בן אדם כעץ שתול על מים: סמל חטיבת גולני מוטבע בלב הלוחמים מיום הקמתה

כמו בכל דבר בחיים, יש קשר בין האדם לסמל. סמל חטיבת גולני מוטבע היטב בלב מדינת ישראל ובליבם של הלוחמים מאז יום הקמתה.

עץ החטיבה ננטע ביום הקמתה, וכמו כל נטע של עץ - הוא צמח ונבט, גידל ענפים והשריש שורשים. עם השנים השורשים התחזקו עמוק באדמת המדינה ובליבו של העם. הענפים גדלו, אך יש חורים שלעולם יסמלו את נופלי החטיבה. אלה שבזיעת אפם ובדם ליבם נלחמו למען המולדת, אך לא שבו מהמלחמה.

סמל החטיבה נושא עימו היסטוריה ומורשת מפוארות. הוא לא עוד תמונה או ציור יפה, אלא הוא סיפורם של דורות רבים של לוחמים אמיצי לב וקשוחי עורף, שהקריבו הכל מתוך אמונה ואהבת הארץ. הסמל הוא הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין לוחם גולני למדינת ישראל.

כשלוחם מסתכל על הסמל, הוא רואה וזוכר את האחריות המוטלת עליו, את החובה להמשיך את מורשת הלוחמים ואת חשיבות שירותו הצבאי בהגנה על המולדת.

בטקס ההשבעה, אנו נשבעים אמונים למדינת ישראל ומתחייבים להגן על ארצנו, על העם שלנו, על הערכים שעליהם קמה מדינת ישראל. טקס ההשבעה הוא לא רק משהו פורמלי, יש בו הרבה מעבר לכך: יש שם הבטחה של הפרט למדינה, יש שם התחייבות להיות חלק מסיפור, יש שם רצון להיות חלק מחלוציות, יש שם אהבה אמיתית וכנה למדינת ישראל ולתושביה. הסמל תמיד יהיה תזכורת ללוחם, שנשבע לאחריות המוטלת עליו, לחובה לדבוק במשימה עבור הדורות שהיו ואלו שעוד יבואו, וכמובן עבור אלו שנמצאים כאן היום.

סמל חטיבת גולני נצבע בירוק ובצהוב, לא בכדי: הצהוב מזכיר את המדבר, האזור הדרומי של מדינתנו, והירוק - את ההרים ואת החורש הפראי של אזור הצפון. מאז יום הקמתה, ובוודאי היום, חטיבת גולני נלחמה גם בצהוב וגם בירוק, ותמשיך להילחם בכל מקום, ככל שיידרש - בדיוק כמו שעשו אבותינו, לוחמי העבר, החלוצים המקימים ששתלו את העץ. לאורם הלכנו ונלך לעולם.

"אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם

ואמרה: מי אתם? והשניים שוקטים

יענו לה: אנחנו מגש הכסף,

שעליו לך ניתנה מדינת היהודים.

כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל

והשאר יסופר בתולדות ישראל"

(נתן אלתרמן)

זכרו כי עץ החטיבה ניתן לכם על מגש הכסף, כפי שניתנה לנו מדינת היהודים. זכרו כי סמל החטיבה ניתן לכם מתוך השורשים העמוקים של לוחמים אמיצי לב. זכרו כי גבורתם עוד תסופר בתולדות ישראל.

לכל לוחם יש עץ חטיבה אישי שלו בליבו. גם אני גדלתי מתוך השורשים של העץ, מאבק המלחמה, מאימונים מפרכים וממשימות מאתגרות. גם לי יש חורים בענפי העץ הפרטי שלי, של רעיי לנשק שהלכו ולא ישובו עוד. ובאור הזיכרון, לצד כאב האובדן, בכל יום בחרתי להסתכל על העץ ולזכור את השליחות, את החשיבות, את הערכים, את המולדת ואת העם שלי.

"הנני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל... ולהקדיש את כל כוחותיי, ואף להקריב את חיי, להגנת המולדת ולחירות ישראל". זכרו את העץ, זכרו את השבועה, זכרו את אשר לשמו בחרתם.