הרגע שהכניס את חמאס למו"מ - ומה שהוביל למתיחות בין ישראל לארה"ב

זה המבצע שכל הזמן מכינים אותו ושכל הזמן מכשירים את הקרקע לקראתו, ובתור מבצע שטרם בוצע כבר נרשמות בו הרבה מאוד אבידות לאויב - יותר מהמבצע לטיהור רפיח שהחל לפני כמעט שנה.

מבצע מרכבות גדעון. ייתכן שהדרך הנכונה למימושו היא שהמרכבות לא ישעטו. מה שיש עכשיו הוא הדבר הנכון, המתאים מבחינת ישראל, אם היא חותרת לסיום המלחמה. ישראל מנהלת מו"מ, ובמקביל מפעילה אש על אזורים בעזה מכל הכיוונים, תוך שהיא טוענת שזה בכלל לא קורה.

יש מומנטום צבאי מאז חיסול מוחמד סינוואר, שמצליח להכניס את חמאס למו"מ רציני. מהצד השני, מה שקורה בזירה הבינלאומית יכול לעודד את ארגון הטרור להיאחז בחטופים ולא להתפשר. הנשיא טראמפ לכאורה נותן גב לישראל במבצע שיימשך עד חיסול חמאס, אבל גם אצל האמריקנים גוברים הקולות שמשדרים לה למצות את המו"מ ולהגיע לסיום המלחמה.

חמאס הרוויח מו"מ ישיר מול נציגי הממשל האמריקני. הוא מרוויח מתיחות מסוימת בין ישראל לארה"ב - אם כי זה לא הקרע של 2023, שהיה מהגורמים לפרוץ המלחמה; והוא מרוויח מהומות פרו־חמאסיות בארה"ב שמאיימות על יציבות השלטון, כפי שהיה בימי ניקסון במלחמת וייטנאם.

צמיגים שחוקים על קרח

בשלב זה ארה"ב ניצלה עד תום את הישגי ישראל במלחמה: אחרי שעשינו את לבנון ואת סוריה, ועזה כבר נטולת יכולות התקפיות, בא הנשיא טראמפ והשליט הגמוניה אמריקנית במזרח התיכון בבליץ רעשני של פחות משבוע. התנהלות טראמפ נראית כמו זו של מכונית עם צמיגים שחוקים על אגם של קרח - אבל הזיגזגים בכל זאת נעים בכיוון מסוים.

מצה"ל נשמעים קולות שטוב היה לישראל להגיע בעזה להסכם דומה למה שיש בלבנון - סיום מלחמה, מלווה במסע סיכולים בלתי פוסק של צה"ל נגד כל מה שנתפס כהכנה לפיגוע טרור או כתשתית טרור. ברור שהתנאים העיקריים לסיום המלחמה הם השבת כל החטופים בפעימה אחת ופירוק חמאסטן. עצם פירוק המדינה האסלאמיסטית שהתקיימה בעזה במשך כ־18 שנה יהיה הישג אדיר.

נכון שעוד יישארו מחבלים עם כוונות רצח, אבל העובדה ששתי טריטוריות חשובות, לבנון ועזה, שוחררו מהאסלאמיסטים שכוננו שם מעין ריבונות - היא מהלך היסטורי מכריע. הן הוקמו על גבן של נסיגות ישראליות, שנתפסו על ידי הפלשתינים והלבנונים כתחילתה של תבוסת הציונות. ועכשיו התקדים החשוב: השבת הגלגל לאחור ופירוק אותן "מדינות".

ישראל מגלה שיש לה תמיכה על תנאי מצד מעצמה אחת, ארה"ב, אך את שינוי המצב הטקטוני היא מחוללת בכוחה לבדה. טראמפ מרוויח הסכמים עם ערב הסעודית ועם קטאר, שמייצרים לו בבית אלפי מקומות עבודה בתעשיית ייצור המטוסים. סוריה - לראשונה, ואולי בתנאים קלים מדי - עוברת לצד האמריקני. עד עכשיו ההסכמים אינם על חשבון ישראל. זה עיתוי טוב להגיע לכל ההבנות הדרושות עם האמריקנים מול איראן וסוריה.