דקות לאחר שנכנסו לשמי איראן, בשעה שלוש לפנות בוקר ביום שישי האחרון, זיהה רס"ן (במיל') נ', נווט קרב בבמערך הבז "אבירי הזנב הכפול", את הסימון האדום, כלי טיס של האויב, בים הנקודות הכחולות, כלי הטיס הישראלים, על המסך שמולו. זה הדבר האמיתי, הבין, מולו נמצאים מטוסי קרב איראנים. הוא נערך לקרב, אך טייסי האויב התקפלו בתוך שניות, מבינים מה כוח האש שעומד בפניהם. מטוסי ה-F-15 המשיכו לטוס במהירות קדימה, הישר ליעד, ואז שחררו את הפצצות, בדרך למטרה. המלחמה החלה.
"אני חייב לומר שלא דמיינתי שאגיע לרגע הזה", הוא מודה בריאיון ל"ישראל היום". "אתה מתכונן במשך שנים, מתאמן, לומד תוכניות, אבל אתה גם חושב שזה לא יקרה בסוף. גם עבורנו זו הייתה הפתעה, עדכנו אותנו רגע לפני שהמבצע יצא לפועל".
"כל מטרה שאתה תוקף זה פחות טילים שירו עלינו"
נ' היה חלק מהמטס הראשון, בשלוש לפנות בוקר. המטרות של אנשי צוות האוויר היו מטרות טילי קרקע-קרקע, הלב של מכונת המלחמה האיראנית שמאיימת על ישראל, שגבו קורבנות בלב ערי המרכז והצפון בימים האחרונים. "אתה יודע שכל מטרה שאתה תוקף זה פחות טילים שירו עלינו. המשמעות בקוקפיט ברורה, שיש לזה משמעות אסטרטגית למדינת ישראל, שאתה מצליח לחסל חלק מהאיום שניצב בפני המדינה".
כמו רבים מאוד מאנשי צוות האוויר, התקיפה של הטילים הבליסטיים היא גם אקט ציוני ראשון במעלה, אך גם בעל נגיעות אישיות. במקרה של נ', מדובר ברעייתו, בחודש השביעי להריונה, שנותרה בביתם שבאחד מערי המרכז.
"אתה רואה את השיגורים לעבר ישראל כשאתה באיראן. ברגע הראשון אתה מנסה להבין אם זה שיגור לכיוונך או טיל קרקע קרקע. כשאתה חוזר ארצה, אחרי כמה שעות, ויש מטח לעבר ישראל ואותם שיגורים מכוונים כלפי המלחמה, אתה רואה לצערך את הטילים שלא מיורטים. התחושות לא פשוטות, להיות באוויר ולראות את הפגיעות על הקרקע, לזהות את המקומות ולדעת שחברים גרים באזור. זו תחושה לא פשוטה אבל זה חלק מהמלחמה. זה מחזק את תחושת ההישגיות של מה שאנחנו עושים באיראן בכלל ובטהרן בפרט".
אתה דואג יותר לאשתך, שנמצאת במרכז הארץ שמותקף בטילים, או שהיא דואגת יותר לך – כשאתה תוקף באיראן?
"היא כנראה יותר דואגת לי", מחייך נ'. "אשתי נכנסת בכל פעם לממ"ד ואני יודע שהיא מוגנת. אני מבחינתי מקפיד לא לעשות טעויות ולא לקחת סיכונים שלא לצורך באיראן. בכל פעם שאני נוחת אני מיד שולח לה הודעה 'הגעתי, הכל בסדר'".
הטייס הוותיק כבר הספיק לעשות לא מעט גיחות במלחמה. הוא איש הייטק, משוחרר מזה שנתיים וחצי, אך בפועל בשנה וחצי האחרונות הוא נמצא בעיקר במילואים. איראן, הוא אומר, זה משהו אחר לגמרי.
רחוק מאירוע של מה בכך
"כדי להגיע לאיראן אתה צריך לטוס מעל סוריה ועיראק, זה רחוק מאירוע של מה בכך. האיום נמצא בכל גיחה, ולכן אתה צריך להיות כל הזמן חד. הגעה לאיראן זה משהו שלא יכולנו לדמיין לפני שנה. התחושה היא שאתה חלק מאירוע מאוד גדול, שיש לך זכות גדולה. זה הרגע שלך להתחדד, הכי חד שהיית בעשור האחרון, להביא לידי ביצוע את כל מה שתכננת. תחושת העוצמה גדולה – אתה חלק מעשרות מטוסים וכלי טיס שכולם עסוקים במטרה אחת".
נכון לרגע כתיבת שורות אלו, ביצע נ' שלוש גיחות לאיראן, במרחק של 1,500 ק"מ ויותר. המטס השני שלו, הוא מספר, היה לטהרן. "לא האמנתי שבלילה השני נגיע לטהרן. זו תחושת עוצמה מדהימה. השתתפתי בתקיפה הראשונה בטהרן. אני זוכר את הרגע שבו שחררתי את הפצצות, רואה אותן נופלות לכיוון טהרן. אתה מסתכל על העיר הענקית הזו, מוארת, תמונה עוצמתית מאוד שתמיד תהיה חרוטה בזיכרוני. כל השנים הכינו אותנו לכאן – וכעת אנחנו מבצעים את המשימה".
במערך הבז הינה טייסת ותיקה, שמפעילה את מטוסי ה-F-15 מאז 1976, שהספיקו להילחם בקרבות אוויר אוויר ולהפיל מטוסי אויב. עליהם, בין היתר, טסים קצינים צעירים, שנכנסו למערך רק לפני שנה וחצי. "הם תקפו בעזה, לבנון, סוריה, תימן ואיראן. זה מדהים מה שהם עושים. אני בטוח שאנשי החיל לדורותיהם מקנאים באותו בן 22 שהיה אתמול באיראן – ויהיה גם מחר", אומר נ' בתגובה לאמירה שהם מבצעים היום את מבצע מוקד של 2025.
"יש לי הערכה רבה לאגף הטכני שמצליח לעשות דברים מדהימים, להביא לכך שמטוס מ-1976 עובד ברמת תפעול של אייפון, מה שמאפשר לך לעשות את הדברים שאנו מבצעים היום. אנו נוהגים לומר שלכל מטוס יש נשמה. הם יודעים שעכשיו זה הרגע, עושים את הדרך בצורה מדהימה ומבצעים את המשימה. ביום שיהיה טייס איראני שיעז לעלות לאוויר נפגעו בו, ויהיה למטוס הזה עוד סימן של הפלה".
בסיום הריאיון, מבקש נ' להעביר מסר לציבור. "חשוב לי שהציבור ידע שיצאנו למבצע מהותי, עם הישגים מדהימים. חיל האוויר עושה הכל כדי לייצר הישג התקפי באיראן ולהגן על העורף. אנחנו ברגע היסטורי ואני שמח להיות חלק ממנו. אני מקווה שבתוך זמן זה יהיה מאחורינו, אחרי ניצחון במלחמה כולה, ושהחטופים יחזרו הביתה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו