מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל נרשם זינוק דרמטי בבקשות לרישיון נשק פרטי. הורדת תנאי הסף וביטול הראיונות הפרונטליים הובילו לכך ש-390 אלף בקשות חדשות הוגשו - מספר שבשגרה מגיע במהלך 35 שנות עבודה של אגף רישוי כלי ירייה. אלא שהעלייה בכמות הבקשות לא לוותה בהידוק הבדיקות המבוצעות אודות המבקשים, ואף להיפך - הובילה לביטול הראיון הפרונטלי למבקשים והעברתו בחלק מהמקרים להיות טלפוני ובחלק מהמקרים להתבטל בכלל.
מי שנפגעו באופן דרמטי מהמהלך היו בעיקר נשים נפגעות אלימות במשפחה, שעצם הימצאות האקדח על השולחן הפך לכלי שובר שוויון ומאיים.
עדויות קשות מהשטח
אל פורום מיכל סלה מגיעות מדי יום קריאות מצוקה קשות. "אני גרושה כבר כמה שנים לאחר תקופה של אלימות קשה. הגשתי תלונה פעם אחת, הרישיון שלו נשלל. עכשיו הוא מבקש רישיון חדש - ואני רועדת מפחד", מספרת אחת הפונות.
עדות נוספת מגלה: "לחברה שלי יש גרוש אלים שלא היכה פיזית, אבל כל הזמן מתפרץ בזעם. עכשיו, בגלל המלחמה, הוא קיבל אקדח. היא מפחדת שהוא יעשה משהו בשעת כעס".
ביטול הראיונות: החלטה בעייתית
דוד ויצמן, מנהל אגף בכיר רישוי ופיקוח כלי ירייה, ודוד בבלי, יועץ השר לביטחון לאומי, מסבירים את ההחלטה: "החל מפרוץ המלחמה קיבל האגף 390 אלף בקשות לרישיון נשק. הבנו שכמות הבקשות האדירה לא תאפשר טיפול רגיל שיאריך את הטיפול לשנים קדימה. החלטנו לפטור מראיון את העומדים בתבחין של משרתי כוחות הביטחון - שוטרים, כבאים, לוחמים משוחררים, משרתי מילואים - ואת שאר המבקשים העברנו לראיון טלפוני".
הם מוסיפים: "בנובמבר 2024, החזרנו לראיונות טלפוניים את השוטרים, כבאים, מתנדבים בגופי הצלה, שירות כוחות ביטחון, ויישובים מזכים. השאר, מספר מועט מאד, חזרו לראיונות פרונטליים. הראיונות חשובים, אך המראיינים אינם עובדים סוציאליים או פסיכולוגיים. מה שנפסל ברמה פרונטלית נפסל פחות או יותר גם ברמה טלפונית. לא היה פער משמעותי".
גורמי מקצוע דוחים את הטענה הזו וטוענים כי ״אין תחליף למפגש עיניים אמיתי בזיהוי מצבים נפשיים, גם אם המראיין אינו עובד סוציאלי. בנוסף, מרבית מבקשי הנשק הם תחת הגדרת 'יישוב מזכה'. לפטור מבקשים רבים כל כך מראיון פרונטלי - זה בעייתי".
המחדל המרכזי: היעדר שיתוף מידע
המחדל המרכזי, שזכה לביטוי עומק בדו"ח אגף מחקר ובקרה של הכנסת והתבסס על דו"ח ועדת רונן, התריע על כך שאין ממשק בין משרדי הממשלה השונים. אין שיתוף מידע בין משרד הרווחה, הביטוח הלאומי והמשרד לביטחון לאומי, המנהלים מאגרי מידע נפרדים על האזרחים.
בעיה נוספת שנתקלו בה נשים רבות: החוק איפשר להן להתלונן רק על גבר מתעלל שמחזיק נשק בפועל. אם המאיים על חייהן רק הגיש בקשה לרישיון נשק, לא ניתן היה למנוע זאת ממנו.
על אף ההתקדמות, המחדל הגדול נותר כשהיה: הביטוח הלאומי, שמחזיק מידע יקר ערך על אוכלוסיות מתמודדי נפש - מידע שאין למערכת הבריאות - מסרב בעקשנות להעביר אותו לגורמי האכיפה.
"ביטוח לאומי אפילו לא טורח להגיע לדיונים בכנסת", מאשימים בכירים באגף רישוי כלי ירייה. "הוחלט ליזום הקמת ממשק מול ביטוח לאומי, אך אין שיתוף פעולה, אין רצון".
מספר פניות שנעשו מצד "ישראל היום" אל הביטוח הלאומי כדי להבין מדוע הם אינם משתפים פעולה בבניית הממשק הקריטי לטובת נשים בסיכון - נענו בהתעלמות.
צעד חשוב אך לא מספיק
הצעת חוק שיזם ח"כ צביקה פוגל (עוצמה יהודית), בתמיכת ודחיפת פורום מיכל סלע, שתעלה היום (שני) להצבעה בוועדה לביטחון לאומי בקריאה שנייה ושלישית, תקבע כי משרד הרווחה יקבל לראשונה סמכות להתריע כאשר אזרח מוכר כמסוכן מבקש רישיון.
עד כה, המערכת הייתה עיוורת: גם אם עובד רווחה ידע על אדם אלים, הוא לא היה רשאי למנוע ממנו רישיון נשק בשלב הבקשה. רק לאחר קבלת הרישיון - ניתן היה לנסות לפעול להחרמתו.
החוק החדש יאפשר למשרד הרווחה להתריע בזמן אמת - אבל רק אם המידע על המסוכנות כבר נמצא בידיהם. לא תהיה סקירה כוללת מצדם של כלל מבקשי הנשק.
סאיד תלי, מנהל תחום טיפול באלימות במשפחה במשרד הרווחה, מסביר: "מדובר בהליך שמצריך משאבים אדירים - שאין למערכת. מרבית מבקשי הרישיון אינם מסוכנים, והרתעה מיותרת רק תפגע באנשים שפונים לרווחה מסיבות אחרות".
תלי מוסיף: "אנחנו גוף טיפולי, לא גוף אכיפתי. יש מקרים שאנחנו בעצמנו פונים למשטרה - אבל לבדוק כל בקשה לרישיון? זו לא המשימה שלנו. משרד הרווחה הוא חלק ממערך ההגנה והביטחון החברתי - אבל יש לו אופי שונה. אנחנו לא גוף אכיפה, אלא גוף טיפולי. לעיתים אנחנו בעצמנו פונים למשטרה כשצריך, אך זהו חלק ממערכת משולבת. לכן, אין זה נכון להטיל עלינו את האחריות לבצע הערכת מסוכנות לכל פונה בבקשה לרישיון נשק".
הקריאה הנואשת מהשטח
לילי בן עמי, מנכ"לית פורום מיכל סלה, אומרת: "גרף האלימות עולה כל יום עקב העלייה הלאומית בסטרס, ההקלות הממשלתיות בהכנסת נשק הביתה והעלייה בפוסט טראומה עקב המלחמה. הפניות הקשות ביותר החלו להגיע עם פרוץ המלחמה ואני מיד פניתי אל השר לביטחון לאומי ואל האגף לרישוי כלי ירייה וביקשתי שיבצעו בדיקה מעמיקה בהקשר של אלימות במשפחה, טרום הענקת רישיון לנשק פרטי".
"מדובר בבדיקה פנימית בתוך מאגרי המידע הממשלתיים שלצערי עד היום לא נעשית. לכן בהזדמנות זו אני קוראת שוב למשרד לביטחון לאומי לשתף פעולה עם משרד הרווחה ועם הביטוח הלאומי ולהתחיל להצליב ביניהם מידע לגבי גורמים אלימים. יש לעשות זאת כבר בשלב הגשת הבקשה לקבלת נשק אישי. מדובר בחיי אדם, בביטחון ובשלוות נפשן של אוכלוסייה מוחלשת, נשים מאוימות בביתן".
יוזם הצעת החוק ח״כ צביקה פוגל מסכם: "נשק מציל חיים. כדי למנוע שימוש לא ראוי על ידי אנשים לא ראויים, הוועדה בראשותי תמשיך לחפש כל דרך אפשרית שתבטיח למי שראוי ומוסמך לקבל רישיון לנשק פרטי, ולמנוע זאת ממי שלא עומד בתנאים ועלול להוות סיכון".
"הכללת מערך העובדים הסוציאליים בתהליך האישור מהווה בקרת איכות וניהול סיכונים מקדימים למתן האישור לרישיון, ולא כפי שהיה עד היום לאחר קבלת הרישיון. העובדים הסוציאליים, כמו מערכת הבריאות, צה"ל ומשטרת ישראל, הם גורמי בקרה חשובים ואנחנו יחד עם האגף לרישוי כלי ירייה והמשרד לביטחון לאומי נמשיך לוודא קיומו של תהליך מתואם וממוחשב, כדי לייעל את מערכת האישורים".
שנה וחצי לאחר פרוץ המלחמה, המשרד לביטחון לאומי עדיין לא החזיר את הראיונות הפרונטליים. ויש לזכור: כ-300 אלף מבקשים כבר קיבלו את הרישיון תחת ההקלות המפליגות הללו.
הביטוח הלאומי סירב למסור תגובה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו