על אחת החומות האפורות המקיפות את טולכרם מופיע גרפיטי של יונה, מפתח ומפת ארץ ישראל. מתחתיהם מופיעות מילים בערבית שמבהירות את המשמעות מבחינת יוצרם: "פלשתין כולה שלנו" ו"חופש לאסירים".
סא"ל י': "יש המון גורמים שמכווינים מבחוץ. ובסוף אם בעל האינטרס או בעל הממון מבין שהוא לא מקבל פה שום 'הישג', אז אין לו אינטרס לממן פה שום דבר"
המילים האלה מהדהדות באווירה הנינוחה של העיר. הן מזכירות שהחלום לפלוש לעומק הארץ ולטבוח ביושביה לא קיים רק בעזה, אלא ממש מעבר לכביש 6.
ובכל זאת, ברחובות טולכרם פלשתינים עוברים ושבים. ילדים נוסעים על קורקינטים, נהגי מוניות מצפצפים, חמורים מובילים עגלות, רוכלים מוכרים בקבוקי מים ובגדים ומכל הבא ליד. פעוט שנישא על ידי אביו מצביע על הג'יפים הצבאיים החולפים בשיירה. כולם מטשטשים את איום הטרור שהטיל צל כבד על יישובי קו התפר בשנים האחרונות.
מחנות נטושים
"צריך להביא לכאן את האנשים כדי שיבינו מה זה המותניים הצרות של מדינת ישראל", אומר סא"ל י', מפקד גדוד המילואים 9213 בחטיבת אפרים.
מגג הבניין בלב טולכרם אנחנו משקיפים לעבר תמרות העשן של תחנת הכוח בחדרה. זה יום חם ואביך מעט, והראות אינה מאפשרת לראות את הים התיכון. במזרח נפרסות השכונות של העיר, הבתים הנמוכים של מחנות הפליטים וההרים של השומרון.
"לצה"ל יש כיום גדוד שיושב בתוך טולכרם ושולט פה על כל המרחב בצורה מאוד טובה", הוא מסביר, "אין להם יותר יכולת להתעסק עם קו התפר. ממקום שלמחבלים היתה נקודת מסתור בתוך מחנה הפליטים ואף אחד לא היה נכנס הגענו למקום שהמחנה נטוש. הצבא עובד שם ואין יותר נקודת מסתור".
התוצאות שמתאר סא"ל י' הן פרי של שני מבצעים מרכזיים שיצאו לדרך בחודשים האחרונים. מבצע "מחנות קיץ" שהחל באוגוסט 2024 התמקד בפירוק תשתיות הטרור במחנות הפליטים של ג'נין, טולכרם ונור א־שמס, תוך שימוש בדחפורי D9 משוריינים ששברו את הסמטאות הצפופות ופינו מאות מטענים.
מבצע "חומת ברזל" שהחל בינואר 2025 העמיק את השליטה הישראלית באזורים אלה, כשלראשונה מזה 20 שנה נכנסו טנקי מרכבה ללחימה בג'נין. המטרה המוצהרת: למנוע ממחבלים לשוב ולהקים מעוזי טרור.
אפילו גורמים פלשתיניים דיברו לפני שנה על "מאחזים איראניים" מרחק נסיעה קצרה מנתניה. הכוונה היא בעיקר למחנות הפליטים של טולכרם, ג'נין ושכם שהפכו לערי מקלט לתאי טרור של חמאס, הג'יהאד האסלאמי וגדודי חללי אל־אקצא.
כעת בעיריית טולכרם מדווחים על עזיבה של 4,200 משפחות משני המחנות, שמספרם מוערך בלפחות 25 אלף איש. עוד דווח כי 400 דירות נהרסו ו־2,573 דירות ניזוקו חלקית.
השבוע, כשצעדנו בצירים שפילסו דחפורי ה־D9 של צה"ל, היה אפשר לראות מקרוב את גודל השינוי בשטח. היתרון של המחבלים בשני המחנות, טולכרם ונור א־שמס, נוטרל בחלקו, ואותן סמטאות קטלניות וכבישים רצופי מטעני חבלה "הורחבו" וקולפו לחלוטין.
ברחובות טולכרם פלשתינים עוברים ושבים. ילדים על קורקינטים, נהגי מוניות מצפצפים, חמורים מובילים עגלות, רוכלים מוכרים בקבוקי מים ובגדים ומכל הבא ליד
מה שנותר הוא שובלים של חול, אבק ושברי בניינים. בצה"ל יודעים לספר על מאות מטענים שאותרו רק במרחב טולכרם. עד לאחרונה, כדי לנטרל התארגנות של מחבלים היה צורך ביחידות מיוחדות ובמבצע שלם - רק כדי שהמצב יחזור בסוף לקדמותו.
לשמור על דריכות
כיום הסיפור של ה"הלוך ושוב" נגמר, לפחות לעת־עתה. כוח קבוע סורק את השטח ומונע מפלשתינים לחזור. בעתיד יהיה ניתן לסלול מחדש כבישים שיקשו עוד יותר על הטמנת מטעני נפץ.
ועדיין, השאלה היא אם בטווח הארוך ישראל תאפשר למשטרה הפלשתינית ולאוכלוסייה של המחנות לחזור. בסופו של דבר, הצבא הוא גורם מבצע. כך או כך, היישובים הקרובים במועצת בית חפר זקוקים למענה נרחב יותר וארוך טווח שיענה על החששות המוצדקים שלהם.
עיקר האתגר של המפקדים כעת הוא לשמור על דריכות הלוחמים בקו שהפך כמעט לשגרה חרף הפעילות ההתקפית מעת לעת. במידה גדולה יותר מעזה, השקט ביו"ש עלול לתעתע בכוחות ולאפשר לאויב לנצל את השאננות.
קושי אחר הוא ימי המילואים הרבים. בתוך הצבא עושים מאמץ כדי להיטיב ככל האפשר עם המשרתים, אך בגדוד מדברים על מאות ימי מילואים. חתנים טריים, אבות ואפילו סבים לוקחים פסק זמן מהעבודה ומהמשפחה כדי להשיב את הביטחון הלאומי מאז תחילת המלחמה. לא דבר מובן מאליו. מנגד, בגדוד הופתעו לטובה מהמשך ההתייצבות ומהרצון לתרום.
בניגוד למשתקף לעיתים בכלי התקשורת, המאמץ הזה מניב לא מעט הישגים אסטרטגיים. "היה פה בעצם משולש טרור של ג'נין, טולכרם ושכם שפשוט התפרק לגמרי", אומר סא"ל י' "כיום יש כוחות שלנו שיושבים בג'נין ובטולכרם, ואני מאמין שלא ירחק היום שיהיה כוח בשכם".
"אם פעם היתה פה הכוונה איראנית - עכשיו הכל התפרק. אין להם יכולת להוציא שום דבר ולכן 'נוטשים אותם'. זה היה דבר מטריד. היה להם משולש שבו מזינים אחד את השני ונותנים תמיכה אחד לשני. מחבלים שעוברים ממקום למקום, מתַגברים, מעבירים נשקים, מעבירים כסף ממקום למקום. זאת היתה תשתית טרור שהזינה את עצמה. היום הדבר הזה לא קיים".
ירידה בניסיונות לפגע
התוצאה של הפעילות המתמשכת של צה"ל היא שמחבלים בורחים לאזורי הכפר, לשטחים הפתוחים. אבל דווקא שם, כשהם רחוקים מהמעוזים שלהם ונאלצים להימלט, הם גם עושים טעויות שצה"ל יודע לנצל. אחד אחרי השני הם מחוסלים או נלכדים.
סא"ל י': "מחבלים עברו ממקום למקום, תגברו, העבירו נשקים, העבירו כסף ממקום למקום. זאת היתה תשתית טרור שהזינה את עצמה. היום הדבר הזה לא קיים"
רק השבוע בג'יהאד האסלאמי הודיעו על מותו של בכיר בארגון הטרור בשם זאיק בשאראת שעמד מאחורי תא הטרור של טובאס. לפי דיווחים פלשתיניים, הוא חוסל על ידי כוח מיוחד בכפר טמון בשומרון.
ואכן, בצה"ל מדברים על ירידה תלולה בניסיונות לבצע פיגועים, כולל ירי של מחבלים במרחב. הנוכחות של הגדוד במרחב יצרה שני אפקטים: למחבלים אין מקום להסתתר, וגורמי החוץ (האיראנים, אבל גם פעילי חמאס בחו"ל) מבינים שתא הטרור באזור התפרק ואין להם אינטרס לממן אותו.
"הטרור מגיע גם מגורמים מקומיים", אומר המג"ד, "אבל יש המון גורמים שמכווינים מבחוץ. ובסוף אם בעל האינטרס או בעל הממון מבין שהוא לא מקבל פה שום 'הישג', אז אין לו אינטרס לממן פה שום דבר". מבחינתו, ברגע שפירקו שתי צלעות מהמשולש, הצלע השלישית של שכם הרבה יותר קשה ומשמעותית.
הישג אחר קשור לתופעת השב"חים. החומות והמאמץ המתמשך של גדודי צה"ל שינו את המצב מקצה לקצה. "ב־2001 היינו פלוגה שתפסה פה קו", נזכר סא"ל י'.
"לא היתה פה חומה, היתה פה גדר. היתה פה זרימה של שב"חים על ימין ועל שמאל. היום המציאות הזאת כמעט ולא קיימת יותר. הצליחו לצמצם את התופעה של השב"חים בצורה משמעותית והתעסקו בדיוק בנקודות שבהן שב"חים עברו. זאת מציאות אחרת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו