בהיעדר התייחסות ישירה ומפורשת מהצד הישראלי, נותר הנשיא האמריקני דונלד טראמפ מקור המידע העיקרי לנעשה מול איראן. התבטאויותיו הכמעט יומיומיות מאפשרות מדד רציף למדי של הסיכויים להגיע להסכם גרעין חדש עם טהרן, מול האפשרות שתכנית הגרעין שלה תיגדע בתקיפה צבאית.
בשבועות האחרונים הקפיד טראמפ לבטא אופטימיות מסוימת באשר לסיכויים להגיע להסכם. נראה שדבריו אלה גם עמדו בבסיס הפרסומים על התרחבות הפערים בין וושינגטון לירושלים, לאור נטייתה של ישראל לתעדף את אופצית התקיפה.
זאת, מחשש שההסכם שייחתם – בהתבסס על השיחות שהתקיימו עד כה – יהיה חלקי ובלתי מספק, ולא ייתן מענה לכלל הסוגיות שמטרידות את ישראל – פרויקט הגרעין, ולצידו ייצור והפצת טילים וכטב"מים והתמיכה בטרור באיזור.
בימים האחרונים התרבו הסימנים שאיראן מתנגדת גם להצעות האמריקניות האלה, שכאמור עוררו דאגה בישראל. נדמה שהאיראנים משוכנעים שיש להם עדיין מרחב תמרון דיפלומטי משמעותי, בטרם יגלשו הצדדים לעימות צבאי.
האיראנים גם הקפידו להזהיר מפני השלכותיו של עימות כזה, כאשר שר ההגנה, עזיז נאסירזאדה, הבהיר כי ייתקפו גם בסיסים אמריקנים במדינות המארחות.
לאמריקנים יש כמה בסיסים באיזור – שניים בהם בולטים במיוחד: מפקדת הצי של סנטקום בבחריין, והבסיס האווירי המרכזי שלהם בקטאר – ולצידם נוכחות צבאית במדינות נוספות, לרבות ישראל שבה מוצבות סוללות יירוט טילים מסוג תאאד ומערכות מכ"מ.
זאת לא הפעם הראשונה שאיראן מנסה למנוע תקיפה על אינטרסים שלה באמצעות איום ישיר על חיילים אמריקנים. אין נשיא אמריקני שלא חושש מהתמונות של ארונות עטופים בדגלי הלאום, ובהם חיילים שנפלו על אדמה זרה במלחמות זרות.
המראות האלה עמדו בבסיס ההימנעות האמריקנית הכמעט שיטתית מהפעלת כוח באיזור בשנים האחרונות, ואפשר להניח שהן יעמדו במוקד הדילמה בוושינגטון אם למנוע תקיפה ישראלית, להצטרף אליה או לעמוד מהצד ולהסתפק בסיוע עקיף בדמות מודיעין, חילוץ והגנה אווירית.
"מדד טראמפ", נכון לאתמול, הסיט את המחוג לכיוון של תקיפה, מבלי לציין מי יעמוד מאחוריה. בראיון לפודקאסט של היומון "ניו יורק פוסט" אמר כי הוא "פחות בטוח" בנוגע לאפשרות להשיג הסכם מול איראן מכפי שהיה לפני כמה חודשים.
טראמפ חזר על אמירתו המוכרת ש"יהיה נחמד" להגיע להישג של מניעת גרעין מאיראן "בלי לחימה, בלי שאנשים ימותו", אבל הוסיף שהוא מזהה פחות התלהבות בטהרן להגיע להסכם.
כמה פרשנים רואים בדברים ניסיון להפעיל לחץ על טהרן כחלק מהמו"מ בין הצדדים, לקראת סבב השיחות הקרוב שצפוי להתקיים ביום ראשון הקרוב בעומאן. אפשר להוסיף לכך את הדיווחים הכמעט גלויים בישראל על המוכנות הגבוהה בחיל האוויר לקראת תקיפה, ועל-כך שסבבי התקיפה האחרונים בתימן היו הכנה "לדבר האמיתי" באיראן.
בישראל מזהים הזדמנות נדירה, שאולי לא תחזור על עצמה, לתקוף כעת באיראן, על-רקע הצטברות של כמה נסיבות:
האצת תהליכי העשרת האורניום שאיראן מבצעת בחודשים האחרונים; הפגיעה הנרחבת במערכי ההגנה האסטרטגיים שלה בתקיפות חיל האוויר בשנה שעברה; הפגיעה הקשה בחיזבאללה ובבני החסות האיראנים האחרים, למעט החותים; והתחייבותו של טראמפ שאיראן לא תשיג נשק גרעיני בשום מקרה – "תחת הסכם או בדרך אחרת", לדבריו.
הסוגיה הראשונה, של העשרת האורניום, אמורה להעניק לישראל תמיכה בינלאומית נרחבת במקרה שתבחר לתקוף. על-פי הדו"ח האחרון של הסוכנות הבינלאומית אנרגיה אטומית, איראן מחזיקה כעת 408.6 קילוגרמים של אורניום מועשר לדרגה של 60 אחוזים – כמות מספקת לייצור כעשר פצצות.
אתמול דנה מועצת הנגידים של הסוכנות בהפרות נוספות שביצעו האיראנים, ובאפשרות להטיל עליהם סנקציות מחודשות. פורמלית ישראל אינה צד לשיחות האלה, אם כי יש לה עניין רב בשימור קואליציה בינלאומית חזקה נגד איראן כשכל הקלפים מונחים על השולחן.
מי שמחפש סימנים נוספים כרמז לבאות ימצא אותם גם באזהרות שפרסמו אתמול בריטניה (בנוגע לסכנות לכי שיט במפרץ הפרסי) וארצות-הברית (שנערכת לפינוי השגרירות שלה בבגדד ואולי גם בסיסים באיזור), וגם בשתיקה יוצאת הדופן של פוליטיקאים ישראלים, שמרבים להתבטא בכל נושא ועניין ודווקא בסוגיה החשובה ביותר גוזרים על עצמם תענית דיבור.
בימים האחרונים היה אמנם שימוש יתר בגרעין האיראני במסגרת המאמצים לשכנע את המפלגות החרדיות שלא לתמוך בפיזור הכנסת סביב משבר חוק ההשתמטות מגיוס, כאשר חלק מהשיחות כללו מסירת מידע רגיש לפוליטיקאים ויועצים נטולי סיווג ומרבי להג.
נראה שבסופו של דבר, ההכרעה תיפול בציר שבין טראמפ לנתניהו, שאמור גם לחתן את בנו ביום שני הקרוב. הדיווחים בימים האחרונים אמנם בישרו על מחלוקת בין השניים, אבל לא מן הנמנע שמדובר במסך עשן.
האמריקנים רואים כעת הזדמנות איזורית רחבה שתכלול לא רק את הסוגיה האיראנית, אלא גם את סיום המלחמה בעזה, את השבת החטופים, ואת קידום תכניתם הגדולה למגה-עסקה איזורית שתכלול נורמליזציה ישראלית-סעודית.
בישראל נוטים לראות בעיקר את היתרונות שבתקיפה באיראן, ובה-בעת להבליט בעיקר את החסרונות שבסיום המלחמה בעזה.
כתמיד, החיים מורכבים יותר, כשגם לתקיפה באיראן יש לא מעט חסרונות ולהסכם בעזה יש נקודות רבות לחיוב (ובראשן החטופים). על-רקע חולשתו של הקבינט והנטייה למדר חלק מהגורמים ולנוכח משקלן החריג של הסוגיות שעל הפרק, צריך לקוות שמי שנותר בחדרים הסגורים שבהם מתקבלות ההחלטות מדבר לגופו של עניין ולא לגופו של פרוטוקול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו