הרבש"צ ששהה בתאילנד ופתח את השער - וחטיפת הבחורות שסוכלה: גבורת השוטרים במושב יכיני

סנ"צ ערן קלימי היה הקצין הראשון שהגיע לזירה ואשר משמש היום כמפקד בית ספר ללוחמה בטרור במג"ב - יצא מביתו במושב תקומה כשלושה קילומטר מיכיני. לאחר שהבין במה מדובר, אחרי הכרזת "פרש פלשת" ב-06:52, הקפיץ קלימי את הצוות שלו לנקודת ההיערכות בשדרות.

קלימי תיאר כי כ-150 מטר לפני מושב יכיני זיהה רכב לבן על החומה בקו ההפרדה, כאילו מדובר היה בתאונה. כששאל אזרחים מה קרה, השיבו לו שהנהג נפצע מרסיס והיה לו חור כניסה מתחת למותן. "תוך כדי אזעקות המשכתי בנסיעה לשדרות", הוא סיפר. "ברמזור בכניסה לעיר הבחנתי בכ-15 כלי רכב שנסעו נגד התנועה והנהגים היו שפופים על ההגה. ברגע שהם עברו, הבנתי שקורה משהו חריג".

לימי עשה פרסה והגיע לשער הצהוב של יכיני. "כעבור כמה זמן ראיתי שנהג הרכב נפצע מקליע ולא מרסיס. אמרתי לעצמי שאנחנו לפני היתקלות ואז שמעתי צעקות מהשער". קלימי לקח איתו שלושה והשאיר חובש לטפל בנהג.

"רצנו לכיוון השער וזיהינו מחבלים מוציאים שתי בחורות, כשהם מכוונים רובה קלאצ'ניקוב לראשן. החלטנו לפתוח אש לכיוון המחבלים, והם עזבו את החטופות וניהלו קרב".

אחרי חצי דקה, קלימי חטף כדור ראשון בכתף ימין. "המחבלים רצו פנימה לכיוון יכיני. הם המתינו מאחורי השער וזרקו מטענים ורימונים לעברנו", הוא משחזר. "מיהרנו לחטופות ושאלנו אותן. אז התחבר אלינו קצין ממגלן". אחרי שעשו סריקה בטנדר של המחבלים, זיהו קלימי ואנשיו קלאצ'ניוב ועשו איגוף לשער.

"זיהנו שער אחר במרחק 20 מטר מהשער הצהוב של יכיני. הוא היה פתוח. זה היה מזל", מספר קלימי. "המחבלים המתינו אחרי השער הצהוב. הם זיהו אונו ונכנסו למושב". הכוח של לימי חטף מטח אש נוסף, אך הם החליטו להמשיך להילחם עד שהכוח שהקפיץ הסנ"צ יגיע.

"בשלב הזה אזרח מהישוב אמר לנו שאין אף נשק בישוב. זה הגביר את הרצון להישאר במושב. לאחר כמה דקות של קרב, הקצין ממגלן חתר למגע, חטף כדור במפרק יד ימין ובכתף. ביצענו בו ח.ע ולקחנו ממנו את האקדח".

קלימי ואנשיו המשיכו להילחם, למרות שהיו לקראת גמר תחמושת. "החלטנו לשחק עם המחבלים, לירות בבודדת כדי למשוך זמן". אחרי מספר דקות, חטף קלימי כדור נוסף ברגל שמאל, אך גם בשלב הזה לא התפנה. "המשכנו להחזיק את המחבלים כמה דקות עד שהגיע כוח", הוא מספר. "בשלב הזה יצאתי החוצה, לקחתי את הנשק שהיה ברכב של המחבלים, אותו החבאתי בשיחים, העמסנו את החטופות לאוטו ונסענו לבית החולים סורוקה".

רפ"ק י', סמפל"ג בים"מ הבין מיד שמשהו חריג קורה. הוא הוקפץ עם הצוות שלו לשדרות, ובדרך שמע על נוכחות עשרה מחבלים באזור נתיב העשרה. כשהגיעו לקראת יכיני, הוא פגש גם ברכב הלבן עם הפצוע ושאל אזרחים שהיו שם אם יש מחבלים - הם השיבו שלא.

"ב-07:28 הגעתי לשער הנגב ונכנסתי למארב", מתאר רפ"ק י'. "בעיניים שלי אני רואה חיילים כביכול, אבל כשאני נכנס לצומת אני רואה אחד מתעסק על הקרקע. הנחתי שהוא מנסה להטמין מטען והבנתי שאלו מחבלים. מיד עשיתי פרסה ונפתחה לעברי אש. יצאתי מהרכב עם האקדח. ניהלתי איתם קצת קרב אבל הם לא התקרבו אלי אלא ירו מרחוק".

משם המשיך י' לאזור גבים, שם זיהה רכבים עם גופות. הוא נכנס לחורשה, נתקל בשני מחבלים - את אחד חיסל והשני ברח. כשחזר לכביש, הבחין ברכב נטוש שבדיעבד הסתבר שהיה שייך לרכז שב"כ, והגיע לכניסה ליכיני מבלי להיות מודע לקרב שהתנהל בפנים. בדרך הבחינו בטנדר של מג"ב שהיו עליו מחבלים.

"רדפנו אחריו עד לכניסה ליכיני", מספר רפ"ק י'. "הטנדר האט כשהמחבלים ירו מהחלונות לכיוון השער. הם פגעו בכמה שוטרים. נעצרו דרומית למושב ופרקו מהרכב. אני ואזרח אמיץ שהיה איתי נכנסנו לקרב איתם והרגנו שלושה מחבלים".

רפ"ק י' ואנשיו ניסו לירות לעבר שני המחבלים הנוספים, אך אלה הצליחו להיכנס לרכב של רכז השב"כ ונסעו דרומה לנתיבות, שם חוסלו בהמשך. ב-08:20 שמעו פיצוץ ביכיני. במושב היה באותה עת צוות של סיירת מטכ"ל שהיה בדרך למקום אחר והוסט למושב, בגלל שנפצע להם לוחם בצומת שער הנגב.

"הם אמרו לי שיש מחבלים בבית והצביעו עליו", מספר רפ"ק י'. "אני ומפקד הכוח הלכנו לחצר של הבית ואז נפתחה לעברינו אש משני מוקדים - ממטע סמוך ומאחד הקרוונים. אני נפגעתי ברגל ולא מעט רסיסים באגן, ולוחם מסיירת מטכ"ל נפצע קשה".

מפקח עדן כהן, קצין במג"ב - לוחם בקבע בזרוע רותם בחטיבה לבט"פ של מג"ב, הגיע עם היחידה שלו ליכיני כששני צוותים של היחידה כבר נלחמו בפנים. בשלב מסוים אחד התושבים הציע להם רחפן אזרחי. הרחפן עבר לימ"מ והם קיבלו תמונת מצב שבמטע זיתים סמוך ניהלו איתם קרב והמשיכו לרפת להערכת מצב.

"זיהיתי מחסן נטוש, והחלטתי ללכת למחסן סמוך", מתאר כהן. "נכנסתי למחסן שהיה בו חדר ופיסת דיקט עץ. אחרי ארבעה או חמישה צעדים, שמעתי רעש. יצאתי החוצה. לא ידעתי אם זה אזרח או מחבל".

סמ״ש רווית חנה אסייג ז״ל, שהייתה איתו, החליטה שהיא נכנסת איתו למחסן. מדובר היה ברגע גורלי שהפך לטרגי. "ברגע שהגענו לאותו דיקט עץ - נפתחה לעברנו אש", מספר כהן. "שתי יריות פגעו ברווית ז"ל, שנפלה במקום. כוח ימ"מ נכנס לאחר מכן וחיסל את המחבל".

רפ"ק א', קצין בימ"מ, לקח רכב ממוגן מהיחידה וירד דרומה לכיוון צומת בית קמה. הם הבינו כבר שמתרחש אירוע גדול. בבית קמה, החפק ביקש לנסוע ליכיני כי לא מצאו את רפ"ק י', הסמפל"ג.

"הגענו לישוב, הבחנו בשלושה מחבלים הרוגים וקיבלנו דיווח שיש מחבלים בישוב ושיש כוחות בפנים", מספר א'. "נכנסנו לישוב. את השער הצהוב פתח לנו רבש"צ המושב, שהיה באותו זמן בחופשה בתאילנד". ביישוב, הם התחברו לכוח שהיה במטע בו נכחו מחבלים.

"לקחנו את הרכב הממוגן שלנו לסריקה וגם כדי ליצור גירוי שיירו עלינו", הוא מתאר. "כשנכנסנו לתוך המטע, זיהינו שני מחבלים שוכבים על הגב. כשזיהו אותנו, הם ירו לעברנו. יצרנו סוג של סיר לחץ על המטע. בשלב מסוים, באמצעות הרחפן, זיהינו את המחבלים וחיסלנו אותם".

רפ"ק ע', קצין בימ"מ המשיך עם הכוחות לרפת. הם הבינו שיש עוד מחבל שמסתתר בקרוון סמוך וירו לעבר הקרוון במשך כארבע דקות. כשהבינו שסמ״ש רווית אסייג ז״ל נמצאת בקרוון וכנראה יש איתה מחבל, חשב רפ"ק ע' חשב שיש סיכוי להוציא אותה.

"התחלנו תנועה לכיוון הדלת", הוא משחזר. "זיהיתי את רווית יושבת על הקרקע ללא רוח חיים", "זיהיתי את הדיקט מעץ והחלטתי לנקות את כל מה שהיא הסתירה. ואז התמונה שאני רואה לנגד עיני זה מחבל ששוכב על הגב עם נשק בין כוונות, שחיכה לי שם. איך שהוא ראיתי את הראש שלי ממרחק של מטר. הוא ירה צרור שגירד לי את הלחי".

בנקודה הזו, מספר רפ"ק ע', המחבל הפסיק לירות. "יריתי לכיוונו", הוא אומר. "הרגנו אותו וחילצנו את רווית".

על פי התחקיר, החוליה שחוסלה ביכיני שלטה על כל הציר בין גבים לנתיבות וביצעה את מסע הרג ממחסום שעשתה בכביש, ודרכו רצחה אזרחים שחלפו עם רכבים.

מפקח עדן כהן סיפר על סמ״ש רווית אסייג ז״ל בכאב ובהערצה: "מבחינת היחידה, היא הייתה מיוחדת. לא רואים כל יום כזו לוחמת אמיתית", הוא אומר. "לפני הגיוס, היא ניגנה בגיטרה לחולים בבתי חולים והרימה להם את המורל. זה בדיוק מה שהיא עשתה ביחידה. היא הייתה מארגנת ערבי על-האש ומנגנת בגיטרה. היא לא ויתרה לעצמה. הייתה לוחמת באופי שלה והראתה לכולם מה זה להיות לוחמת. היא היוותה דוגמה אישית".

"ערך החתירה למגע היה עבורה ערך חשוב במעלה. היא רצתה להיות קצינה. בזכותה ובזכות הכוח שלחם ביכיני מנענו טבח שלם במושב. פיזית, בגופה, היא הגנה על המקום".