בשתי מגמות אסטרטגיות הפכה הנסיגה הישראלית מלבנון במאי 2000 לנקודת תפנית במאבק האסלאם הרדיקלי נגד מדינת ישראל.
המגמה הראשונה התבטאה במרחבי הרוח והאמונה של ארגוני טרור אסלאמיים, בחיזוק הרעיון כי דרך ההתנגדות - "אל מוקאמה" - המחויבת למאבק אינסופי בישראל, יכולה להוביל לניצחון. בדחיקת מדינת ישראל לנסיגה בכוח המאבק המזוין שהתרחש בשנות האחיזה הישראלית בלבנון היתה לחיזבאללה, ללא ספק, השפעה על החלטת ערפאת לפתוח באינתיפאדה שנייה בסוף ספטמבר 2000.
המגמה האסטרטגית השנייה, שהתהוותה ישירות מתוך יציאת ישראל מלבנון, מתבטאת ברעיון מערכתי חדשני, שפיתח חיזבאללה החל מסיום הנסיגה. בחשיבה צבאית פורצת דרך, בשיתוף עם האיראנים, גובש רעיון מלחמה חדש למאבק נגד ישראל.
הנהגת חיזבאללה הכירה למעשה בחובה להשתנות מארגון גרילה לארגון צבאי חדשני, מותאם ליכולות הצבאיות החדשות ולנסיבות האסטרטגיות של המאה ה־21. בהשתנות הזו נבנתה והתארגנה בהדרגה אך בקצב מהיר תפיסת מלחמה חדשה במערכת צבאית המבוססת על שלושה רכיבים מערכתיים:
• מערכי אש - מערכי רקטות וטילי קרקע־קרקע בכל מנעד הטווחים מכוונים בהיערכות שגרתית לפגיעה בכל שטח מדינת ישראל, בכמות וביתירות חסרת תקדים. יכולת זו נבנתה לפגיעה מקיפה במערכי צה"ל, בתשתיות אזרחיות חיוניות כמו נמל חיפה, ולפגיעה קשה בכל ריכוזי האוכלוסייה.
• מערכי הגנה - כוחות יבשה מאומנים ומחומשים במגוון אמצעי לחימה חדשניים בהם טילי נ"ט מתקדמים, ערוכים במערכים מבוצרים בכפרים, בערים ובחורשות, מבוססים על מערכי תת־קרקע מסועפים. תפקידם לפגוש את מתקפת היבשה של צה"ל, לשבש אותה ולגרום לנפגעים רבים עד כדי סיכול היכולת להשיג באמצעותה הישג מערכתי.
• תקיפת קומנדו בקדמת החזית - היערכות כוחות לאורך גבול הלבנון (חלקם ערוכים גם במצב שגרה בסמוך לגבול) במטרה לתקוף ולכבוש בהפתעה מוצבים ויישובים ישראליים בקו הקדמי. כל זה בשאיפה לשבש את היערכות צה"ל למגננה ולמתקפה ולהשיג הישגים מורליים שישפיעו על תוצאות המלחמה וימנעו מישראל לסיים את המלחמה בניצחון.
במלחמת לבנון השנייה התמודד צה"ל עם אויב שהצליח להתייצב לקרב בשני הרכיבים הראשונים - ביכולות האש הרקטית וביכולת ההגנה הקשיחה - אך טרם הבשיל לגיבוש הרכיב השלישי של כוחות הקומנדו. בסיום מלחמה זו עורר חיזבאללה הערצה בעולם האסלאמי, ככוח שעמד לבדו במלחמה נגד ישראל, ולא נוצח.
בהשראה זו, רעיון המלחמה של חיזבאללה אומץ במלואו בשלושת רכיביו המערכתיים על ידי חמאס, שהחל מיוני 2007 נעשה לשליט המלא ברצועת עזה.
במבט היסטורי מקצועי צבאי, מתקפת 7 באוקטובר של חמאס אכן ביטאה את הרעיון המערכתי שנבנה בלבנון על ידי חיזבאללה והותאם במאמץ שיטתי למאפייני רצועת עזה. בתהליך הזה, לנסיגת צה"ל מרצועת הביטחון במאי 2000 היתה השפעה הרת גורל למלחמות ישראל במאה ה־21, בוודאי למלחמת חרבות ברזל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו