השבועה "לעולם לא עוד" ממומשת כעת

המילים הגדולות הללו: "לעולם לא עוד", שלא תמיד הבנו אותן עד הסוף; השבועה שנשבענו לעצמנו בשפתיים ובאגרופים קפוצים ובגרון חנוק מדמעות אחרי השואה; השבועה הזאת ממומשת עכשיו. האייתוללות ועוזריהם דמיינו את הפרק החדש הזה שנכתב עתה, אחרת לגמרי.

לא 14 הרוגים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. ולא רק מאות פצועים והרס קשה במקומות שבהם פגעו הטילים, אלא אסון כבד שהוא רחב פי עשרות אלפים: מאות אלפי הרוגים, מיליוני פצועים. הרס של ערים שלמות. השמדה. זה כל ההבדל בין ההיסטוריה שנכתבת בימים אלה לבין ההיסטוריה שהם תכננו בעבורנו: ראש/י נפץ גרעיני, שנמנעו מהאיראנים בדקה כמעט התשעים.

לכן הימים הללו הם ימים היסטוריים, ללא מירכאות וללא גוזמה. אם אתם עדיין מתקשים להבין זאת - דמיינו לעצמכם גורד שחקים. כל קומה שבו מייצגת שנה או תקופה אחרת. טפסו בו, עלו כמה שיותר גבוה, והשקיפו מלמעלה על נקודת הזמן שבה אנו נמצאים היום.

ראו מה עבר על העם היהודי לאורך מאה השנים האחרונות; באילו תהומות ותחתיות שאול היינו - בשואה, ולהבדיל - במלחמת יום הכיפורים, וב-7 באוקטובר, ולאילו נקודות שיא וגבהים נסקנו - הקמתה של מדינת ישראל, ומלחמת ששת הימים, והשמדת הכורים הגרעיניים בעיראק ובסוריה, ועכשיו.

איננו נמר של נייר

13.6.2025 (י"ז בסיוון תשפ"ה) הוא הצלה בסדר גודל של ה' באייר, היום שבו הקמנו מדינה יהודית והפכנו לריבון בארצנו; הרגע שבו התחלנו לספור מחדש את שנות עצמאותנו, אחרי פרקי עצמאות קודמים שאבדו לנו.

גם הלילה שבין חמישי לשישי האחרונים הוא ליל עצמאות שכזה, לילה שבו תיקפנו מחדש את עצמאותנו. האירוע שבו אנו נמצאים עתה מתקף מחדש גם את ראיית המלחמה שפרצה כאן בשמחת תורה - מלחמת שבע הזירות - כמלחמת העצמאות השנייה שלנו. מבחינות רבות, 2025-2023 הן 1948-1947 החדשות. 

ישראל פוגעת קשות באיום קיומי אמיתי שכוון לעברה. היא כורתת לשנים רבות את הענף שעליו נשען חמאס. היא מבהירה לחיזבאללה ולכל שונאינו באשר הם שעידן חדש עולה עלינו. היא מאותתת למדינות "הציר המתון" באזור שאינה נמר של נייר; שכאשר היא נדרשת להגיע אל "ראש הנחש", היא עושה זאת גם אם ברגע האחרון - טוב שלא התמהמהנו עוד - וגם במרחק אלפי ק"מ מגבולה.

המן המודרני תכנן להרוג, להשמיד ולאבד את היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים. המן של דורנו דיבר על כך והתגאה בכך. אילו רק היתה ניתנת לו ההזדמנות - היה מבצע זאת, בדיוק כפי שניסו לעשות הפרוקסים שלו בשמחת תורה, לפני 20 חודשים. אם יש לקח אחד שאנחנו הולכים איתו מאז 7 באוקטובר ושיישמנו אותו ב־13 ביוני הוא ההבנה שהאויבים שלנו מתכוונים בדיוק למה שהם אומרים, ואומרים בדיוק מה שהם מתכוונים; שצריך יותר להאמין להם, ופחות לפרש אותם.

גם יריביו ומבקריו של רה"מ נתניהו צריכים להודות לו ולממשלתו שעמסו על כתפיהם אחריות עצומה ברגע הקריטי, ושקיבלו החלטה גורלית ומתבקשת. נתניהו שרשימת כישלונותיו ורשימת הצלחותיו מפוארות כמעט באותה המידה, ראוי להוקרה ולהערכה עמוקה. הוא הראש. הוא אחראי. הן על המחדל הקולוסלי של 7 באוקטובר, והן על הרגע המופלא והנדיר של 13 ביוני.

הימים הללו ממצבים מחדש את ישראל בהנהגתו כמעצמה אזורית - אחרי המפולת הגדולה של 7 באוקטובר - לאחר שכבר שינתה לטובה את פני המערכה והמציאות בחזיתות חשובות נוספות, בעוד עזה וחטופינו עדיין ממתינים להכרעה ולהצלה.