"לעצב את ההיסטוריה 40 שנה קדימה": כך נראה מאחורי הקלעים של המבצע מול איראן

הלחימה של ישראל נגד האויב האיראני מתבססת כעת בעיקר על תקיפות של מטוסי קרב שמתקיפים בשיטות שונות ובאמצעים שונים את מרכזי הפיקוד האיראניים, וכן את המתקנים הגרעיניים והצבאיים השונים. מדובר במבצע מורכב מאד שמצריך הכנות רבות ומאמץ משמעותי של מערכות נרחבות בחיל האוויר ובצה"ל כולו.

כדי להבין קצת יותר את כלל ההכנות והקשיים שעומדים בהוצאה לפועל של מבצע רחוק כזה ומול אויב מתוחכם וחכם כמו איראן, שוחחנו עם רם שמואלי, חבר תנועת הביטחוניסטים, איש חינוך ומנהל בית ספר אליאנס, טייס קרב לשעבר בחיל האוויר הישראלי שבתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כראש להק המודיעין בדרגת תת-אלוף.

"המטרה והתנאים יכולים להשתנות"

תחילה שוחחנו עם רם שמואלי על ההבדל שיש בין תקיפת יעד קרוב, למשל בלבנון או בסוריה, לבין תקיפה כל כך מרוחקת מהארץ. "בתקיפה של מטרה קרובה אתה מקבל את כל המידע שדרוש לך מבחינה מודיעינית כבר בארץ לפני ההמראה, נגיד מרמת דוד וטיסת ההתקפה. כאן המצב שונה מאד כיון שהטיסה ארוכה והיא מעל ארבע שעות ולכן יתכן שינוי ביעד. המטרה יכולה פתאום לנוע מהמקום, התנאים האחרים יכולים להשתנות. לכן כאן צריך כל הזמן מודיעין נוסף. צריך שהטייס יקבל עדכונים שוטפים מהשטח ועל השטח של התקיפה", הוא מסביר.

רם שמואלי הסביר גם את המורכבות של תקיפה כזו והסביר כי "ראשית תקיפה כזו מחייבת תדלוק אווירי, קרי יחד עם המטוסים התוקפים יש גם כוחות תדלוק באוויר, מטוסים ללא טייס כן גם יש מטוסי מודיעין. שני הגורמים האלו לא יכולים להגן על עצמם והם צריכים הגנה שלנו שמתבטאת גם בפתיחת המרחב האווירי, כך שלא יהיו עליהם איומי טילים וגם שבמקרה של איום אווירי נגן עליהם.

מעבר לכך, טיסה כזו מחייבת ריכוז לאורך המון זמן, וגם לא פעם ללכת לשירותים במהלך הטיסה. מעבר לכך הטייס צריך כל הזמן לעשות חישובי דלק כדי לדעת כמה יש לו והאם הוא יכול לחזור בלי תדלוק. מעבר לכך עלולים להיות איומים של טילים או מטוסי אויב, ולכן צריך גם לתמרן וזה מצריך דלק.

נקודה נוספת שקשורה לכך היא שבדרך חזרה לארץ המטוסים פתאום יקבלו הודעה כי יש כטב"מ אויב שנע לארץ, נגיד מלבנון, ואז הטייסים על הדרך מפילים את האיום הזה. מהבחינה הזו, מדובר במבצע מאד מורכב לטייס עצמו וגם לאנשי המודיעין, התמיכה הטכנית ושלל הגורמים שמתכננים ומסייעים. מדובר באלפי אנשים שנערכים למבצע כזה המון זמן, וגם בזמן אמת מצויים בריכוז שיא יחד עם הטייסים".

"חשים גאווה גדולה"

רם שמואלי הסביר גם על הטיסה עצמה, על מה משוחחים הטייסים ועל החשיבה והעשייה של הטייסים בדרך אל המטרה וממנה. "ברגע שהטייס עולה למטוס הוא הופך למכונה אנושית מבחינה רבה. אתה צריך ריכוז שיא, לדעת לשמור על המערך שאתה טס בו, קרי לדעת להשתלב ברבעיה שלך.

