זה היה סוף שבוע מוצלח במערכה האיראנית. כמה טילים וכטב"ם אמנם חדרו את מערכי ההגנה וגרמו נזק, ללא נפגעים, אבל הפגיעה שצה"ל הסב לאיראנים היתה משמעותית בהרבה וכללה חיסול בכירים ופגיעה במערכי הגרעין והטילים ובתשתיות נוספות.

מדובר בהמשך ישיר לעליונות האופרטיבית המרשימה שישראל מגלה במערכה, בהובלת חיל האוויר ואגף המודיעין. לחופש הפעולה שנצבר ביממות הראשונות יש משקל רב בהרחבת אפשרויות הפעולה, ובעיקר בהצבת שוט הרתעתי ברור מעל ראשו של המשטר: ככל שיעמיק את ניסיונותיו לפגוע בעומק ישראל, כך יכולה ישראל להעמיק את פגיעותיה באינטרסים הרגישים ביותר באיראן.

דומה שלצד אובדן הנכסים הפיזיים, מוטרדים האיראנים בעיקר מהרשימה המתארכת של בכירים שחוסלו. אתמול נוספו אליה מדען גרעין ושתי דמויות מפתח במשמרות המהפכה - סעיד איזאדי, שהיה אחראי לקשר עם הפלשתינים, ובהנאם שהריארי, שהיה אחראי לייצוא האמל"ח לבני חסותה של איראן, ובראשם חיזבאללה. איזאדי גם היה שותף סוד לתוכנית הפלישה של חמאס (אם כי לא לעיתוי שנבחר), ועסק בתכנון מתקפות עתידיות.

לחיסולים השפעה משולשת על המנגנון האיראני. ראשית, הם מוציאים מהתמונה גורמים בכירים ומנוסים, שייקח זמן למצוא לחלקם תחליף (בעיקר לכמה ממדעני הגרעין). שנית, הם מייצרים תחושת חדירות בצמרת האיראנית, וחשדנות הדדית בחיפוש אחר בוגדים ומשתפי פעולה. ושלישית, הם גורמים למי שנותר בצמרת האיראנית לרדת למחתרת ולצמצם מגע, מחשש שיחוסלו אף הם, ובכך קטנה היעילות שלהם.

הפגיעה העמוקה באיראן עלולה לייצר תחושת אופוריה מסוכנת, כפי שקרה לכמה גורמים בצמרת בישראל. רצף האירועים בסוף השבוע מלמד שלאיראן נותרה עדיין יכולת שיגור משמעותית, שמסוגלת לגרום נזק. פגיעת הכטב"ם אתמול בבית שאן העידה על כך: אחרי רצף ארוך של ניסיונות שיורטו הצליחו האיראנים להחדיר כטב"ם שפגע בבניין בישראל, והפגיעה עצמה לימדה על גודל הסכנה - לא עוד כטב"מים עם כמות קטנה יחסית של חומר נפץ כפי שהפעיל חיזבאללה (שגם הם הרגו ישראלים), אלא כטב"מים גדולים יותר מסוג שאהד 136 עם כ־45 ק"ג חומר נפץ שפגיעתם נרחבת.

יתרון אופרטיבי מובהק

בעוד ישראל מחזיקה ביתרון אופרטיבי מובהק, ההכרעה האסטרטגית במערכה טרם הושגה. בישראל ממתינים עדיין להצטרפותה של ארה"ב, גם כדי להעמיק את הפגיעה באתרי הגרעין (בדגש על האתר שנחפר במעבה ההר בפורדו), ובעיקר כדי להגביר את הלחץ על השלטון בטהרן בתקווה שיסכים לחתום על הסכם טוב יותר.

בינתיים משחקת איראן "צ'יקן" עם האמריקנים. בהודעותיה הפומביות היא מסרבת בהתמדה לוותר על פרויקט הגרעין שלה ועל העשרת האורניום, ועל הרקע הזה גם נכשלה פגישתו של שר החוץ שלה עבאס עראקצ'י עם שרי חוץ אירופים. אפשר להניח שמאחורי הקלעים מדברים האיראנים בטונים אחרים ומן הסתם גם מקיימים מגעים חשאיים עם האמריקנים ואחרים, אולם ייתכן שקירוב המפציצים האסטרטגיים האמריקנים מסוג B-2 לצד משלוח ספינות מלחמה לאזור מלמד שלנשיא טראמפ אזלה הסבלנות והוא החליט לפעול.

לישראל יש כל אינטרס שהאמריקנים יקחו על עצמם את הובלת המערכה, גם כדי להפחית מהעומס שמוטל על חיל האוויר ובעיקר כדי לייצר מנגנון סיום יעיל. סביר שישראל תהיה מעוניינת שהסכם עתידי יכלול, לצד הקפאת פרויקט הגרעין, גם הגבלה משמעותית בפרויקט הטילים ובייצוא הטרור לאזור.

עם זאת, על ישראל להחליט כיצד תפעל במקרה שהאמריקנים יישארו בסופו של דבר מחוץ לתמונה. הדיבורים על מלחמה ארוכה עומדים בניגוד לתפיסת הביטחון של ישראל, ועלולים גם להתהפך עליה במקרה של פגיעה קטלנית בעורף או אובדן מטוסים במהלך תקיפה. גם הדיווחים על מחסור במיירטים לצד יכולת השיקום האיראנית - אחרי הכל מדובר במדינה גדולה - עשויים ללמד על אתגר ישראלי גובר בהגנה ובהתקפה.

ברקע הדברים תקפו בסוף השבוע במערכת הביטחון את העיסוק של בכירים בצמרת הישראלית, ובראשם שר הביטחון ישראל כ"ץ, באפשרות של הפלת המשטר ופגיעה באזרחים. הדאגה העיקרית היא מכך שפעולות כאלה יאחדו את הציבור האיראני מאחורי המשטר, וגם מאפשרות שיהיה מי שיאגד שוב את ההתבטאויות לכדי ניסיונות לתקוף את ישראל בבית המשפט הבינלאומי בהאג.

ארבע הערות בשוליים

פיצויים - העובדה שמתווה הפיצויים לנפגעי המלחמה מתמהמה היא מקוממת ומביכה. ראש הממשלה טען שהמערכה הזאת הוכנה במשך חצי שנה, ובעוד החלק ההתקפי שלה הופק בשלמות, החלק האזרחי נוהל - ועדיין מנוהל - בחובבנות שגובלת ברשלנות, וזה אחרי ניסיון רב שנצבר בקורונה ובחודשי המלחמה הארוכים בעזה ובלבנון.

תחבורה - מבצע השבת הישראלים הביתה ממשיך להתנהל בעצלתיים. העובדה שאל על ביצעה רק שלוש טיסות "הומניטריות" בסוף השבוע ולא העמידה את כל צי המטוסים שלה לטובת המאמץ הלאומי היא חרפה, בהינתן שמדובר בחברה שהמדינה מחזיקה בה מניית זהב ושרשמה רווחים שערורייתיים במהלך המלחמה. גם שובם של יותר ישראלים באופן פרטי דרך עקבה וסיני מאלה שחזרו בדרך המלך מלמדת עד כמה משרד התחבורה מנותק מהאירוע.

צנזורה - הצו שפרסם הצנזור הצבאי הראשי, ובו איסור על הרשתות הזרות לפרסם מיקומי נפילות טילים ללא אישור, נוצל על ידי השרים שלמה קרעי ואיתמר בן גביר לניסיון להגביל את השידורים של רשתות זרות בכללם. מדובר בדרישה מסוכנת, הן משום שהיא מפלה בין כלי תקשורת ישראלים לזרים, הן מפני שהיא מציגה את ישראל באור שלילי בעולם, והן בגלל שבעידן הטלפונים הסלולריים והרשתות החברתיות רוב המידע מופץ ממילא בידי אזרחים ישראלים.

תקשורת - בהמשך לכך, מתכוון קרעי להעלות היום בוועדת השרים לחקיקה את סגירת חטיבת החדשות של התאגיד וחוקים אנטי־דמוקרטיים נוספים. זה אותו קרעי שרק לפני שנתיים אמר לטייסים שהיום מובילים את המערכה באיראן "לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם": לו הדברים תלויים בו, ישראל תנצח את איראן - ותהפוך לאיראן בעצמה.