לא ענה לי, היה תפוס. כשהוא לא ענה, חשבתי שהוא לא יכול לדבר, אולי הוא בפעילות. ב-2:00 הלכתי לישון ו-2 דק' אחרי דפקו בדלת, ואמרתי לעצמי: 'הבן שלי נהרג, אל תגידו לי את זה'. צעקתי וצרחתי".

אחותו מירית ספד לו: "גיבור שלי, יפה תואר שלי, לא מאמינה שאתה לא כאן לספר בדיחה, שאתה מצחיק את כולנו. תמיד שמעתי את השיר ברדיו של בני שרתי בכל בני, אל טוב, הכי טוב שיכול להיות. בשבילי היית כמו בן, ולילדים שלי היית האח הגדול, שתמיד שם בשבילם לכל דבר. תמיד פתרת ועזרת לכולם, תהיה כל כך חסר בני, בלב של כולם. כשהתקשרתי אליך, תמיד קראת לי, היי אוכתי הגדולה והיקרה שלי, ומיד העלת לי חיוך גדול, שזכיתי באח הכי טוב שיכולתי לקבל בעולם. לב טוב, ואת האור האהוב על כולם, וכל מי שנמצא פה יעיד. הייתה בך שמחה שהדביקה את כולנו, ותהיה כל כך חסר, ואתה תהיה בלב שלי עד יומי האחרון. מבקשת מאלוהים שישמור לי עליך מכל משמע. תנוח על משכבך בני, אוהבת אותך. גיבור שלי״.

האח כפיר ספד: ״בני, הבן הקטן של אבא ואמא, זכינו להיות איתך עשרים ושמונה וחצי שנים של שמחה וצחוק. תמיד שמרת על אבא ואמא והיית כמו אבא לאחיינים הקטנים לאחייניות שלך אבל אלוהים החליט שהוא רוצה אותך לידו עכשיו הייתי האח הגדול שלך אבל אתה זה שלימדת אותי אתה הגיבור שלנו האור בעולם הזה חלש יותר עכשיו ואתה מלאך בשמיים אני אוהב אותך אח שלי היקר כמו שתמיד אמרת לי״.

סגן אלוף עיד נחמן אמר בהספדו: "בנימין בן, כמו שקראנו לך בחטיבה, אנו עומדים כאן היום יחד עם משפחתך. כולנו כואבים את נפילתך. מדינת ישראל איבדה את אחד מטובי בניה שנפל בקרב על הבית. איש חייכן, חיובי, עם לב ענק ורצון גדול לתרום ולהשפיע. בכל רגע של קושי, הופיע מולי עם עיניים בוהקות וחיוך רחב. בן בנימין, אני מצדיע לך בדרכך האחרונה, נמשיך להילחם ברוחך בנחישות, במסירות ובאמונה".

מוקדם יותר היום, סמ"ר נועם אהרון מסגדיאן מירושלים, שנפל אתמול באסון בבית חאנון, הובא אחר הצהריים (שלישי) למנוחות בחלקה הצבאית בהר הרצל. מסגדיאן הותיר אחריו ארבעה אחים, זוג הורים ואת חברתו שני. מאות מלווים אותו בדרכו האחרונה. סמ"ר מסגדיאן מירושלים היה לוחם בגדוד נצח יהודה (97), חטיבת כפיר, בן 20 בנופלו. 

האב, עופר, נפרד מבנו: "נועמיקו, ככה אתה רשום לי בטלפון. הבן היקר שלי, אני לא יודע איך לדבר עליך בלשון עבר. תמיד חשבתי שזה רחוק ממני, שאני לא אגיע לפה. נועם, היית הרבה והמון בשבילנו.

"השתדלת לא להיות נטל על אף אחד, תמיד עשית בשביל האחר. היה לך כיבוד הורים שכל הורה היה רוצה. השתדלת לקיים מצוות, לקרוא תהילים, לבוא לתפילה ולשיעורי התורה. כל מי שהיה לידך רצה בקרבתך. היית אוזן קשבת לטליה והודיה, האחיות שלך. היית מייעץ מה לעשות, אפילו לאחיך הגדולים יותר ייעצת. נועם, אתה תחסר לנו. יש עוד דברים שאני רוצה להגיד, ניסיתי להעלות אותם על הכתב אבל אני לא מצליח. לך לשלום ותנוח על משכבך לשלום. תודה שזכינו בך, תודה על השנים היפות במחיצתך. תודה על הכל, אני אוהב אותך, אתה משהו מיוחד. לא אשכח אותך לעולם״.

האם, אילנית, נפרדה מבנה בפעם האחרונה: ״אהוב שלי, היקר לי מכל. איך אפשר לעמוד בזה? איך מתמודדים? ילד שכל כולו מסירות, יושר ואהבת אמת. הלב שלי נשבר. תודה על כל מה שאתה עושה בשבילי. החיוך שלא נמחק ממך, היינו באים אליך לעזה וחברים שלך היו אומרים שהחיוך שלך מילא אותם לכל היום. נועם, סליחה, אנחנו אוהבים אותך. ה׳ ישמור אותך בן אהוב ויקר של אמא״.

האח ירון ספד בכאב: "נועם-אהרון, אחי הקטן. אדם כל כך מוצלח, הלב מסרב להאמין שבאת אלינו פעם אחרונה בשבוע שעבר ועכשיו אנחנו באים להיפרד. אהבת את הבריות באמת, אהבת כל אחד ואחד והיית שם עבורנו. נפלת כגיבור במערכה על ביטחון ישראל, הותרת חלל עצום. הכאב בלתי נתפס. נזכור אותך תמיד, את החיוך, את האהבה, את כיבוד ההורים, את השקט שלך. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים״.

האח, רועי, הוסיף בכאב: ״אני לא איש של דברים, לא שמרתי עליך. נועם, אנחנו לא ניפרד ולא נשכח. אמנם היית אחי הקטן, אבל תמיד היית אחי הגדול. תמיד שמרת, דאגת, נתת הכל. והכל בצניעות, ענווה, עם כיבוד הורים מופלא. לא היית מוכן להדאיג אף אחד, אפילו לא לבקש.

"הערכת כל דבר כאילו לא מגיע לך כלום, ולך הכי מגיע. נועם, בבקשה, אל תלך. יש לי עוד כמויות של דברים ללמוד ממך. גם בשיא הקושי, עשית לכולם טוב. תמיד אמרו לי שאני דומה לך, אבל אין לי את הלב שלך, את המידות, את הצניעות. גם אתמול נפלת תוך כדי שהיית עסוק בלעזור לחברים שלך. ככה היית כל חייך. אין לי שאלות לקדוש ברוך הוא מלבד אחת: אם לקחת את הדוגמה לאדם הכי טוב, איך נצליח להיות טובים? אני לא מצליח להבין איך הצליחו להכניס לב כזה ענק לארון כזה קטן".

חברתו שני ספדה: "אני רוצה קודם כל להגיד לך שאתה אלוף, אלוף שלי. תודה על כל מה שעשית עבורי. היה לך את החיוך הכי יפה בעולם, היית אדם שכולו טוב ותמיד רצית לעזור לכולנו. תודה על אהבת חינם, אני אוהבת אותך ומודה לך על הכל״.

קודם לכן נטמן סמל משה נסים פרש, בן 20 מירושלים, לוחם בגדוד נצח יהודה (97) שנפל ברצועת עזה.

הוא נפל לצד חבריו לגדוד סמ"ר מאיר שמעון עמר, בן 20 מירושלים, סמ״ר נועם אהרון מסגדיאן, בן 20 מירושלים, סמ"ר משה שמואל נול, בן 21 מבית שמש ולוחם החטיבה הצפונית, רס״ל (מיל׳) בנימין אסולין, בן 28 מחיפה. 

האב, יעקב, נפרד בכאב מבנו: ״אני רוצה להגיד תודה לבורא עולם שנתת לי מתנה, שמשה היה הבן שלי, החבר שלי. אני אוהב אותך, ממש. בבקשה בורא עולם, שמור על כל החיילים שעכשיו שומרים על חיינו פה בארץ. הבן שלי הלך בדרך של קדושה. אני אוהב אותך״.

רב עמותת ״נצח יהודה״ ספד למשה: ״אנחנו עומדים כאן, ליד קברך הרענן, מול כל עם ישראל. ההורים היקרים שלך הגיעו לכאן מהגולה. משה יקר, אתה עולה כעת למול כסא הכבוד. אמור לבורא עולם דיי לצרותינו! תהיה מליץ טוב להורים שלך״.

סגן מפקד הפלוגה הוסיף ופנה למשפחה בבכי: ״קיבלנו את משה כפיקדון לשנה וחצי, ולא החזרנו אותו כמו שצריך. אנחנו תמיד נחזיק לכם את היד ונזכור מי הביא לנו את הפיקדון למשך השנה וחצי״.

דודו של משה, זכריה, ספד לו: ״קשה לי לדבר. אין לי הרבה מילים, אחיין אהוב. תמיד משה היה מחפש את הטוב, הוא היה צדיק. היום אני כועס עליך, הקדוש ברוך הוא. תשאיר לנו קצת, אתה לוקח לנו את ההכי טובים. מספיק. מצד שני, אני בטוח שהקדוש ברוך הוא שמר לך מקום מתחת לכסא הכבוד״ בהמשך דבריו זעק: ״הקדוש ברוך הוא, שלח לנו גאולה! מספיק!״. 

אמו של משה, לבנה-יהודית, נפרדה מבנה בפעם האחרונה: ״בלילה, ישבנו שעות ולא הצלחנו לדבר. אני רוצה להגיד שהיום, י״ב בתמוז זה תאריך אצילי, ודבר שני - זה יום ההולדת שלי. את היום הזה לא נוכל יותר לחגוג״.

״אני לא כועסת עליך, הקדוש ברוך הוא. אני מאמינה שהכל לטובה. אני יודעת שהבן שלי היה רוצה שנעמוד זקופים ושתמיד נהיה גאים במה שעשה עד עכשיו. כרגע, אני ממש לא יודעת איך לעמוד בניסיון הזה, אבל אני יודעת שמי שמקבל את הניסיון - כנראה שיש לו את הכוחות״.

״כולי תפילה שנשמתו של הבן שלי, המתוק, תגיע לקדוש ברוך הוא. כל המחשבות שלנו, התפילות שלנו, ללוחמים שבזכותם היה לו כיף לצאת מהבית ולהיות לוחם. כל התפילות שלי להם ולכל החיילים שלנו. משה, אנחנו אוהבים אותך, נהיה חזקים״.