המציאות הכאוטית שבה נתונה ישראל בשנתיים האחרונות מעניקה כר נרחב לספקולציות. אתמול זה קרה שוב, בעקבות הגעתם של ראשי המוסד ואמ"ן לביהמ"ש המחוזי בירושלים, במטרה לשכנע את השופטים לבטל השבוע את הדיונים במשפטו של רה"מ נתניהו.

הרשתות, כצפוי, געשו. משמועות על מבצע נרחב שצפוי ועד להסכם קרוב לשחרור חטופים, ובתווך נזרקו רמזים על עסקאות עם סעודיה ועם סוריה, ואפילו על אפשרות לחידוש המלחמה באיראן. כל אלה מונחים על השולחן כחלק מגלי ההדף שאחרי המערכה המוצלחת נגד איראן, ומכולם דחוף ביותר הוא עניינם של החטופים, שכורך בתוכו גם את סיומה הזמני או הקבוע של המלחמה בעזה.

במהלך ביקור במרחב הדרומי של שב"כ, אתמול הציב נתניהו את החטופים בראש מטרות המלחמה. זה חידוש, לאחר שעד כה נתניהו דיבר קודם כל על הכרעת חמאס תוך שימוש במינוחים שונים, שהבולט שבהם היה "הניצחון המוחלט". לא ברור עד כמה דבריו של נתניהו מבטאים גם שינוי מעשי במדיניות ממשלתו: דיווחים שונים מלמדים שישראל עדיין דבקה בהסכם חלקי במסגרת "מתווה וויטקוף", שלא ישיב את כל החטופים הביתה.

נדמה שגם הפעם מי שמעניק את הרוח הגבית למהלך הוא הנשיא טראמפ. בימים האחרונים הוא הרבה לדבר ולצייץ בנוגע לסיום המלחמה ולשחרור החטופים כחלק מעסקה גדולה בהרבה, שתכלול גם את הרחבת הסכמי אברהם. בניסיון לקדם מהלך כזה, האמריקנים מפעילים לחץ כבד על קטאר, שנדרשת להפעיל לחץ מקביל מטעמה על חמאס. גורמים שונים אמרו אתמול כי הימים הקרובים יהיו "קריטיים" כדי לדעת אם חמאס יהיה נכון להתגמש במו"מ.

אפשר שהשינוי בטרמינולוגיה שנוקט נתניהו נובע גם מהעמדה הברורה שמציג הרמטכ"ל זמיר, שלפיה צה"ל קרוב להשגת היעדים שהוצבו לו בעזה. זמיר סבור שהמשך הפעילות במתכונתה הנוכחית יהיה עוד מאותו הדבר. המשמעות: צה"ל לא יצליח לשחרר חטופים חיים, וימשיך לספוג הרוגים ופצועים (אתמול נפל הלוחם ה־880 מאז ראשית המערכה). ברקע, הוא מסתבך בכל פעם מחדש בסוגיית חלוקת הסיוע ההומניטרי. ממילא גם האישור לתושבי כמה קיבוצים בעוטף לשוב לבתיהם מלמד שהסיכון לביטחונם פחת, כלומר שחמאס לא מסוגל לבצע שוב מתקפה רחבה.

אמנם האגף המשיחי בממשלה מעוניין בהמשך המלחמה לנצח - אך הוא יתקשה לבלום עסקת ענק, שתכלול דיבידנדים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים נרחבים לישראל. הסקרים האחרונים שפורסמו לאחר מלחמת איראן מלמדים שבן גביר וסמוטריץ' מאיימים באקדח ריק: הראשון צלל כשרבים ממצביעיו ערקו לליכוד, והשני ממשיך לראות את אחוז החסימה מלמטה.

הרצף והקצב של האירועים הצדיקו את ביטול עדות נתניהו השבוע. זאת כמובן הוכחה נוספת לכך שאין יכולת מעשית להיות ראש ממשלה ונאשם פלילי בעת ובעונה אחת, ושמערכת המשפט טעתה כשאפשרה זאת. נתניהו - שדיבר ללא הרף על כך שהוא חיכה שנים להוכיח את חפותו - בורח מכך בכל הזדמנות. אחרי הביטול של השבוע צפויות דחיות נוספות ונסיעה מדינית, שלאחריהן בית המשפט אמור לצאת לפגרת קיץ. עד אז, נתניהו ימשיך להפעיל את כל התותחים הכבדים בניסיון להוביל לביטול משפטו.

התערבותו של טראמפ בעניין הזה מקוממת: לא קשה להניח מה נתניהו היה אומר לו ג'ורג' בוש היה מתערב כך לטובתו של אהוד אולמרט. העובדה שטראמפ גם כרך את המשפט עם ענייניה הקיומיים של ישראל - החטופים, עזה והסכמים מדיניים - מטרידה במיוחד, בעיקר משום שהוא רמז על אפשרות לפגיעה בסיוע הביטחוני שארצו מעניקה לישראל אם המשפט לא יבוטל.

הקודש עם החול

בהמשך לכך, צרמה הגעתם של ראשי המוסד ואמ"ן לבית המשפט, משום שהיא כרכה את הקודש של ביטחון ישראל עם החול הפלילי של ראש הממשלה. האינטרס של נתניהו ברור - וכאמור, במקרה הנוכחי טוב שעדותו נדחתה - אבל מערכת הביטחון צריכה להישאר נקייה ורחוקה מכל מחלוקת ציבורית.

בשולי הדברים, שלוש הערות: הראשונה - על הגרעין האיראני. ביממה האחרונה התרבו דיווחים מטרידים כל כך, שלפיהם ייתכן שהנזק שנגרם כתוצאה מהתקיפות של ישראל וארה"ב היה קטן מכפי שצפו תחילה. זה עלה במפורש מדבריו של מנכ"ל סבא"א רפאל גרוסי, שהעריך שאיראן תוכל לשוב להעשיר אורניום בתוך כמה חודשים. המשמעות היא שנדרש כעת מעקב צמוד, כדי לוודא שאיראן לא מנצלת את הכאוס (ואת האופוריה) שאחרי המלחמה כדי לפרוץ לגרעין, וייתכן שיידרש סיבוב לחימה נוסף כדי להעמיק את הפגיעה בה.

ההערה השנייה היא על הנעשה בשומרון. תחקיר התקיפה של כוח צה"ל בליל שבת מגלה עד כמה עמוק טשטוש הגבולות בקרב פעילי הגבעות, ועד כמה מסוכן אובדן ההרתעה כלפיהם. זאת תוצאה ישירה של ביטול המעצרים המנהליים ושל הלובי החזק שיש להם בממשלה ובכנסת. העובדה שמפקד גדוד המילואים הוא שעומד תחת מתקפה (אתמול הופצה כרזה עם תמונתו ומתחתיה נכתב "רוצח!") היא חרפה, שמחייבת צעדים חריפים בהרבה מאשר רצף הגינויים הרפים שהשמיעו נתניהו וכמה משריו.

ההערה השלישית היא על תאגיד השידור הציבורי. אתמול הועלתה בוועדת השרים לחקיקה הצעת החוק לסגור את חטיבת החדשות של התאגיד. זה המשך ישיר למתקפה חסרת הרסן של הממשלה והקואליציה על התקשורת, כביכול במסווה של "איזון" ו"תיקון", ובפועל כחלק ממאבקה הבלתי פוסק לסרס את הדמוקרטיה ולהשתיק קולות ביקורתיים.