כמו כן, משוחחים עם גורמי המודיעין השונים וגם עם גורמי התדלוק. מעבר לכך אתה משוחח עם הנווט שלך, כשלרוב המטוסים יש נווט או נווטת שמסייעים בטיסה כזו. כמו כן, הטייס גם מעדכן במקרה שהוא צריך להתפנות. כך שאר הלהק יודע שכעת הוא מפצה על ההעדרות הקטנה של הטייס או הטייסת. מעבר לכך, יש מפעם לפעם גם קטעי מחשבות על המהלך עצמו. זו מחשבה על העובדה שאתה משתתף באירוע היסטורי שלא היה כמותו בתולדות המדינה. ישראל אף פעם לא יצאה למבצע כזה ועוד בנקודה כל כך מרוחקת.

מבחינה זו, הטייס מבין שהוא מעצב את ההיסטוריה של המדינה שלנו 40 שנה קדימה, וגם אולי אנחנו משנים את המזרח התיכון. זו גאווה גדולה שחשים ושצריך לומר שהגאווה הזו היא גם של כל תומכי הלחימה השונים: טכנאים, חמשים, אנשי מודיעין ושאר הגורמים הרבים שבלעדיהם המטוס לא יכול לעשות כלום. צריך לזכור שהטסת מטוס היא שיא של שרשרת חוליות כוללת של גורמים רבים, שאם אחד מהם לא יהיה - המטוס לא יתפקד".

התקיפות של ישראל נערכות כל הזמן. איך הטייסים עושים זאת פיזית?
"כשהטייס נוחת בארץ חזרה אז את המטוס עצמו אפשר להכין לתקיפה נוספת תוך שעה. העניין הוא שזה מאמץ פיזי אדיר לטיס עצמו, ולכן אנשי מילואים רבים מאד משתתפים יחד עם הטייסים הסדירים בתקיפות האלו. חיל האוויר ברובו הוא אנשי מילואים, ובהתקפה מתמשכת כזו שנמשכת בלי הפסק יש הישענות גדולה מאד על כוחות המילואים שמאפשרים הוצאת מבצע כזה אל הפועל".

הטייס הוסיף גם והסביר על ההבדל בין ישראל לאיראן בכל הנוגע לצורת הלחימה של הצדדים. "ישראל נשענת על מטוסים ועל חיל האוויר שיש להם גמישות רבה, והם יכולים לעשות מספר דברים במקביל, וכן לשנות מטרה או לפעול לעוד משימות אחרות אחרי התקיפה. איראן, לעומת זאת, כיון שאין לה כרגע יכולות כאלו, נשענת על טילים.

טיל הוא גורם מהיר, אך לא גמיש ולכן זה חיסרון גדול. כמו כן כדאי לדעת שללהק הכולל 20 מטוסי תקיפה יש יותר תחמושות מכל ה-70 הטילים שאיראן שגרה הלילה. מהבחינה הזו, כוח הפגיעה שלנו באיראן הרבה יותר חזק. אנחנו גם משחזרים לאיראן את הטראומה שהיתה למשטר בשנת 1988. אז עיראק תקפה קשות את טהרן, ולאיראנים לא היה איך להגן על האזרחים שלהם. זו היתה טראומה קשה למשטר שהוא פעל שלא תחזור על עצמה.

כעת ישראל פועלת כך שוב וזה פוגע במשטר ששוב הציבור שלו רואה שהוא לא יכול להגן עליו. יש למצב כזה יתרון פסיכולוגי עצום. העובדה שדובר צה"ל בפרסית מודיע לציבור בטהרן להתפנות מסביבת אתרים צבאיים - היא מדהימה וזה גורם למשטר מבוכה וטראומה חזקות מאד. אני לא יודע האם זה יגרום לנפילת המשטר אבל בוודאי שזו מכה קשה מאד עבורם".

בסוף דבריו ציין רם שמואלי את גאוותו בעורף הישראלי ובתלמידיו בבית ספרו. "העורף בארץ הוא עיקר כוחה של המדינה והציבור מתנהל למופת. בתחום החינוך המערכת לא מפסיקה לפעול, אלא פועלת בהוראה מרחוק. אני, הבוקר, קיימתי למשל שיחת זום עם כל תלמידי בית הספר שלי, ודיברתי איתם על החוסן הגדול שיש בהמשך הלימודים ושמירת המסגרת. אני גאה מאד בתלמידים שלי. הם הדור הבא שימשיך לשמור ולפתח את המדינה שלנו".