ההתקפה הטובה ביותר היא ההגנה (האווירית) - וישראל צריכה את שניהם

כל ספורטאי מתחיל, צופה טלוויזיה ממוצע או אוהד ספורט מושבע יודע: הניצחון מתחיל בהגנה. בכדורגל, ללא שוער מצטיין והגנה קשוחה, לא תנצח קבוצת התקפה הטובה ביותר, וגם בכדורסל ובמשחקי ספורט אחרים, ההגנה היא הבסיס האיתן לכל תוכנית משחק מוצלחת. בביטחון לאומי, ממש כמו בספורט, מגינה מדינת הלאום על שטחה הריבוני, על האינטרסים המרכזיים שלה, על אזרחיה, ערכיה ועל צרכיה הלאומיים.

מדינת ישראל, ולוחמי ההגנה האווירית מצליחים להגן על אזרחי ישראל טוב יותר מכל מדינה בעולם המודרני, לפחות טוב יותר מכל מדינה המחויבת להגן על האינטרסים שלה. מעמדה הביטחוני והצלחותיה הצבאיות עומדות בשנים האחרונות לכדי מבחן משמעותי ביכולתה של ישראל להגן על תושביה מפלישה קרקעית, מחדירה ימית, מטרור וגרילה, אך דווקא מפני איום תלול מסלול ההצלחה ניכרת.

שלושה עקרונות מרכזיים לתפיסת הביטחון הלאומי

ישראל עצרה התקפות איראניות ישירות של היו כמותן, וגם התקפות טילים משמעותי מלבנון, מעזה, מהמליציות השיעיות בעיראק ומתימן. איום הטילים החות׳י, כמעט אלפיים קילומטרים מישראל מאתגר את שגרת המלחמה, ונדמה שגם אחרי מעורבות אמריקנית עצימה ותקיפות ישראליות עצמאיות. עדיין אין פתרון מוחלט באופק, בוודאי שלא רק פתרון הגנתי, טוב ככל שיהיה, זולת הסכם הפסקת הלחימה ברצועת עזה במסגרת עסקת חטופים.

לעיתים רחוקות בלבד, ובשל העובדה שמערכות ההגנ״א אינן מושלמות, הטילים מצליחים לחדור ולפגוע, לשמחתנו ללא נפגעים ונזק משמעותי, אם כי הפגיעה בנמל התעופה בן גוריון היא דרמטית. נמל התעופה הבינלאומי היחיד שלנו (השני יקום בנגב) הוא אחד המקומות המוגנים ביותר בישראל, בוודאי בארבע שכבות הגנה בלתי תלויות, אף גם הן אינן מושלמות.

תפיסת הביטחון הלאומי שלנו נקבעה על ידי האב המייסד של ישראל וראש ממשלתה הראשון – דוד בן גוריון. תפיסה זו קבעה שלושה עקרונות מרכזיים: הרתעה, התרעה והכרעה. הכוונה הייתה להימנע מעימות מזוין כל עוד ניתן, על ידי הרתעת האויב מלפתוח במלחמה נגד צבא חזק, שיכה שוק על ירך כל יריב שיעז.

במידה וההרתעה תכשל, צה"ל מתבסס על התרעה והתראה מוקדמת ומודיעין איכותי, כזה שיביא (ובזמן) את כוחות המילואים ויסייע לעצירת האויב. בעת עימות מזוין, אם אחד כזה נכפה על ישראל, יוכרע האויב באופן חד, מהיר, ותוך העברת שדה הקרב לשטחו שלו. 

היו ניסיונות לכתוב/לעדכן תפיסה ביטחונית זו ולהוסיף "רגל רביעית" לשלושת עקרונות היסוד כפי שנקבעו. "הרגל הרביעית" שהציעה ועדת מרידור עוסקת בעיקר בגנה לסוגיה, במיגון בכלל ובהגנה פסיבית על האוכלוסייה. נכון יהיה להרחיב את "הרגל הרביעית" ולאזן בתפיסת היסוד במינון ובאיזון שבין הגנה להתקפה.

מערכות הגנתיות ליירוט נשק תלול מסלול החלו להתפתח במהלך העשורים האחרונים ופיתוחן הואץ במסגרת פרויקט "מלחמת הכוכבים" שיזם הנשיא רייגן. ישראל, מחלוצות הפיתוח, הקימה בשיתוף ארה"ב, כבר בסוף שנות ה-80, גופי מחקר ופיתוח למימוש הפוטנציאל הטכנולוגי. רק לאחר שספגה עשרות טילי סקאד עיראקיים האיצה ישראל את פיתוח מערכת החץ והגיעה להישג מבצעי יוצא דופן.

הציפייה של הציבור: הגנה הרמטית

היא הייתה המדינה הראשונה בעולם בעלת מערכות הגנה אקטיבית בכמה וכמה שכבות. מערכת החץ, על שיפוריה השונים, היא דוגמא יצאת דופן למענה אסטרטגי אפקטיבי שתורם לא רק להגנה ממשית כנגד איום קיומי, אלא גם בהרתעת האויב על מנת שיכלכל מעשיו לפני ההחלטה לשגר טילים בליסטיים, שסיכוי רב שיירוטו על ידי מערכות ההגנה. 

מדינת ישראל המשיכה ודשדשה בפיתוח מערכות הגנה אקטיבית כנגד איומים תלולי מסלול קצרי טווח כדוגמת הרקטות שנורו אליה מלבנון במהלך 2006 או מרצועת עזה במהלך העשור כולו. רק לאחר מלחמת לבנון השנייה הואץ פיתוח מערכות ההגנה והמבצעיות שלהם.

הצלחתם הכבירה במלחמה האחרונה תאותגר גם בהמשך נגד אתגרים מדויקים, רבים ומגוונים. ואכן, חיל האוויר מפעיל בהצלחה תפיסה מבצעית שלמה, אופרטיבית, של הגנה אקטיבית משולבת, בעלת כמה וכמה שכבות הגנה, הפועלת בסינרגיה והמופעלת על ידי לוחמים בעלי יכולת קבלת החלטות מהירות תוך ניצול משאבים מיטבי.

במרכזה של תפיסה זו עומדת מערכת הנשק חץ ופיתוחיה (חץ 2-3) כהגנה בשכבה העליונה יחד ובמשולב עם מערכות אמריקניות (THAAD) כסיוע בין מדינתי של ארה"ב לישראל. בשכבת הביניים פועלות מערכות "שרביט קסמים" ו״קלע דוד״, המיירטות גם טילים מדויקיםֿ טילי שיוט ומטרות איכות. בשכבה התחתונה, וכנגד איומים קצרי טווח, מפעילה ישראל את מערכת "כיפת ברזל" המיירטת רקטות קצרות טווח, מל״טים למיניהם וגם רקטות קצרות ומטרות אחרות.

״סוס העבודה״ של ההגנה האווירית יידרש להמשיך בהצלחה מבצעית כנגד איומים אלו המערכות כולן משולבות זו עם זו, בשיתוף משאבים על ידי מערכות שליטה ובקרה מתוחכמות, והכל בתוצרת כחול-לבן, גאוות התעשייה הביטחונית. 

הגנה אווירית אינטגרטיבית, רב שכבתית, מאפשרת לקברניטים (צבאיים ומדיניים) מרחב וזמן תמרון, לפני החלטה לפעולה אופנסיבית כוללת או לצאת למבצע התקפי מוגבל. להגנה אווירית אפקטיבית יש גם מגבלה מובנית, בעייתיות "בתיאום הציפיות" מול הציבור בעיקר מהציפייה להגנה הרמטית. להגנה מוצלחת שכזו יש תכונה, חלק יראו בה חסרון, בהימנעות מפעולה ובעיכוב שלא לצורך בהחלטה מערכתית ליציאה לפעולה התקפית או אחרת. 

מול נשק קיומי, מאיראן וממקומות אחרים, למערכות ההגנה תרומה משמעותית לא רק בהגנה דה-פקטו, כי אם גם במובנים מסוימים בהרתעת היריב שמנגד. אם מנהיג איראני, סורי, לבנוני, עזתי או אחר יחשוב שמכל עשרה טילים שיטיח בישראל, יירוטו חלק משמעותי, ובחישוב המחיר שהוא עצמו יספוג, האם יחליט החלטה דומה? האם יתחשב באפשרות שיכשל, ולו בחלק מהטילים הנורים?

איני גורס, שהגנה צריכה לבוא במקום התקפה, ממש לא. במקרה התימני אסור להסתפק בהגנה, טובה ככל שתהיה (והיא אכן כזו). בפארפרזה לספורט ננסה לקבוע: הניצחון רק מתחיל בהגנה. ההתקפה הטובה ביותר היא הגנה, וישראל צריכה את שניהם.