מזה למעלה מ-113 ימים נמצאים כוחות צה"ל במבצע "חומת ברזל" במחנה הפליטים ג'נין ובצפון השומרון. המבצע, שהחל בינואר השנה, מסמן שינוי אסטרטגי בתפיסת ההפעלה של הכוח הצבאי באזור: במקום כניסות קצרות וממוקדות, החליט צה"ל על נוכחות ממושכת בשטח. הנתונים מדברים בעד עצמם: 102 מחבלים הרוגים, 320 חשודים עצורים ו-338 אמצעי לחימה שנתפסו תוך 4,343 סריקות בתים.
במהלך סיור במחנה הפליטים ג'נין, נחשפה תמונת מצב מפתיעה - העיר ג'נין עצמה מתפקדת כמעט כרגיל, בעוד מחנה הפליטים נותר כמעט נטוש. "ההימצאות שלך בשטח מביאה הישגים גם ישירים וגם עקיפים", מסביר סא"ל י', מפקד גדוד נחשון המוצב באזור.
מורידים את הרשתות
נכנסנו לג'נין ממחסום ג'למה, רבע שעה של נסיעה דרך העיר עד למחנה הפליטים. בעיר הכל כרגיל - מכוניות, חנויות המסחר עובד כרגיל, ילדים חוזרים מבית הספר על אופניים, בתי הקפה והמסעדות פתוחים. כעבור רבע שעה של נסיעה הגענו למחנה הפליטים, שם הכל נטוש, בתים רבים הרוסים. 3,000 האנשים שהיו שם בתחילת הלחימה ברחו, כאשר לפי הערכות צה"ל כ-25 אחוזים מהם היו מחבלים.
בניגוד לעבר, כאשר העיר הייתה שובתת בעת מבצעים צבאיים כאות הזדהות עם המחבלים, כיום העיר ממשיכה לפעול כמעט כרגיל במקביל למבצע הצבאי השוק, הקניון ומערכת החינוך - הכל עובד כרגיל. אנשים בעיר ג'נין מרגישים הרבה יותר בטוחים.
סא"ל י', מפקד גדוד נחשון, מעיד על השינוי המשמעותי: "אני 15 וחצי שנה בצבא, רובם ביו"ש. מעולם לא נכנסתי לכפר, שלא לדבר על עיר, בלי לחטוף אבנים, בלי רשתות על הג'יפים. פעם ראשונה בקריירה הצבאית שלי אני נוסע בג'נין בלי לחטוף מטר אבנים ומטענים. אנחנו נוסעים היום בג'נין, בכל העיר, בלי רשתות על החלונות. העיר שוקקת, חיה, תוססת, ואתה נוסע בצורה חופשית. זה מחזה שלקח קצת זמן להתרגל אליו. מחנה פליטים ג'נין היה טאבו - אבל זהו, נגמר״.
מרוקנים בריכה בכפית
צה"ל פועל בשיטה מובנית ופורץ צירים במחנה הפליטים, המאפשרים לכוחות תנועה מהירה באזורים שעד לאחרונה היו מתחמים צפופים ומבוצרים. "אין סמטה בלי מטען, מלא מעבדות, מלא אמצעי לחימה, מצלמות מרחבי. הבנו פתאום מה קרה בכל הכניסות הקודמות, כי הגענו ממש ללב שלהם" מספר סא"ל י'.
"עכשיו גם כשאתם לא אנשי צבא, קל לכם להבין שהמחנה פליטים במדרון, ולכן הכי נכון זה לתקוף אותו מלמעלה למטה. באנו לפה חמש יחידות - גם הימ"מ, גם דובדבן, גם סיירת חרוב וגולני ואנחנו, ופתחנו במבצע. תוך סדר גודל של שבועיים כבשנו את מחנה הפליטים בהתקפה. נתנו להם אפשרות לצאת מכאן, כולם יצאו, המקום התרוקן לגמרי״, מדגיש סא״ל י׳.
רס"ן א', קצין אג"מ, מוסיף: "פרצנו כאן סדר גודל של 30 צירים עם באגרים ודינמיט, ממש כלי צמ"ה כבדים במבצע שעדיין מתנהל, כדי להפוך את מחנה הפליטים לשכונה שאפשר לפעול בה בצורה משמעותית".
בצה״ל מסבירים את האתגר האסטרטגי כאשר יש שלוש בעיות שמלוות אותם. אלו בעיות אסטרטגיות, הן בעיות סופיות - אפשר לפתור אותן, אבל ייקח זמן כי זה קשור לזמן, לכסף ולמשאבים. כל עוד הן קיימות, השטח בעצם מתמלא במחבלים ובאמצעי לחימה, ולפעמים הקצינים מרגישים כאילו הם מרוקנים בריכה בכפית.
שלוש הבעיות המרכזיות: הגבול המזרחי שאינו חסין מפני חדירות של תשתיות ומחבלים, מכשול התפר והמעברים שאינם סגורים לגמרי, וההכוונות הבין-אזוריות של כסף ואמצעי לחימה באמצעות התווך הדיגיטלי.
צה״ל צריכים לסיים את התשתית. היא לא קיימת בצורה מלאה, חלקה קיימת למחצה, חלקה ישנה וצריך לחדש אותה. יש לצה"ל עדיין עשרות צירים של הכוונות, של כסף ושל אמל"ח. אין לצה״ל פתרון לבעיות האלה ומשקפים אותם לדרג הפיקודי והמטכ"לי, כי זה בסוף המקור של מה שקורה בשטח. צה"ל מיישם אסטרטגיה של ארבעה שלבים בצפון השומרון: שליטה מבצעית על מרכזי הכובד, סיור המרחב, פעולה בכפרי המקפצה והחזקת המחנות.
הרעיון הוא לפרק את כל המערכת עצמה, שלב ראשון - שליטה מבצעית על מרכזי הכובד. הראש של הנחש זה מחנה פליטים ג'נין. שלב שני - סיור המרחב. צה״ל עברו פה בית-בית, כארבעת אלפים בתים, שסרקו אותם לא פעם אחת. יש פה בתים שסרקו פעמיים, שלוש וארבע פעמים, כי מוצאים בבתים דברים שלא רגילים למצוא בסריקה רגילה - מחסני אמל"ח, קירות כפולים, אמצעים בתוך דודי שמש. בשלב השלישי צה״ל פעל בכפרי המקפצה. כי בשנה האחרונה, ברגע שנכנסנו לשטח, הם בנו שיטת פעולה חדשה שבה הם בורחים לכפרי המקפצה ובונים תשתיות ארגוניות, לעיתים חזקות יותר מאשר במחנה. המחנה הפך להיות המקום המוגן, המבצר, ממנו היו יוצאים החוצה לכפרים. צה״ל פירק את כל התשתיות בכפרי המקפצה.
ועכשיו צה"ל נמצאים בשלב הרביעי, שבו הוא ממשיך להחזיק את המחנות. כי זה בסוף מרכז הכובד. ״כשאנחנו נמצאים בו, הם במנוסה, הם בורחים, הם עושים טעויות, ואנחנו בצורה שיטתית עוברים כפר-כפר וגורפים הישגים", אומרים קצינים בכירים. "בגלל שצה״ל לא היו בשטח, היה פה ואקום שהטרור היה עובר בו ממזרח דרך קפיצת המחומש לג'נין, ונוצרו בו מרכזי כובד", מתארים בצה״ל את המצב שקדם למבצע הנוכחי. כל הרעיון היה לפרק את המערכת הזאת, דרך פירוק מרכזי הכובד שלה, כדי לגמור את מה שקורה בצפון השומרון ולמנוע את הזליגה מהצפון דרומה למרחב רמאללה ולאזור הדרומי של חברון ובית לחם.
אחרי שצה״ל יצאו ממבצע 'מחנות קיץ', הם ראו שוב פעם מה היציאה עושה - כל יציאה החוצה מייצרת מצב יותר חמור כשצה״ל נכנס פנימה בפעם הבאה, בגלל תהליכי הלמידה שגם הם עושים. עדיין יש זרימה של אמל"ח, של כסף, של תשתיות, והם התחילו לבצר את המרחב הזה כל פעם מחדש.
מחפשים חבל הצלה
האירוע שקדם למבצע חומת ברזל המנגנונים הפלשתינים רצו לפעול בג'נין, אבל בצה"ל הבינו שאין להם את היכולת. הם לא הצליחו לעבור את הקו הראשון והשני בג'נין. מה שצה"ל עשה ב-24 שעות הם לא עשו במשך חודש וחצי, אמרו קצינים בכירים, היה שלב שבצה״ל הבינו שהם מחפשים כבר חבל הצלה, הם לא יכלו לצאת מג׳נין כי הם יראו שהם הפסידו. ואז צה"ל לקח את תוכנית 'מחנות חורף', עשה לה התאמה ל'חומת ברזל', ונכנסו פנימה.
