תקיפה איננה "פתרון קסם" לסוגיית הגרעין האיראני

על רקע הסבירות הגוברת לקריסת השיחות בין איראן וארה"ב ולאור המתיחות הגוברת בין איראן והמעצמות לאור החלטת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מתגברים "הלמות תופי המלחמה" לקראת תקיפה ישראלית אפשרית באיראן שנהנת מקונצנזוס פוליטי בישראל. אולם אלו שתומכים בתקיפה שכזו עלולים לסבול מהערכת יתר ליתרונותיה ומהערכת חסר לחסרונותיה בדגש על תגובה אפשרית איראנית בעקבותיה. יתכן שמהלך שכזה, בוודאי אם יתקיים ללא תיאום עם הממשל, יכניס את ישראל לתסבוכת אסטרטגית ממנה היא תתקשה לצאת כשידה על העליונה.

הדיווחים בדבר המוכנות הגוברת בישראל לקראת תקיפה אפשרית באיראן מתכתבים עם המתח הגובר בין איראן והמעצמות על רקע החלטת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) שקבעה שאיראן איננה מצייתת למשטר הפיקוח המוטל על אתריה הגרעיניים, וכן לאור המשבר שאליו נקלעו השיחות בין איראן לארה"ב בשל דרישת וושינגטון להפסיק את ההעשרה על אדמת איראן.

לכאורה המוכנות הישראלית הינה צעד מתבקש בשל הצורך לעצור את ההתקדמות האיראנית בגרעין. זאת ועוד, על רקע החולשה האיראנית כתוצאה מקריסת "ציר ההתנגדות" וכן מהישגי ישראל בתקיפה באיראן ב-26 לאוקטובר 2024 נוצר כביכול "חלון הזדמנויות" אסטרטגי ואופרטיבי לתקיפת אתרי הגרעין שייתכן שלא יחזור בעתיד. אולם למרות ההתפתחויות הללו, צריך לזכור כי אין "פתרון קסם" לסוגית הגרעין של איראן ואסור להשליך מאירועי העבר על התכנותה והצלחתה של תקיפה צבאית באיראן.

חשוב לזכור כי לאיראן יש שני מתקני העשרה מוגנים וממוגנים, אולם תוכנית הגרעין האיראנית מתפרסת על שורה רחבה של אתרים נוספים. מורכבותה של תוכנית זו והאתגר האופרטיבי שהיא מציבה עלולים להוביל לכך שרק אם ישראל תתקוף את איראן, תשאר בידה של טהרן יכולת שיורית משמעותית והנהגתה כבר איימה שלאחר התקיפה היא לא תהסס להתקדם לכיוון פצצה.

זאת ועוד, תקיפה שכזו תהווה "מכת מוות" למשטר הפיקוח באיראן וייתכן שגם לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני בשל העובדה שמדינה שלא חתומה על האמנה "לוקחת את החוק בידה" ותוקפת מדינה שהיא חתומה על אמנה זו.

כמו-כן, ולמרות הפגיעה הקשה בציר ההתנגדות, לאיראן יש מספיק יכולות לייצר תגובה משמעותיות לעבר מדינת ישראל שסביר שתהיה אף חריפה יותר מהתגובות שלה באפריל ובאוקטובר באופן שיכניס את הצדדים למערכה ארוכה ומורכבת. הגם שישראל הוכיחה בעבר יכולות מרשימות בתקיפות ב"מעגל שלישי" ישנם אתגרים מרובים בניהול מערכה ארוכה והמקרה החות'י הוא דוגמאות לכך.

נכון, שגם להסכם יש חסרונות לא פשוטים, אבל ברור שתקיפה באיראן תגביר את הזעם הבינלאומי על ישראל ולא על איראן שכן למרות ההתנהלות האיראנית אין הסכמה במערב ולא בקרב מדינות האיזור לתקיפה שכזו. האופציה המובילה עדיין היא טיפול בסוגיה האיראנית בדרכים דיפלומטיות וכל מהלך צבאי של ישראל יפגע במהלכים שמדינות הE3 וארה"ב מבקשות לקדם נגד איראן.

כמו-כן - הקונצנזוס שיש במערכת הפוליטית בישראל בדבר תקיפה באיראן מלמד כי ישנם גורמים בישראל שלא למדו את לקחי האסטרטגיה הישראלית שנכשלה למנוע מאיראן להגיע למדינת סף בהעשרה. "התחרות" בין מקבלי ההחלטות בישראל לגבי תקיפה באיראן, אף ללא תיאום עם הממשל, מעידה כי חלקם לפחות לא ער לסכנות ולאתגרים שמלווים תקיפה שכזו. העובדה שאין גורם פוליטי אחד בישראל שמבקש "להוביל מאחור" ולאפשר למדינות הE3 וארה"ב שברור שגמרו אומר לטפל בסוגית הגרעין האיראני, ולשמר את האופציה הצבאית רק למקרה קיצון, מעלה סימני שאלה לגבי ההבנה של אותם גורמים לגבי הסבירות לתסבוכת צבאית ומדינית, מבלי שהיעד שלשמה התקיפה עלולה לצאת לפועל, יושג.

חשוב להדגיש שיש ערך רב בשימור אופציה ישראלית אמינה מול איראן, אבל זו צריכה להיות רק "כמוצא אחרון" ובתיאום עם הממשל בוושינגטון שכן לאור הסבירות הלא מבוטלת שתקיפה באיראן תגלגל למערכה רחבה, ישראל תצטרך את ארצות הברית גם להתקפה וגם להגנה. איראן אמנם במצב חסר תקדים מבחינת התקדמותה בגרעין ויש צורך משמעותי לעצור זאת, אבל לפחות מהערכות הפומביות של גורמי מודיעין בארה"ב היא עדיין לא קרובה ליצור נשק גרעיני.

אם ישראל תחליט לפעול לבדה, היא עלולה למצוא את עצמה בתסבוכת אסטרטגית ממנה היא תתקשה לצאת. מי ששונה על עזרה "אוטומטית" של ארה"ב צריך לזכור את המקרה החות'י - ארה"ב עוזרת זראש ובראשונה ל..ארה"ב. כל אלו שתומכים בתקיפה ללא סייג צריכים לזכור נתונים אלו. אין פתרון קסם למדינה שנמצאת על סף העשרה לרמה צבאית, ומימושה של אופציה צבאית שאיננה מתואמת, עלול לפגוע בהשגת היעד של מניעת פצצה גרעינית מאיראן (ואולי אף לקדם אותו). למשל, הערכות בדבר "קריסה אפשרית" של המשטר בעקבות תקיפה עלולים להוביל ל"איחוד" של הציבור מאחורי המשטר ועוד ועוד. 

תוכנית הגרעין של איראן איננה רק בעיה ישראלית אלא בינלאומית, אולם תקיפה ישראלית עלולה בהחלט להפוך אותה לכזו.

דני סינטרוביץ' הוא ראש אגף איראן בחטיבת המחקר באמ"ן לשעבר וחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי