בישראל התקבלו אינדיקציות: "הרוח הגבית" שקיבל סינוואר- וההשפעה על המו"מ

במערכת הביטחון ניסו לברר אמש את תוצאות תקיפת המתחם התת־קרקעי בחאן יונס, שבו שהה המפקד הצבאי של חמאס, מוחמד סינוואר, ביחד עם בכירים נוספים בארגון.

סינוואר אמנם ריכז סביבו עוצמה פחותה משל אחיו, יחיא, שחוסל באוקטובר, אבל נחשב לדמות דומיננטית שחלקה את השליטה בעזה עם עז א־דין חדאד, המפקד בפועל של צפון הרצועה. הוא הוביל בחודשים האחרונים קו נוקשה מאוד, וסיכל את הניסיונות לקדם את "מתווה וויטקוף" לפעימה נוספת שתאפשר שחרור של חטופים חיים ומתים בתמורה להפסקת אש של כחודשיים.

סינוואר התעקש על "הכל או כלום": או עסקה כוללת שתפסיק את הלחימה כתנאי לשחרור כל החטופים (והאסירים הפלשתינים), או מלחמה עד המוות.

בשבועות האחרונים התקבלו בישראל אינדיקציות כי עמדתו הניצית של סינוואר בחמאס התחזקה על רקע ההתרחקות הגלויה בין נתניהו לטראמפ, וכתוצאה מכך בין ישראל לארצות הברית. סייעה לכך גם העובדה שהארגון הפך בן־שיח לגיטימי עבור וושינגטון במגעים שהובילו לשחרורו שלשום של החייל החטוף עידן אלכסנדר.

בני משפחתו של אלכסנדר שמעו ממנו כי הוחזק בחלק מהזמן במחיצת בכירים בחמאס, שראו בו נכס. בצה"ל ובשב"כ קיימו מאמצים רבים לוודא שאין חטופים בקרבת הבכירים שהותקפו אתמול, אם כי גורם בכיר הודה אמש שלא ניתן לשלול זאת בוודאות מלאה.

אפשר להניח שבצמרת המדינית־ביטחונית שקלו אם לתקוף בעזה במקביל לנאומו של טראמפ בריאד, והחליטו שכן, גם כדי לנצל את ההזדמנות החריגה לפגוע בסינוואר וגם בניסיון לטלטל את הארגון ערב המו"מ שיתחדש היום בדוחא, כשברקע השלמת המוכנות להרחבת הלחימה בעזה לאחר שטראמפ ישוב לוושינגטון.

זה היה המשך טבעי לרצף האירועים הכאוטי שמתנהל סביבנו ביממות האחרונות. הנה בציר חלקי רק מאתמול: עסקת ענק חסרת תקדים בין ארה"ב לסעודיה שבמרכזה אמצעי לחימה מתקדמים אשר עלולים להוות איום על מדינת ישראל;

מפגש שצפוי היום בין אבו מאזן לטראמפ בריאד; מפגש שצפוי היום בין טראמפ לנשיא סוריה החדש, אחמד א־שרע (מוחמד אל־ג'ולאני), שעדיין מוגדר בארה"ב כטרוריסט, ואפשרות להסרת הסנקציות מעל סוריה; אפשרות שארה"ב תפשיר את האמברגו שהטילה על אספקת מטוסי אף-35 לטורקיה; הסגתם של המפציצים החמקנים שהובאו לאוקיינוס ההודי כאיתות לאיראן; וזה רק בכמה שעות, וסביר להניח שהיממה הקרובה תספק לנו התפתחויות דרמטיות נוספות.

הזדמנות להישג כפול

במצב הדברים הזה צריכה ישראל לבודד עיקר מטפל. לו היה לה קבינט רציני ושקול, היה עליו להתכנס אמש עם ראשי מערכת הביטחון, כדי להחליט על צעדים מהירים שחובה לנקוט בהם על מנת להבטיח שהאינטרסים של ישראל אינם נפגעים בבולמוס האזורי הזה. למרבה הדאגה זה לא קורה: בעוד המזרח התיכון מתעצב מחדש לנגד עינינו בשורה של הסכמים ומפגשים, נותרת ישראל כמשקיפה במקרה הטוב וכנפגעת במקרה הרע.

המו"מ בדוחא הוא הזדמנות טובה, שאולי לא תחזור, להישג כפול: גם לעסקה שתשיב הביתה את כל החטופים (במחיר של הפסקת לחימה זמנית), וגם לחזרה לציר המרכזי, השפוי, שמובילים האמריקנים בהשתתפות רוב מדינות האזור.

למהלך כזה יהיו דיבידנדים ביטחוניים, מדיניים וכלכליים מרחיקי לכת עבור ישראל. להימנעות ממנו – נזקים שעלולים להגיע עד כדי בידוד מסוכן וטביעה בבוץ עזתי, שספק אם יוביל לתוצאה המקווה של הכרעת חמאס ויסכן בוודאות את חיי החטופים.

זאת בחירה בין להיות צודק לבין להיות חכם. התקווה שטראמפ יאפשר לישראל להיות שניהם ביחד נכזבה, אבל טראמפ עצמו הוא עדיין הזדמנות גדולה: אם נתניהו ילך נגדו – המחיר עלול להיות כבד וכואב. אם ילך איתו – לא יהיה גבול לדיבידנדים שישראל יכולה להפיק.

כתמיד, זה מתחיל בחטופים, שממשל טראמפ דואג לגורלם פי כמה מהממשלה שהפקירה אותם. די היה לראות אתמול את השליח סטיב וויטקוף מוריד מצווארו את שרשרת המגן־דוד שהיתה שייכת לבנו המנוח ונותן אותה לעידן אלכסנדר – מחווה אנושית פשוטה שנתניהו ושריו לא ינקטו כמותה לעולם.