המבצע במחנה הפליטים גבה עד כה שלושה הרוגים מכוחות צה"ל, בהם סמ"ר ליאם חזי ז"ל, לוחם בסיירת חרוב, שנהרג ב-30 לינואר בהיתקלות עם שני מחבלים. רס"ן א' מתאר את ההתקדמות בהשוואה לעבר: "אם לפני 23 שנה, באירוע חומת מגן, נהרגו כאן באמבטיית האש בג׳נין 13 לוחמים בקרב במקום בו אנו עומדים עכשיו, הרי שבאירוע האחרון יצאנו עם שני מחבלים הרוגים, לוחם אחד שנהרג ושישה פצועים. זה בעצם ההבדל שצה"ל עבר ב-23 שנה״.
את האפקטיביות של המבצע מודד צה"ל במספר פרמטרים: "אתה רואה את כמות ההתרעות שירדה משמעותית, את כמות ההתארגנויות, את כמות הפיגועים. תבדקו את הירידה הדרסטית - הפיגוע האחרון המשמעותי שהיה לנו היה ב-6 בינואר בפונדוק. אין לנו פיגועים עם הרוגים באיו"ש ארבעה חודשים. ראינו גם מה שקרה ברמדאן לראשונה, איך הרמדאן התנהל בצורה מופתית וללא אירועים, עם ירידה דרסטית באירועים המשמעותיים. בחגי ניסן, כמות האזרחים שטיילו ביו"ש ורק במערת המכפלה היו 41,000 אנשים ביומיים״, אמר קצין בכיר.
רואים את התוצאות
מפקד הגדוד מסכם: "אנחנו רואים פה את התוצאות, אבל העניין הוא לא המספרים. זה שעכשיו אני לא תוקף זה מדד חיובי. זה אומר שיש לי יותר חופש פעולה, שאני יודע יותר להגיע לכל מקום. זה אומר שאין תהלוכות חמושים, שחמושים לא מסתובבים בחוץ".
לפי התכנית, צה"ל צפוי להמשיך לשלוט במחנה הפליטים, כאשר במהלך השהייה מתבצע שינוי הנדסי מקיף של האזור. המטרה היא למנוע את הפיכתו בשנית למקלט למחבלים ולהפוך אותו לאזור מבוקר ובטוח.
"אנחנו לא הורסים כדי להרוס," מדגיש רס"ן א'. "אם בתים עומדים על תילם, כנראה שבתוך הבית לא היה תשתית טרור. אנחנו הורסים רק כדי לפרוץ צירים. כל בית שהיה בו תשתית טרור - זאת אומרת אמל"ח, תצפיות, מטענים, מעבדת מטענים או מחרטות לייצור נשקים - נהרס".
השאלה שנותרה פתוחה
השאלה המרכזית שנותרת ללא מענה ברור מצד צה"ל היא - מה יקרה כשצה"ל יעזוב את מחנה הפליטים? כרגע, התשובה מצד המפקדים היא חד-משמעית: "אנחנו מחזיקים את המחנה, ממשיכים לפעול כל הזמן בכל הכפרים שבאזור, והמחבלים נמצאים במנוסה. אנחנו ממשיכים לסכל חוליות ולפרק תשתיות".
צה"ל רואה את ההצלחה במבצע "חומת ברזל" לא רק במספרים היבשים של מחבלים שנהרגו או נעצרו, אלא בשינוי היסודי שנוצר באזור: מרקם חיים תקין בעיר ג'נין, ירידה משמעותית בפיגועים ברחבי יו"ש, וחופש פעולה מבצעי הולך וגדל. השאלה הגדולה שנותרת פתוחה היא האם המצב יישמר גם כאשר תסתיים הנוכחות הצבאית במקום, ומתי - אם בכלל - תסתיים נוכחות זו.
אבל אחרי ג'נין יצאו לוחמיו של סא"ל ג' להרחבת המבצע בעזה לדבריו לחיילים יש מוטיבציה גדולה וכך גם למילואימניקים. על המוטיבציה של המילואימניקים להגיע להרחבת המבצע בעזה הוסיף סא"ל ג': "כולם מבינים שזה לא גיוס מילואים לעוד קו או לעוד משימה רגילה. מבינים שזה מהלך שמשרת מאוד את האינטרס של החטופים וגם את העניין של ההכרעה של החמאס. אני מקבל טלפונים 'למה לא קראת לנו'. יש לי קצין במילואים שהוא בשנה שלישית בהנדסת מכונות, בכלל עכשיו בחו"ל. כולם רוצים להשתתף, מבינים שזה מהלך גדול מאוד וחשוב מאוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו