למה הוא מחכה? הסיבות שטראמפ, עדיין, לא הצטרף למלחמה נגד איראן

מבצע עם כלביא מוביל שוב למסקנה רבת משמעות לתפיסת הביטחון של ישראל - בכל הקשור לפעילות התקפית עליה לסמוך רק על עצמה.

יש אמנם בינה ובין ארה"ב יחסים מיוחדים, החיוניים להגנה על ביטחונה, אך היא אינה יכולה להניח שארה"ב תיקח על עצמה, מעבר לסיוע המבורך בהגנה ובאספקת נשק ומודיעין, גם לטפל התקפית באיומים על ישראל, אפילו כאשר מדובר באיומים אסטרטגיים, מסובכים ומרוחקים. כך היו פני הדברים בסיכול הכורים בעיראק (1981) ובסוריה (2007), ונראה שהמצב דומה גם כשמדובר במתקן ההעשרה שבנתה איראן במעבה האדמה בפורדו, ושנותר אתר שבו יכולה איראן להעשיר אורניום לרמה המאפשרת ייצור נשק גרעיני.

מה שאירוני במיוחד במקרה הנוכחי הוא שהפצצה הכבדה חודרת הבונקרים שפיתחה ארה"ב ב־2012, במיוחד כדי להרוס את פורדו, שאותה יכול לשאת רק המפציץ האמריקני B2, יוצרה גם כדי לשכנע את ישראל להימנע מתקיפה ערב הבחירות שהבטיחו לנשיא דאז ברק אובמה כהונה נוספת.

מדוע ארה"ב, המעצמה הגדולה, נרתעת מעימות עם איראן, בעוד ישראל, שיכולותיה מוגבלות יחסית, נחושה לפעול גם תוך תשלום מחיר כואב, ואף עושה זאת בהצלחה מרשימה, כשהיא משתמשת בהרבה נשק אמריקני?

שאלה זו מתחדדת נוכח תפיסת הממשל האמריקני שמניעת ההצטיידות האיראנית בנשק גרעיני היא אינטרס של ארה"ב כמעט באותה מידה שהיא אינטרס ישראלי. הנשיא טראמפ שב וקובע כי ארה"ב מחויבת לכך שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני, ובמשתמע שלא תהיה לה יכולת להעשיר אורניום.

נראה שהסיבות המרכזיות לכך הן הוויכוח הפנימי בארה"ב בין מתנגדי ההתערבות לבין המצדדים בה, החשש מהתרחבות המלחמה לעבר שדות הנפט במפרץ, העלולה לגרום לעליית מחירים ולפגוע בבעלות ברית של ארה"ב, וההעדפה המובהקת של נשיא ארה"ב לסיים את המלחמה באמצעות הפתרון הדיפלומטי. לכן הנשיא טראמפ ממשיך להתלבט, שומר את כל האפשרויות פתוחות ומכין את הכוח הן למקרה שיחליט לפעול והן כדי להגביר את הלחץ על האייתוללות לקבל את העסקה המוצעת.

בעבר, ישראל סברה כי היא יכולה לסמוך על ארה"ב שתנטרל איומים רחוקים. ישראל היתה אמורה להתמודד עם איומים מהמעגל הראשון (בעיקר מצרים וסוריה) ואילו הטיפול באיומים מהמעגל השני (עיראק) והשלישי (איראן) היה אמור להיות באחריות ארה"ב. הרעיון הזה לא עבד בעבר ובא אל קיצו במערכה הנוכחית (החות'ים, לדוגמה), גם אם בסופו של דבר ארה"ב תתקוף באיראן. בפועל ישראל כוננה באיראן מציאות הדומה לזו שהיא נאלצת לקיים בלבנון, כלומר היא יצרה עליונות אווירית המאפשרת לה למנוע בכוחות עצמה התפתחות של איומים על ביטחונה, תוך סגירת מעגלי מודיעין־תקיפה בזמן אמת. האתגר החדש הוא איך משמרים מציאות זו לאורך זמן.

הכותב הוא ראש מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים