צומת ההחלטה: ההצלחה במלחמה מייצרת אתגר חדש לדרג המדיני

ברקע ההמתנה להחלטתה של ארצות-הברית אם להצטרף למערכה באיראן, מצויה ישראל בצומת החלטה משלה בנוגע לאפשרות להרחיב את יעדיה ולכלול בהם גם מהלכים ייאפשר ויביאו להפלת משטר האייתוללות.

זה פועל יוצא של ההצלחות האופרטיביות המרשימות של צה"ל במערכה. למרות הנפגעים והנזק בעורף, נהנית ישראל מיתרון מובהק לנוכח העליונות המבצעית והמודיעינית שהושגה בתוך זמן קצר, והפגיעה העמוקה במערכים אסטרטגיים של השלטון האיראני. אלה הועצמו ביממה החולפת על-ידי פגיעה בגורמי מפתח נוספים בממסד הביטחוני ובפרויקט הגרעין, וכן בתקיפה שיטתית של יעדים הקשורים למערכי הגרעין והטילים ולפרויקטים ביטחוניים נוספים, וכן ליעדי תשתית שונים.

האתגר של חיל האוויר

הנשיא טראמפ התפאר אתמול כי ארצות-הברית שולטת בשמי איראן, אבל בהנחה שלא התכוון למטוסים ולפצצות – מתוצרת הדוד סם – הקרדיט מגיע כולו לחיל האוויר הישראלי. זאת משימה מורכבת שמושגת לא בלי סיכונים, ושלא ניתן למתוח אותה עד אין קץ בהינתן העומס על הטייסים, המטוסים, המערכים הטכניים והמפקדות. מתישהו תתחיל השחיקה, וחלילה גם התקלות.

האתגר של חיל האוויר הוא להרים דגל לפני שזה יקרה; האתגר של הדרג המדיני הוא להבין זאת ולהתאים את היעדים למציאות.

במציאות הזאת יש כמה משתנים שטרם קובעו. הראשון והעיקרי הוא ארצות-הברית. אם תצטרף למערכה, ניתן יהיה להשלים אותה בזמן קצר בהרבה – בעיקר בהקשרי הפגיעה במתקן ההעשרה בפורדו שטרם טופל, וכן ביעדים מבוצרים נוספים של צבא איראן ושל משמרות המהפכה.

מהלך כזה ידחק את המשטר האיראני לפינה, ויכול להביאו אותו בתוך ימים לקריסה או לכניעה. האופציה הראשונה מפתה אבל לא נטולת סיכונים (איראן עלולה להיקלע לכאוס כמו עירק ולייצר לעולם ולאיזור יותר כאבי ראש מפתרונות), וכך גם האופציה השניה (בהתחשב ברקורד האיראני בעמידה בהסכמים).

למקסם את ההישגים

משתנה נוסף הוא מה תעשה ישראל אם האמריקנים לא יצטרפו למערכה, או שיפעלו בה באופן חלקי בלבד. היעדים המקוריים של ישראל היו פגיעה קשה בתכנית הגרעין במטרה להרחיק את איראן מפצצה, וכן פגיעה קשה בתכנית הטילים כדי להשהות את יכולת הייצור הסיטונית של איראן. צה"ל עומד ביעד השני באופן מרשים, וביעד הראשון באופן משמעותי על-רקע הפגיעה במדענים ובמתקנים בנתאנז ובאיספהאן – אבל לא באופן מלא משום שהמתקן בפורדו טרם טופל.

לכן, האתגר העיקרי של ישראל הוא למקסם את ההישגים באופן שלא יגלוש למלחמת התשה ארוכה שתגבה ממנה מחירים שיאמירו בעורף וגם בחזית. גם מבלי להיכנס לסוגיות רגישות שכרוכות בהגנה על העורף קל להבין שמדובר בנקודת תורפה, שציד משגרים וטילים בשילוב מערכות יירוט יכול לצמצם אותה אבל לא לבטלה לחלוטין.

חמאס מתגמש

במלים אחרות, האתגר הישראלי הוא לא להסתנוור מההצלחה הנוכחית (המרשימה מאוד). את העליונות שהושגה מול איראן, וכפועל יוצא מכך במרחב כולו, אפשר לנצל כעת להשגת יעדי המערכה המיידיים בתחומי הגרעין והטילים, וכן לשורת הסכמים שיבצרו את מעמדה של ישראל באיזור – בדגש על סוגית עזה והחטופים.

אתמול רמז בכיר חמאס מוסא אבו-מרזוק כי ארגונו נכון למסור מידע מפורט על החטופים ומצבם. זאת דרישה עקבית של ישראל שנכון לאתגר אותה כעת, כחלק מהחובה לחטופים וגם כדי למנף בדרך נוספת את הישגי המערכה באיראן. חמאס מזהה בוודאי את השפל של פטרונו, ועל-רקע המצוקה שלו בעזה עשוי לוותר על מקצת מעקרונותיו.

שיקול ביטחוני, לא פוליטי

בשולי הדברים, שתי הערות:

נתניהו מעוניין לאפשר לו למנות לאלתר את דוד זיני לראש שב"כ, בנימוק שדחיית המינוי מזיקה לביטחון המדינה. זה נימוק מוזר בלשון המעטה, משום שאין שום יתרון במינויו של זיני כעת לתפקיד: הוא אינו בקי בעבודת שב"כ, ואין ביכולתו להועיל לארגון בשעת החירום הנוכחית.

לנוכח המשברים ששב"כ נדרש לנהל כעת – עזה, חטופים, סיכול פיגועים ביו"ש וברחבי העולם, סיכול ריגול וניהול מבצעים רגישים – נדרש הארגון לנהג ותיק ולא לנהג שנוסע עם "ל", ובדיוק בשם הנימוק שבו אוחז נתניהו (נזק לביטחון המדינה) רצוי להותיר בתפקיד את ממלא המקום ש', ולהמתין עם מינויו של זיני עד שהעניינים יתייצבו. כל מהלך אחר מרמז שלא ביטחון המדינה עומד לנגד עיניו של נתניהו אלא נימוקים אחרים, כשברקע פרשת קטארגייט שעדיין נחקרת.

הערה שניה. מירי רגב שגתה בדבריה ("אין לכם מה להילחץ, אתם נמצאים בחו"ל, תהנו"), אבל חשוב יותר לעסוק בכישלון משרדה בפתרון עניינם של יותר מ-100 אלף ישראלים שתקועים בחו"ל. למרות ניסיון מצטבר מהקורונה ומחודשי המלחמה הראשונים שוב נתפס משרד התחבורה כשהוא לא מוכן ונטול תשובות. רגב היא חברת קבינט לא רק לשם שותפות הסוד: בדיוק כשם שצה"ל התכונן בדקדקנות לחלקים "שלו" למבצע, היה עליה להכין את החלקים "שלה" ולדרוש את פתרונם.