בנאום ההתפטרות בר דיבר על מנהיגות - מולו ניצבה דמותו של מי שלא לקח אחריות

המשפט הנוקב ביותר בנאום ההתפטרות של רונן בר הערב, עסק במנהיגות. "מנהיגות נמדדת יותר לאחר כישלונות מאשר בעקבות הצלחות", אמר. "היא נקנית בראש ובראשונה בדוגמא אישית ובבסיסה לקיחת האחריות".

בר דיבר על עצמו, אבל מולו ניצבה דמותו של בנימין נתניהו. זה שלא לקח אחריות למחדל, זה שמתנפל על כל קרדיט ובורח מכל כישלון, זה שמוכן לרסק הכל על מזבח הישרדותו הפוליטית, זה שמונע ועדת חקירה ממלכתית, וכן – זה שדורש נאמנות אישית קודם לנאמנות לחוק.

"הדיון בבית המשפט אינו עוסק בענייני האישי אלא בעצמאותם של ראשי שב"כ הבאים", אמר בר, והבהיר לשופטים כי לא בהמשך כהונתו הם עוסקים – הוא כבר חסך מהם את ההתלבטות, והתפטר – אלא בעתידו של השירות, ובהגנות שיבטיחו כי הוא יוכל למלא גם בעתיד "באופן עצמאי ונטול לחצים" את שתי משימותיו העיקריות – שמירה על הביטחון ושמירה על הדמוקרטיה.

התפטרותו של בר משחררת את בג"צ לעסוק בסוגיה העקרונית, לא לגופו של אדם אלא לגופו של עניין. התצהיר שהגיש, ותצהיר הנגד מטעמו של נתניהו, הסירו את כל המסכות. מחד, זכותה של הממשלה על-פי חוק למנות ולפטר את ראש שב"כ. מאידך, המניעים הנסתרים שעמדו בבסיס החלטתה, שחלקם מפלרטטים עם העולם הפלילי.

ספק אם השופטים ימנעו מהממשלה את זכותה, אבל פסק דינם יהיה חייב לכלול הרמת מסך שתחשוף לציבור הישראלי את מה שהממשלה, והעומד בראשה, ניסו להסתיר במסעם הדורסני להכפיף את מוסדות המדינה לגחמותיהם.

בר הרחיק את מועד פרישתו לאמצע חודש יוני כדי לאפשר לבג"צ מספיק זמן לפסוק, וכדי להותיר גם מספיק זמן לחפיפה סדורה עם מחליפו. האירועים האחרונים מחייבים בחינה מדוקדקת של מי שימונה, והמניעים למינויו. קשה להפריז בחשיבות העניין לאור מה שנחשף באחרונה, ובעיקר לאור מה שלא נחשף במלואו וטרם הושלם – בדגש על פרשת קטארגייט שנוגעת בליבת הביטחון הלאומי, ובהעדפת המעורבים בה את האינטרסים שלהם על-פני האינטרסים של המדינה.

"נותר רק אדם אחד בישראל שבורח מאחריותו לאסון"

בר בחר לפרוש בערב יום הזיכרון. הוא הכיר בחלקו למחדל הגדול שלו ושל שב"כ, שירבוץ על כתפיו לנצח. זה כישלון מקצועי עמוק, שתוצאותיו האסוניות ילוו את ישראל עוד שנים רבות, ומחייבות שידוד מערכות עמוק כדי להבטיח שלא יישנו. בר גם בחר לציין את עוצמתו של הארגון, שקם מכישלונו למערכה מורכבת, רב-זירתית, שבליבה המצוד אחר יוזמי ומובילי מתקפת חמאס – ה"מינכן" של שב"כ, במילותיו של הראש הפורש.

בשבועות האחרונים התלבט בר עמוקות אם להמשיך במאבק המשפטי או לסגת, כדי שלא להעמיק את הפגיעה בארגון ובעובדיו. הנתיב שבו בחר ביקש לאזן בין השניים: ניסיון להגן על הארגון מעצם פרישתו, אבל רק לאחר שיעשה כל שביכולתו לוודא שמחליפו - ובעקבות זאת הארגון כולו - לא יהיה בובה.

ימים יגידו אם הצליח, אבל הדרך שבה בחר אפשרה לו לקחת את גורלו בידיו: מבלי לחכות לבג"צ, מבלי לאפשר לממשלה את הסיפוק שבהדחתו. הוא עוזב כשהחליט כפי שעשו לפני הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, אלוף פיקוד הדרום ואחרים, ומותיר רק אדם אחד בישראל שבורח מאחריותו לאסון.