בישראל הביעו אתמול (שבת) שביעות רצון מהישגי המערכה נגד איראן עד כה. כמה גורמים אף תיארו אותם כ"גדולים מהמצופה", אולם נדמה שהסופרלטיבים העצמיים אינם דרושים: ההישגים האלה ניכרים לעין, והם מציבים את ישראל בנקודת עוצמה חריגה ביחס לאיראן ולמרחב כולו.
בפני ישראל עומד כעת אתגר כפול. ראשית, להעצים את הישגי המערכה בצד ההתקפי ולצמצם את נזקיה בצד ההגנתי. שנית, לא להתמכר להצלחות וכתוצאה מכך למלחמה ארוכה, ולחפש נקודת יציאה מוצלחת שניתן יהיה למנף אותה להסדרים מדיניים שיבטיחו כי ההישגים יותירו את איראן הרחק מגרעין צבאי ומיכולת בליסטית משמעותית לפרק זמן ממושך.
שילוב של שני האיומים האלה עמד בבסיס ההחלטה לצאת כעת למערכה. ההבנה כי איראן צוברת כמות חריגה של אורניום מועשר ומבצעת פעולות חשאיות שנועדו לאפשר לה להפוך אותו לנשק גרעיני בטווח זמן קצר, ביחד עם האצת התעצמותה בטילים. גורמים בכירים אמרו בסוף השבוע כי איראן הציבה לעצמה יעד שאפתני של ייצור 8000 טילים בשנה הקרובה ו-20 אלף בתוך שנתיים, שביחד עם נשק גרעיני אמורים היו להעניק לה חסינות מוחלטת מפגיעה.
בניגוד לפרסומים שונים, כל ההנהגה המדינית-ביטחונית בישראל תמכה במבצע. גם חילוקי הדעות עם הצמרת האמריקנית הובלטו במכוון, כדי שלא לעורר חשדות בטהרן - בעיקר על-רקע הכוונה לחסל במהלך הפתיחה את בכירי מדעני הגרעין שעסקו בפיתוח הפצצה ואת הצמרת הביטחונית האיראנית. המהלכים האלה הצליחו במלואם: איראן הופתעה גם מעיתוי התקיפה, גם מעומק החדירה המודיעינית של ישראל, גם מעוצמת התקיפה וגם מהיקף ההצלחה.
זה היה שבעה באוקטובר של טהרן. שילוב של יוהרה וביטחון עצמי מופרז ביכולותיה, ואמונה עמוקה שישראל לא תעז לתקוף אותה. מבחינת ישראל זה היה צעד משמעותי בדרך להשלמת התיקון של 7 באוקטובר, ועדיין מומלץ להימנע מאופוריה שאחזה ברבים: איראן היא אויבת קשוחה ומרה, והיא מסוגלת לגרום לישראל נזק רב בטווח הקצר והבינוני. נפגעי הטילים של סוף השבוע הם עדות ישירה לכך, וניסיון העבר מלמד שטהרן לא בוחלת גם בפגיעה במטוסים, בשגרירויות ובאישים כדרך נקמה.
בינתיים מבקשת ישראל לנצל את המומנטום כדי להעצים את הישגיה. לצד הפגיעה בבכירים, המטרה העיקרית ביממה הראשונה של המערכה היתה להפשיט את איראן מיכולות ההגנה האווירית שלה. כך נסללה הדרך לטהרן, שבה מרוכזות מאות מטרות - חלקן קשורות לפרויקט הגרעין, חלקן לפרויקטים שונים של אמל"ח, וחלקן ליכולות ביטחוניות אחרות - ואשר בה מתרכזת מהלילה עיקר הפעילות של חיל האוויר.
לטיסות בטהרן אמור להיות גם אפקט פסיכולוגי משמעותי הן על השלטון, שמבין שכפי שנפגעו מדענים וקצינים כך יכול להיפגע כל גורם אחר, והן על הציבור האיראני שמוצא את עצמו חשוף לחלוטין. ישראל אמנם לא הציבה את הפלת השלטון באיראן כיעד רשמי של המבצע, אבל גורמים שונים מקווים כי המערכה הנוכחית תזעזע את הממסד האיראני ותאפשר מהלכים שיובילו לקריסתו.
במקביל, צפויה ישראל להעצים את הפגיעה בשני יעד המבצע העיקריים - גרעין וטילים. ביעד הראשון נרשמה הצלחה מסוימת בפגיעה באתר ההעשרה בנתנז, שספג פגיעה קשה שתקשה על שיקומו. גם אתר ההמרה החוזרת של אורניום באיספהאן הותקף, אך ישראל טרם פגעה במתקן ההעשרה בפורדו שנחפר בעומק ההר.
ביעד השני נפגעו כמה מאגרי טילים ומשגרים, אם כי איראן מחזיקה עדיין ביכולת שיגור משמעותית שצפויה להמשיך ולאתגר את ישראל בימים הקרובים.
הקרב על הקרדיט והצורך בהסכם בדרום
בשולי הדברים, 3 הערות.
הראשונה נוגעת לקרדיטים. המלחמה עליהם כבר החלה, והיא מיותרת. הם מגיעים בראש ובראשונה לראש הממשלה נתניהו, בדיוק כפי שהוא אחראי למחדל של ה-7 באוקטובר. לצידו זכאית לקרדיט צמרת צה"ל - בעיקר חיל האוויר ואמ"ן - שהובילה תהליכים מבצעיים ומודיעיניים מרשימים, וכן המוסד.
ההערה השניה נוגעת לזירה הפנימית. ישראל שסועה יותר מכפי שהיתה ערב 7 באוקטובר. המערכה הנוכחית נותנת לה הזדמנות נוספת לקחת את עצמה בידיים. נתניהו צריך היה לקרוא לממשלת אחדות רחבה, ולהוביל מהלך של פיוס לאומי שיכלול גם גיוס חרדים והפסקת המהלכים לפגיעה בדמוקרטיה.
ההערה השלישית נוגעת לעזה. בלהט ענייני איראן נשכחה המלחמה בדרום, ובעיקר נשכחו החטופים. לגיטימי היה להשתמש בעניינם לטובת ההונאה, אבל אסור לשכוח שהשבתם הביתה היא עניין קריטי ומיידי. נקודת העוצמה הנוכחית של ישראל מאפשרת לה גם לסיים את המערכה בעזה בהסכם שישיב את החטופים, יפרז את הרצועה ויעביר את השלטון בה לגורם מתון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו