חיל האוויר הישראלי מצטייר כמי שהקדים להטמיע את המעבר הקונספטואלי החדש בשדה הקרב האווירי המודרני, מ״עליונות אווירית״ (Air Superiority) המסורתי ל״שליטה אווירית״ (Air Dominance) שצפויה להיות המטרה הבאה של הקרב האווירי.
הדבר בא לידי ביטוי מבצעי מזהיר במלחמה באיראן, שבה השליטה האווירית המוחלטת בשמי מערב איראן מאפשרת לבצע התקיפות המדויקות על מערך הטילים הבליסטיים ואתרי הגרעין כמעט באין מפריע.
השליטה האווירית המוחלטת בשמי מערב איראן נבעה ממכת פתיחה מפתיעה שהצליחה לנשל את איראן כמעט לחלוטין מההגנה האווירית שלה. היא מעניקה לחיל האוויר הישראלי גמישות מבצעית מרבית ואפשרות לטפל ביעדים מזדמנים או כאלה שנחשפו במהלך המלחמה. התקיפות הללו מדגימות היטב את היכולת של חיל האוויר למזג טכנולוגיות מתקדמות עם דוקטרינות לחימה חדשניות.
טייסי חיל האוויר הישראלי פיתחו מיומנויות המשלבות הפעלת מערכות נשק מתקדמות יחד עם ניהול מערכות בלתי מאוישות. זהו כוח אווירי שלא רק שולט בשמי הקרב, אלא גם מעצב את שדה הקרב עצמו לטובתו. ישראל עושה שימוש בכלי טיס בלתי מאוישים (כטב״מים) לא רק להשלמת משימות מורכבות, אלא גם כדי ליצור הרתעה ארוכת-טווח.
המלחמה מול איראן מתנהלת כולה באוויר ומדגימה באופן ברור את השינוי שהתחולל במהותו של שדה הקרב המודרני: המלחמה עברה לאוויר, והמימד הקרקעי במלחמה הספציפית הזו רלוונטי רק בהקשר של האיומים האוויריים – מערכות נ״מ באיראן ומערכות הגנה מפני טילים בישראל.
המעבר הקונספטואלי העולמי
השינויים הטכנולוגיים והאסטרטגיים בשדה הקרב האווירי המודרני הביאו למעבר קונספטואלי משמעותי זה ברחבי העולם. זהו לא רק שינוי סמנטי – מדובר בשינוי דרמטי של תפיסת שדה הקרב, שעלה מן הקרקע אל האוויר, ומשקף לא רק את הדומיננטיות המסורתית של הכוח האווירי אלא גם את היכולת לקבוע את תנאי הלחימה באוויר, ביבשה ובים, תוך ניצול טכנולוגיות חדשות וגישות לחימה מתקדמות.
למעשה, השגת שליטה אווירית חרגה מעבר להיותה חלק, אם גם מכריע, במערכה; היא הפכה להיות המערכה עצמה. ובמילים פשוטות: שדה הקרב במלחמה מודרנית מתנהל באוויר ולא על הקרקע.
המונח ״עליונות אווירית״ מתאר מצב שבו כוח אווירי אחד פועל מעל יעדי האויב עם הפרעה מינימלית, ולרוב מעל אזור ספציפי. מלחמת ששת הימים הייתה דוגמה למלחמה שבה חיל האוויר השיג עליונות אווירית מעל שדה הקרב באמצעות חיסול מראש של כוחן האווירי של מצרים, סוריה וירדן, והודות לכך ניצח במלחמה כולה.
״שליטה אווירית״, לעומת זאת, מתייחסת לתנאי לחימה שבהם כוח אווירי לא רק שולט בשמי הקרב אלא גם מונע לחלוטין מהאויב אפשרות להשפיע על מהלך הקרב. שינוי תפיסתי זה נובע מן הצורך ההולך וגובר להתמודד עם איומים המשתנים במהירות ולתפעל מערכות מורכבות במרחבים רב-ממדיים.
הדור השישי והטכנולוגיות החדשות
תוכנית NGAD – New Generation Air Dominance, ובמרכזה מטוס הקרב מהדור השישי F-47, שהוכרזה על-ידי הנשיא טראמפ, היא דוגמה בולטת למעבר זה. המטוס, שעדיין נמצא בשלבי פיתוח, נועד לשלב טכנולוגיות מתקדמות כמו חתימת מכ״ם נמוכה במיוחד (Stealth), בינה מלאכותית וחיבוריות מרבית עם מערכות אחרות בשדה הקרב. הדור השישי מאופיין ביכולת לפעול לא רק כמטוס קרב עצמאי, אלא גם כמערכת מרכזית שמפעילה כלי טיס בלתי מאוישים (כטב״מים) ומקצה להם משימות כדי להשיג שליטה מוחלטת לא רק על שדה הקרב אלא גם בשמי שטחים גדולים או מדינות.
המאפיין המרכזי של מטוסי הדור החדש הוא האינטגרציה שלהם במערכת מבצעית כוללת, שבה המטוס המאויש מתפקד כמפקד להק של כטב״מים. אלה יכולים לבצע תקיפות מדויקות, איסוף מודיעין או פעולות שיבוש אלקטרוני, תוך הקטנת הסיכון לחיי טייסים.
בעבר, קרבות אוויר (Dogfights) היו המגדיר העיקרי של עוצמתו של חיל האוויר. עם זאת, הפיתוח המואץ של חימוש מדויק ארוך-טווח, כגון טילים המכוּוָנים באמצעות GPS או מערכות עקיבה מתקדמות, צמצם את הצורך בקרבות קרובים. כיום, מטוסי קרב יכולים להשמיד מטרות ממרחקים עצומים, לעיתים אף מבלי להיכנס לתחום ההגנה של האויב.
השינוי הזה משפיע על תכנון המשימות האוויריות ומאפשר לחילות האוויר לפעול ביעילות מוגברת, תוך ביטול הצורך לעבור דרך מערכות הגנה צפופות, ובסופו של דבר להשיג שליטה אווירית מבלי להזדקק למפגשים פיזיים עם מטוסי אויב.
כלי הטיס הבלתי מאוישים (כטב״מים) הפכו לנדבך מרכזי בשדה הקרב המודרני. הם אינם רק מבצעים תקיפות מדויקות, אלא גם משמשים כלי איסוף מודיעין, מערכות שיבוש והפרעה, ולעיתים משתתפים אף במשימות הגנתיות והתקפיות כטייסי עזר למטוסים מאוישים.
הרעיון של ״מטוס מאויש מוביל להק כטב״מים״ צובר תאוצה ומצוי בלב מאפייני מטוסי הדור השישי. גישה זו מאפשרת למטוס המאויש להישאר מחוץ לאזורי סיכון גבוהים, תוך שהוא מנהל ומקצה משימות לכטב״מים. כך נוצרות מערכות לחימה דינמיות, גמישות ובעלות עוצמה משמעותית.
המעבר מ״עליונות אווירית״ ל״שליטה אווירית״ מייצג קפיצת מדרגה בהתפתחות שדה הקרב המודרני, שבו טכנולוגיות מתקדמות, גישות מבצעיות חדשות ושיתוף פעולה בין מערכות מאוישות ובלתי מאוישות קובעים את סדר היום האסטרטגי. מטוסי הדור השישי, כמו F-47, מדגימים מגמה זו, וחיל האוויר הישראלי מהווה דוגמה יוצאת דופן להטמעת השינויים בשדה הקרב האווירי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו