עשרות שנים של התראות, אזהרות, היערכות, השקעה עתירת ממון, התלבטויות ודילמות, כל אלה נעלמו באחת עם ההחלטה לצאת להתקפת פתע אור לבוקר 13 ביוני, ומאז נעשה רצף של פעולות ששבר את מחסום ההחלטה שליווה אותנו במשך שני עשורים ויותר.
הפעם האחרונה שמדינת ישראל נלחמה נגד מדינה היתה מזמן זה לא דומה למערכות ולמלחמות שקיימנו מול ארגוני הטרור – לא בעוצמה, לא במנופי הלחץ ולא בתוצאות. ישראל הגדירה לעצמה כמה מטרות (מעורפלות ולא יומרנויות), אך בין השורות היתה גם אחת מאוד ברורה – למנוע מאיראן יכולת גרעינית שתאיים על מדינת ישראל.
במהלך 12 ימים של מלחמה תקף חיל האוויר בשמי איראן - כאילו טהרן היא עזה, ולא אויב שנמצא במרחק של חמש שעות טיסה הלוך־חזור - השיג עליונות אווירית, צד משגרי טילי קרקע־קרקע, תקף מתקני גרעין ותשתיות צבאיות. צה"ל, אגף המודיעין וחיל האוויר (בעיקר) בסיוע המוסד הכינו עצמם היטב ליום פקודה. המלחמה נוהלה על פי תוכנית סדורה עם בנק מטרות תקיפה איכותי ומדויק להפליא והתוצאות בהתאם.
פעילות מערכת הביטחון על כל ארגוניה וזרועותיה ראויה לציון, אבל אי אפשר בלי המשמעת והאחריות של העורף האזרחי שהפגין בגרות והתנהלות ראויות לשבח. במלחמות ה"חדשות", שדה הקרב מטשטש את הגבול בין חזית לעורף, ולכן לאזרחים ולהגנה האווירית יש תפקיד מפתח בסוג כזה של מלחמות: למזער את הפגיעה בעורף; לאפשר רציפות תפקודית של מנגנוני החירום; לאפשר למקבלי ההחלטות לקבל החלטות שלא מתוך אילוץ, כדי שיוכלו לדבוק במטרות ובתוכנית ללא סטייה מאולצת.
ההכרזה של ארה"ב על הפסקת האש ללא הסכם היא רק התחנה הראשונה ברצף של תהליכים שיעמדו למבחן הזמן
ואכן, ההגנה האווירית והעורף סיפקו את הסחורה, למרות הפגיעות והאבידות, שהיו פחותות גם לעומת התרחיש המקל ביותר שהוצג טרם המלחמה. כך נראה חוסן אזרחי וחברתי.
ההכרזה של ארה"ב על הפסקת האש ללא הסכם היא רק התחנה הראשונה ברצף של תהליכים שיעמדו למבחן בתקופה הקרובה. מנקודת מבטי לפחות שלושה מבחנים עיקריים:
1. הפסקת אש עם או בלי הסכם - האם המלחמה תהווה מנוף לחתימת הסכם בין ארה"ב ואיראן לפי התנאים שישרתו את האינטרס הישראלי (אפס העשרת אורניום, חיסול תוכנית הטילים, מנגנוני בקרה/אכיפה/סנקציות במקרה של הפרה מצד איראן וללא מגבלת זמן לתוקף ההסכם) או שמא תהיה זו הפסקת אש שבשתיקה וכל צד ינצור את נשקו? הבדל גדול מאוד.
2. מניעה - אחד מלקחי 7 באוקטובר הוא מניעת התהוותם של איומים על גבולותינו ועל מדינת ישראל בכלל. האם יתקיים "מודל לבנון" שישראל מסכלת ומונעת איומים בהתהוות (או בשיקום)? כיצד נפעיל את עקרון המניעה (שבאופן בלתי פורמאלי הפך לאחת מאבני היסוד של תפיסת הבטחון הלאומי) על ומול איראן?
3. איראן היא מפתח להסדרה רחבה - כעת, כשאיראן מחוללת הציר וההתרחשויות בזירה כולה ספגה את אחת המכות הקשות, האם נשכיל ונמנף את המצב לסגירת המלחמה בעזה, לשחרור החטופים ולהרחבה להסדרה אזורית, נורמליזציה עם ערב הסעודית תחילה? מתוך עוצמה, מתוך יוזמה, מתוך בחירה לחולל שינוי משמעותי באזור כולו ולישראל בפרט.
יגיע גם שלב הסיכומים, יגיעו מחמאות והערכות ויגיעו גם ביקורות. מקווה שלאף אחד ולאף צד אין ספק באשר ליכולות ההתקפה, ההגנה ועמידות העורף האזרחי, זה מבטחנו, זה עתידנו!