"נדע להגיע לכל מקום": ראש ענף מיוחדים בחיל האוויר על חילוץ חטופים ותקיפה באיראן | ראיון מיוחד

"החובה שלנו היא תמיד להמשיך לנסות לחלץ חטופים, גם אם תהיה לכך הזדמנות הכי קטנה. זה מורכב, אבל אנחנו עוסקים בכך כל הזמן". כך אומר ל"ישראל היום" סא"ל א', ראש ענף מיוחדים בחיל האוויר, הקצין שאחראי על תכנון של חילוצי החטופים מטעם חיל האוויר.

מלבד החילוץ, אחראי הענף בפיקודו גם על מעטפת לחילוץ טייסים נוטשים בתקיפות מרוחקות, כמו גם על היערכות וביצוע מבצעים מיוחדים בכל רחבי המזרח התיכון. כשאני שואלת אותו על כמה מבצעים הוא עובד עכשיו, הוא משתהה, סופר באצבעותיו, ומשיב: "על עשרה מבצעים, בכל הזירות".

א', בן 39, נשוי ואב לשלושה, במקור משוהם, מתגורר בימים אלה באחד מבסיסי חיל האוויר. הוא התגייס לקורס טיס לאחר חמש שנים כלוחם בסיירת מטכ"ל, וסיים את הקורס במגמת מסוקים. בתחילה, שירת בטייסת מסוקי הקרב 190 שבבסיס חיל האוויר רמון, ובשנים האחרונות טס ב־124 - טייסת מסוקי סער בבסיס חיל האוויר פלמחים. כמה חודשים לפני 7 באוקטובר מונה לראש ענף מיוחדים בחיל האוויר.

"לענף יש שני תפקידים: מענה לכוחות מיוחדים ויחידות מיוחדות למבצעים מורכבים, ומענה של חיל האוויר למבצע טס, או לא טס, במרחבים רחוקים", מסביר סא"ל א'. "טרום המלחמה ביצענו מבצעים מיוחדים טסים וכאלה שאינם טסים, שסייעו לנו במבצעים שאותם נדרשנו לבצע במהלך המלחמה. במסגרת המב"מ בסוריה, העמדנו מענה למקרה שבו נידרש לחילוץ טייס נוטש".

מפרוץ המלחמה, מגלה סא"ל א', קצב המבצעים של הענף גדל פי 20 לעומת התקופה שקדמה לה. "אנחנו מגיעים לרמת מורכבויות מטורפת. כל מבצע שאנחנו עושים, אנחנו אומרים שזה הכי מורכב שעשינו, עד שמגיע המבצע הבא".

"ב־7 באוקטובר נכשלנו"

7 באוקטובר מצא את סא"ל א' בביתו. "לפתע שמענו צבע אדום, פיצוצים. אחרי מטחים ארוכים, התבקשתי לסייע בטייסת. ואז נקראתי לבור של חיל האוויר". בבור, כמו בכל הצבא, שרר באותו בוקר כאוס אמיתי. לנוכח הנסיבות, במקום שהחמ"ל הוא זה שיבנה לכוחות המיוחדים את התמונה - הכוחות שהגיעו לשטח הם שבנו למפקדות את תמונת המצב.

"בגלל שסיירת מטכ"ל ושלדג הגיעו באותו יום לכל מקום, הכוחות סייעו בהבנת התמונה", הוא מסביר. "זה הגיע למצב אבסורדי, שאזרחים התחילו לשלוח לנו בקשות לעזרה מכל היישובים, וזה, בתוספת עבודת הכטמ"מ, מה שבנה לנו את התמונה". בטלפון האישי שלו הוא שומר התכתבות עם משפחה מניר עוז, שדיווחה ששורפים להם את הבית. "דאגנו שיגיע אליהם כוח של סיירת מטכ"ל, שיצילו אותם. שבוע לאחר מכן הם שלחו לנו הודעה 'הצלתם אותי'", הוא מספר.

אתה מבין את הביקורת שיש על חיל האוויר בעקבות 7 באוקטובר?

"ברור, זה היה יום שלא היה אפשר לצאת ממנו טוב, זה יום מזעזע וקשה לכל מי שגר במדינה הזו, ובטח למי שהיה אמור לשמור על הביטחון במדינה. נכשלנו. ראשית הצירים (נקודת המוצא; ל"ש) היתה כישלון. אין דילמה. אבל בתוך הכישלון יש גם את ההתמודדות עם המצב ואת ההתאוששות. התאוששות שהתחילה לא רק ב־8 באוקטובר, אלא גם תוך כדי היום עצמו.

"יש לי חברים טובים שיצאו לשטח לעשות הכי טוב שהם יכולים בסיטואציה קשה מאוד, ונהרגו שם. אבל אי אפשר להסתכל על היום הזה בראייה של אפס או אחד: גם ההתאוששות מהשעות הראשונות חשובה, כי מנענו דברים גרועים יותר. מאז אותו יום אנחנו פועלים ועושים דברים מטורפים, מבצעים מטורפים, טסים ולא טסים, חשאיים וגלויים".

עיקר גאוותו של סא"ל א' במלחמה נסבה על מבצעי חילוץ החטופים וקליטת המשוחררים. "אנחנו מתעסקים בזה 24/7. זו המשימה הכי ערכית וחשובה. לא משנה מתי יגידו לי שיש משהו שקשור לשו"ן (שבויים ונעדרים, ל"ש), אנחנו שם. משקיעים בזה המון משאבים. תכננו הרבה מבצעים והוצאנו לא מעט לפועל".

סא"ל א' מתכוון בעיקר למבצע חילוצה של אורי מגידיש, שהיה המבצע המוצלח הראשון לחילוץ חטופה, למבצע "יד הזהב" לחילוצם של לואיס הר ופרננדו מרמן בפברואר 2024, ולמבצע "ארנון" ביוני 2024 שבו חולצו נועה ארגמני, אלמוג מאיר ז'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו. "עשינו המון, גם עם 'בוטס און דה גראונד'. במבצע לניסיון חילוצו של סהר ברוך נכשלנו. נפצעו שם גם לא מעט חיילים שהיינו צריכים לחלץ", הוא מודה בצער.

"נוהל הקרב לכל מבצע שו"ן הוא בזמנים קצרים, בהספק מטורף. מבצעים שפעם היו עובדים עליהם שנים, מוציאים תוך שעות או ימים. ואלה המבצעים הכי מורכבים בתולדות ישראל", מציין א'. "תכנון הכי אינטימי עם הכוח, עם המודיעין, הגופים הנוספים שתומכים באירוע".

את המבצע הראשון לחילוץ אורי מגידיש הוציאו לפועל תוך זמן קצר. "הוא היה בתפיסה של הרבה אש. כשהבינו שאנחנו שם, היה ניסיון של האויב לזנב בנו. זה היה מבצע מהיר מכל הבחינות, חלק מאוד. עם כטמ"מים תוקפים, מטוס קרב שתוקף מרחבים. שם הבנו, כענף מיוחדים, את השינוי, את הצורה במענה בהרבה אש ובבידוד של הכוח. לפני כן היינו ב'מוד' של פינוי כוח שמסתבך, ובמבצע הזה האסימון נפל".

"מענה אינטימי לכוח"

"ארנון" ו"יד הזהב" היו, לדבריו, מבצעי קיצון שהתבצעו במעוזי חמאס. "מבצע 'ארנון' אפילו יותר מורכב, מכיוון שביצענו אותו באמצע היום. היו שם עשרות חמושים שמנסים לזנב בכוח ולפגוע בו. למבצע 'ארנון' נערכנו במשך חודש אינטנסיבי מאוד.

בביצוע עצמו, חיל האוויר דואג לבודד את האזור באש, עם כטמ"מ, מטוסי ומסוקי קרב, לבודד את הבית מכל אותם עשרות מחבלים שאתה רואה בכטמ"מ נוהרים לעבר הכוח, עם אמל"ח. אחרי כן, אם צריך, פינוי פצועים עם מסע"ר (מסוק סער; ל"ש). כל מה שחיל האוויר יודע. במבצע 'ארנון' ובמבצע 'יד הזהב' היו 100 כלים באוויר, בכל אחד מהם. נותנים מענה אינטימי כדי לעזור לכוח שאף אחד לא יפגע בו, ומענה במרחב, לראות שפוגעים בכל מה שעשוי להשפיע על המבצע".

האם בדיעבד ניתן היה לעשות יותר מבצעים לחילוץ חטופים בימים הראשונים של המלחמה?

"כמונו, גם 'צד אדום' (האויב, ל"ש) לומד. יכולנו להיות יותר חכמים. לאחר כל מבצע לחילוץ שו"ן שביצענו, הצד השני הגביה את החומות, והמבצעים הבאים הפכו למורכבים יותר - מהורדת החטופים לתת־הקרקע, ועד דברים אחרים. בין חילוץ מגידיש, שהיה מבצע חלק ופשוט באופן יחסי, למבצעים המורכבים שאנו פוגשים עשרות מחבלים בכוח, יש שינוי. למרות הסיכונים הקיימים והסיכונים שהלכו וגברו לאורך הדרך, הלוחמים האמיצים בקצה ראו רק את משימת החילוץ לנגד עיניהם".

האם מאז מבצע "ארנון", שהיה המבצע המוצלח האחרון לחילוץ חטופים, היו ניסיונות נוספים לחלץ חטופים?

"אנחנו עוסקים בכך כל הזמן. עכשיו זה מאוד מורכב. אבל החובה שלנו היא להמשיך ולנסות, גם אם תהיה הזדמנות הכי קטנה".

"ערוכים לזמן שיגידו לנו"

מלבד חילוץ חטופים, עסוק ענף מיוחדים בחיל האוויר גם במבצעים מיוחדים נוספים, כמו מבצע "רבות הדרכים" שפורסם, ובמסגרתו הונחתה יחידת שלדג של חיל האוויר ליד העיר מסיאף שבסוריה, וחיסלה מתקן במעבה ההר שתוכנן לשמש מפעל לייצור רקטות. מלבד הטסתם של הלוחמים לשטח סוריה, שאז עוד היה רווי במערכות נ"מ מתקדמות, ביצע חיל האוויר במבצע זה תקיפות רבות להטעיה ברחבי סוריה, ודאג למנוע הגעת אויב לאזור באמצעות בידוד המרחב.

האם מאז "רבות הדרכים" ביצעתם עוד מבצעים בסגנון הזה ברחבי המזרח התיכון?

"מבצעים טסים זה ייחודי. זה לא קורה כל יום, זה מורכב מאוד, וזה בבודדים. עד המלחמה היינו במבצעים בודדים מסוג זה, ויש גם פעילויות שלא עשינו במשך עשרות שנים, והיום אנחנו עושים, ומגיעים לכל מקום. הגענו רחוק מאוד. עשינו את מה שעשינו, חזרנו, ואף אחד לא יודע על זה. אנחנו ממשיכים להיערך לפעולות נוספות".

על היערכות לפעולה ישראלית באיראן, אווירית או קרקעית, סא"ל א' מסרב לענות, מטעמים מובנים. אך לדבריו, "בצניעות, אנחנו יודעים להגיע לכל מקום. אין מקום שאי אפשר לפרוץ אליו. 'רבות הדרכים' הוכיח את זה, אווירית וקרקעית. אנחנו יודעים לעשות הכל, ואנחנו ערוכים די טוב להצליח לעשות דברים מורכבים".

אתה לא חושש שחשיפת "רבות הדרכים" פוגע ביכולת ההפתעה של צה"ל לבצע פעילויות מסוג זה במקומות רחוקים נוספים?

"שאלה טובה. בכל חשיפה יש מורכבות, אבל יש לחשיפת המבצעים גם ערך חשוב מעבר לביטחון מידע. יש דברים שצד אדום יודע גם בלי שנגיד לו באופן פורמלי".

כמה מהזמן שלך מוקדש להיערכות לפעולה באיראן?

"אני עוסק בזה 100 אחוז מהזמן, כמו שאני עוסק 100 אחוז מהזמן בשו"ן. אנחנו מתעסקים בכל המזרח התיכון. ביחס לגודלנו הקטן, במדינה הקטנה, אנחנו מקבילים לסנטקום, כלומר, לפיקוד מרכז של צבא ארה"ב. אנחנו ערוכים ומוכנים לזמן שיגידו לנו. היכולות שלנו הולכות ומשתפרות, ועובדים קשה כדי להביא את כל היכולות. אם נידרש, אני בטוח שנדע לפעול בצורה מאוד משמעותית בכל מקום".

מילואימניקים משכו את חתימתם

סוגיה נוספת שאיתה נדרש סא"ל א' להתמודד בעת האחרונה היא הסוגיה החברתית, שמחלחלת לכל הצבא, וכמובן גם לחיל האוויר. גם בענף שלו היו כמה מילואימניקים שחתמו על המכתב שקיבל את השם "מכתב הטייסים", אך לאחר שיחה קצרה איתו, משכו את חתימתם. "העבודה המשותפת עם כל הכוחות המיוחדים והמפקדים בזרועות היא זכות גדולה עבורי ועבור אנשיי. ביחידות המיוחדות מאוד שיש לנו, בפיקודים ובשב",. אנשים שעצרו את חייהם ומקדישים את כל זמנם להשגת מטרות המלחמה. גאווה גדולה", הוא אומר.

"בתקופה הנוכחית, כולם מבינים שהצבא צריך להישאר כקפסולה נקייה מפוליטיקה. גם המילואימניקים. גם כאלה שבטעות השתחלו למכתבים, וירדו מזה כשהם הבינו שהם מתפרסמים בצבע צבאי ולא אזרחי. יש כאלה שהתחברו למכתבים ברמה האזרחית, אבל לא התחברו לאירוע הצבאי. המילואימניקים אומרים: 'בתקופה הזו אנחנו צריכים להיות בצבא, אין מצב שאנחנו לא בצבא בתקופה הזו'. הם מחוברים ומבינים את גודל השעה.

"הם חשבו שזה אירוע אזרחי לגמרי, ואני הפתעתי אותם כשאמרתי להם שזה מכתב שמתויג כ'מכתב המילואים'. זה לגיטימי שלאנשים שלנו יש עמדות מוצקות על הנעשה במדינה, וכשהם לא במילואים הם יכולים לתמוך במה שהם רוצים. אבל מהרגע שהם עלו על מדים, והם מציגים את עצמם כסרן או רס"ן, הם מחויבים למשימה שאנחנו עושים. יש קבוצה מאוד קטנה שמחברת את המחאה לצבא".