לרשות הפלשתינית יש נשק וגב בינלאומי, ולצד לחימה בחמאס היא יכלה גם לקחת פיקוד על הסיוע ההומניטרי ולפתור את ישראל מכאב הראש הזה. ישראל גם היתה מרוויחה במהלך כזה דיבידנדים נרחבים בזירה המדינית (ובמשתמע מקטינה את הביקורת והחרמות עליה), והיא נמנעת ממנו מסיבות פוליטיות בלבד שמנוגדות לאינטרס הלאומי הרחב שלה.
הומניטרי. הודעת קרן הסיוע (GHF) כי נאלצה להשעות אתמול (שבת) את חלוקת המזון בגלל איומי חמאס פגעה באופן מיידי בנזקקים העזתים, ובאופן משני בחמאס שמואשם בטרפוד הסיוע. אולם בחלוף העיסוק בפרטים תמשיך הביקורת הבינלאומית להתמקד בישראל, שנתפסת כאחראית למצוקה ברצועה.
טוב עושה ישראל כשהיא מתעקשת למנוע מהסיוע ליפול לידי חמאס. ספק אם המסלול שנבחר יאפשר פתרון מלא לבעיה (כאמור, הרשות הפלשתינית בשילוב עם כוחות מערביים וערביים היה פתרון טוב יותר), וישראל צריכה לשפר מיידית את ביצועיה בזירה המדינית-הסברתית בעולם.
מאחר והישראלים חיים בתוך בועה ומקבלים דיווחים חלקיים מאוד על הנעשה בעזה, הם מתקשים לראות את התמונה שנשקפת ברחבי העולם. התמונה הזאת מובילה במישרין לא רק לשנאת ישראל ולהגברת הלחץ המדיני ולאיומים בחרמות, אלא לזינוק מסוכן באנטישמיות – בארצות-הברית הוזהרו בסוף השבוע יהודים וישראלים כי לא ניתן יהיה לערוב לביטחונם באופן מלא.
איראן. מעל פני השטח נמשכות שיחות הגרעין בין ארצות-הברית לאיראן, גם אם בעצלתיים, ולהערכתי, כל זמן שהן נמשכות מוקפאת כוונת ישראל לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. אולם מתחת לפני השטח יש חשש ממיס-קלקולציה שעלולה להוביל להסלמה.
נדמה שהאמריקנים – שמעוניינים כרגע בשקט לצרכי שיח – צריכים לשפוך לא מעט קרח על הצדדים כדי לצננם, כשברקע שלל דיווחים – אתמול טענו האיראנים כי השיגו מסמכי גרעין ישראלים, שנדרש להמתין כדי לעמוד על מהימנותם וחשיבותם, ובמידה ואכן הושגו לברר כיצד נעשה הדבר תחת נהלי אבטחת מידע קיצוניים שאמורים להישמר בנושאים האלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו