שבוע לאחר פתיחת המלחמה מול איראן, באותה התקפת פתע מתוזמנת ומדויקת של חיל האוויר, ישראל מנסה לאזן במתח שבין הישגים מבצעיים יוצאי דופן של מערכת הביטחון על זרועותיה, ובראשן חיל האוויר, לבין העורף שהפך לחזית המלחמה.
הפגיעות אמנם מעטות, אבל האבידות והנזק מחזירים אותנו מדי יום להבנה שאנחנו במלחמה מול איראן! לראשונה מאז מלחמת לבנון הראשונה (1982), מלחמה מול מדינה ולא ארגון (גם אז סוריה לא היתה נשוא המלחמה, ובכל זאת) - ולמי ששכח, ככה נראית מלחמה מלאה.
זרוע ארוכה וקטלנית
ישראל יצאה למערכה יזומה, שתוכננה היטב ולאורך שנים, החל מאיסוף המודיעין ובניית בנק מטרות מדויק ועד כשירותו ומוכנותו של חיל האוויר למלחמה שמתנהלת במרחק 1,500 ק"מ מהגבול. המערכה מתנהלת לא במהלך התקפה חד־יומי, אלא בנוכחות רציפה של כוח אווירי מעל איראן ובסבבי תקיפה רציפים של צוותי אוויר מתחלפים, ובמקביל בהגנה לאורכה ולרוחבה של הארץ ברמת מוכנות מיידית ליירוט טילים בזמן תגובה של שניות.
לכל המערך הזה יש כוח אדם טכני, שמכין ומחמש את אותם מטוסים שיוצאים פעם אחר פעם לגיחות ארוכות טווח. את כל המערכה מנהל מפקד חיל האוויר תומר בר ממרכז שליטה מרכזי. חיל האוויר בהתקפה ובהגנה. חיל האוויר מתגלה כזרוע ארוכה וקטלנית, ולכל התהיות לאחר 7 באוקטובר ניתנה בשבוע האחרון תשובה מוחצת - חיל האוויר במיטבו.
הישגי חיל האוויר בהתקפה הם חסרי תקדים. בהתקפה - עליונות אווירית, נוכחות רציפה מעל אזורים נרחבים באיראן (מדינה הגדולה כמעט פי 80 משטחה של מדינת ישראל), תקיפות מדויקות על בסיס מודיעין איכותי ופגיעות קטלניות וציד של משגרי טק"ק ורכבי תספוקת טילים, ובהגנה - סיכול באחוזים גבוהים של מרבית האיומים המשוגרים לעבר מדינת ישראל.
לעולם לא תהיה הגנה הרמטית, ולאחר שבוע אנו כבר מבינים שפוטנציאל של פגיעת טיל איראני אחד הוא שונה מפוטנציאל הטילים מעזה או מלבנון. החיבור בין גריעת יכולות על ידי תקיפות שיטתיות וממוקדות לבין הגנה איכותית, לצד משמעת ואחריות ציבורית, יבטיח שגם באותם מקרים מועטים של פגיעות ללא יירוט, לפחות לא תהיינה אבידות בנפש.
מגמות וההמשך
אם המטח אתמול בבוקר, של כ־30 טילים לעבר גוש דן ובאר שבע, הוא שינוי מגמה או ריכוז מאמץ של איראן - נוכל לדעת בעוד יום או יומיים. ניתן לומר ולראות כי לאחר שבוע של מלחמה, בשלושה הימים האחרונים יש ירידה בהיקף הטילים המשוגרים מדי יום, מכ־120-100 בימים הראשונים למגמה ברורה של ירידה להיקף 40-20 מדי יום בשלושה הימים האחרונים.
דחיקת איראן לשגר ממרכז המדינה וממזרחה מצד אחד גורמת לירי מופחת, חפוז ולא סדור בהיקפים קטנים, אך מנגד מחייבת אותם להשתמש בטילים ארוכים יותר, כמו זה שראינו ביומיים האחרונים. זהו איום מוכר, שכבר נראה בזירה, גם בשבוע האחרון, ושאף יורט בהצלחה. מערכת הביטחון תידרש לעקוב אחר מגמת השיגורים (מיקום/מרחק, היקף, סוג) ולעדכן בהתאם את מדיניות היירוט וההיערכות.
היקפי השיגורים עד כה פחותים גם אל מול ההערכה המקילה טרם היציאה למלחמה. המלחמה יזומה ולכן אפשר היה להיערך, המלאים ידועים, הנחות היסוד הכתיבו את ההיערכות הראשונית, ולאחר שבוע של מלחמה אפשר לומר שהחיבור בין הגנה להתקפה מאפשר את המשך הלחימה בימים הבאים בתנאים אלו, ללא צורך בשינויים דרמטיים ביכולות יירוט האיומים.
השבוע הבא יהיה זמן מפתח, שבו נבין אם המלחמה לקראת סגירה עם הצטרפות ארה"ב למהלך סיום (פורדו), או שנמשיך בתוכנית התקיפה וההגנה. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להאריך את המלחמה, ולא נכון שנעשה זאת. זו אינה "מלחמה לנצח" או "מלחמה לתמיד", כפי ששמענו בהקשרי חמאס ועזה. זו מלחמה אחרת, שצריכה להסתיים אחרת, ושצריכה בסיומה להסיר את האיום הקיומי בלי סימני שאלה ובלי תחושת חמיצות.
הכותב היה מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום משמש יועץ אסטרטגי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו