הרבש"ץ נהרג בתוך דקות, כיתת הכוננות הזעירה לא ירתה אפילו קליע אחד, כוח אזרחי מאולתר קפץ מהר חברון והצטרף ללחימה, וצה"ל הגיע רק אחרי תשע שעות ארוכות, כך עולה מתחקיר הטבח בקיבוץ עין השלושה, שהסתיים במותם של ארבעה ישראלים ובמחבלים שהשתוללו במשך שעות ארוכות ללא הפרעה.
תזכורת למחדל: תיעוד התרגיל של חמאס כחודש לפני הטבח
תחקיר בהובלת אלוף משנה זיו נמני, שהוצג בימים האחרונים למשפחות השכולות ולקהילת הקיבוץ, חושף לראשונה את התמונה המלאה של אירועי ה-7 באוקטובר בקיבוץ עין השלושה, אליו, כמו אל הקיבוצים ניר עוז ונירים, לא הגיעו כוחות כלשהם במשך שעות ארוכות.
יום השבת ה-7 באוקטובר החל בקיבוץ עין השלושה ככל שבת רגילה. ב-5:27 בבוקר החלה כוננות שחר שגרתית. בהקלטה שנחשפה בתחקיר, נשמע הסמג"ד מוסר לכוחות: "הסופ״ש אמור להיות שקט, אין צפי להפגנות". בשעה 3:00 לפנות בוקר, לאור הפעלת הסימים ואינדיקציות נוספות, הורו באוגדת עזה לכוחות לא להגיע למרחב הגדר. הנחיה זו לא הועברה לגדוד כיסופים, שהיה אחראי על הגזרה, והכוחות נפרסו בקרבת הגדר - כרגיל.
בשעה 6:29 החלה מתקפת החמאס עם שיגור אלפי רקטות לעבר יישובי העוטף והדרום. במרחב נורו 1,359 רקטות ופצצות מרגמה, בעיקר לעבר נקודות שבהן צה"ל היה מתמקם בעבר. באותו הבוקר לא נפלה אף רקטה בתוך קיבוץ עין השלושה.
בשעה 6:37 הכריז אל"ם אסף חממי ז"ל, מח"ט חטיבה דרומית, על "היפוך קערה" – מונח המתאר מעבר מהגנה להתקפה - והורה להקפיץ את כיתות הגנת המחנה ביישובים. בשעה 6:44 התקשר חמ"ל החטיבה הדרומית לרם נגבי, רכז הביטחון השוטף הצבאי (רבש"ץ) של הקיבוץ, שמיד העביר הודעה בקבוצת הוואטסאפ היישובית: "יש אירוע מורכב, נראה לאן זה מוביל. תעלו על ציוד. ניפגש באיזשהו מקום". למרות שבתקן היו אמורים להיות 16 נשקים, בפועל רק לארבעה אנשי כיתת הכוננות, בהם הרבש"ץ וסגנו, היו נשקים ארוכים. מבנה הנשקייה היה ריק לחלוטין.
עשר דקות מאוחר יותר זיהה כוח כוננות צבאי "כרמל", שהיה מוצב באזור ואדי עדי, בסמוך לקיבוץ, שיירת אופנועים מתקדמת לכיוון עין השלושה. תחילה חשבו החיילים שמדובר במטיילים, אך מהר מאוד הבינו שאלו מחבלים כאשר נפתחה עליהם אש. הכוח השיב באש וזיהה פגיעות, אך המפקד דיווח בקשר כי "יש שטף של מחבלים שעובר אותנו ולא נעצר וממשיך הלאה".
המחבלים חדרו ליישוב ממספר נקודות בגדר
מחבלי הנוחבה חצו את הגדר בשתיים או שלוש נקודות שונות בגדר, אך כוח הכרמל הצליח לפגוע בהם. בין 12 ל-15 מחבלים, כנראה משתי מסגרות שונות, חדרו דרך פרצה בגדר האינדיקטיבית של היישוב לתוך הקיבוץ. המחבלים נשאו מפה, שנתפסה לאחר מכן, שבה סומנו נקודות חשובות בקיבוץ, בהם מקלטים.
בשעה 7:02 זיהה תושב הקיבוץ חמישה מחבלים בסמוך לכלבו שבמרכז הקיבוץ ודווח לרבש"ץ, שהורה לכיתת הכוננות להגיע למזכירות עם ציוד.
שלוש דקות מאוחר יותר נרצחה תושבת הקיבוץ, נועה גלזברג, באכזריות. היא נבהלה מהירי ששמעה בשכונה והחלה לצעוק. ייתכן שניסתה לברוח דרך חלון ביתה, ואז מחבלים ירו לעברה. לאחר מכן נכנס מחבל לדירה ורצח אותה בדם קר. כשעה מאוחר יותר התגלתה גופתה על ידי גיסה, שמתגורר בסמוך.
נגבי, ששמע את הירי בקיבוץ, אמר לראש צח"י להורות לתושבים להסתגר בבתים. לאחר מכן ניסה להגיע למקום הירי אך נתקל בחוליית המחבלים שרצחה את נועה גלזברג. הוא פתח באש אך אלו השיבו מירי נשק קל ושיגרו לעברו רקטת אר-פי-ג'י ממנה נפצע אנושות. הוא הספיק לדווח למוקד על פציעתו אך לאחר מכן נפטר מפצעיו.
בשעה 7:15 יצאה מרסל טליה מחדר דירת אירוח בקיבוץ. בתה, ליאורה בן צור, ילדה כמה ימים מוקדם יותר והייתה בבית החולים, והסבתא הגיעה לקיבוץ לשמחת תורה לסייע לחתנה עם הנכדים. היא התגלתה על ידי המחבלים ונורתה בגבה. בהמשך היום בניה, שהגיעו למקום ביוזמת אחותם, מצאו את גופתה כשבידה ממתקים שנשאה לנכדיה.
במקביל, יצא סגן הרבש"ץ לכיוון. הוא זיהה שמונה מחבלים והחליט שהוא לא מסוגל להתעמת איתם לבדו מכיוון שייהרג בתוך רגע. הוא שב לכיוון ביתו, אך בדרך איבד את הטלפון הסלולרי שלו. עד השעה 11:00 הוא לא היה זמין. לא ברור מדוע לא חתר למגע או ניסה להגיע ליתר חברי כיתת הכוננות, שבאותו הזמן נעו לכיוון חדר האוכל ולאחר שלא הצליחו ליצור קשר עם הרבש"ץ, סגנו או ראש צח"י, המשיכו לבית הכנסת.
באותו הזמן המשיכו המחבלים לנוע בקיבוץ. הם הגיעו לנקודות שתוכננו מראש, ירו על בתים ושרפו מרפסת, כשהם עושים ביישוב כרצונם, ללא שום כוח שמפריע להם. בסביבות השעה 7:45 הם התקבצו במדשאה המרכזית של הקיבוץ, ניהלו שיח ולאחר מכן יצאו בתנועה מהירה מהמקום. חמש דקות מאוחר יותר כוח "כרמל" זיהה ארבעה מחבלים על גבי אופנועים וחיסל שלושה מהם. כמה ימים מאוחר יותר נמצא נשקו של נגבי בנקודת היתקלות זו, מה שמעלה את הסבירות שמדובר באותם המחבלים.
מסיבה שאינה ברורה, הגל השני של המחבלים שכלל טנדרים, שהיכה ברוב יישובי העוטף ויצר את רוב הכאוס, הזוועות והחטיפות, לא הגיע לעין השלושה. במקומם, בסביבות השעה 9:00, חצי שעה לאחר קריאתו של מוחמד דף להמונים להגיע לעוטף, פרצו בין 15 ל-25 מחבלים לא משוייכים דרך פרצה ומעל השער האחורי לתוך הקיבוץ. אז החל מסע הרס וביזה כמעט בכל בית בשכונה.
בניגוד לגל הראשון של מחבלי הנוחבה, שפעלו במהירות ובהחלטיות, התנהלו המחבלים בשלב זה בעיקר כפורצים, בוזזים ומחוללי כאוס. באחד הבתים הוציאו המחבלים את בני הזוג מהממ"ד וניהלו איתם משא ומתן באנגלית – הם גנבו את הטלוויזיה, טלפונים ניידים ואפילו אלכוהול – ואז החזירו את בני הזוג לממ"ד ועזבו את הבית. דפוס זה חזר בבתים רבים – המחבלים נכנסו, שברו, הרסו ובזזו רכוש, בחלק מהמקרים אף ירו לעבר הבתים מבחוץ ורק אז נכנסו.
המחבלים הגיעו לאחד הבתים והתושבת יצאה לקראתם. "בשם אללה שלכם, אל תהרגו אותי", אמרה להם ונתנה להם תכשיטים. הם עזבו אותה ופנו לבית של סלביה מירינסקי שהתבצרה בממ"ד. הם הציתו את הבית והתרחקו, ושני חברי קיבוץ שזיהו את הבית בוער יצאו מביתם וניסו לכבות את האש. המחבלים ירו לעברם והם נמלטו מהמקום. בשעה 9:20 התקשרה סילביה לבנה ואמרה "שורפים אותי". 19 דקות מאוחר יותר היא נספתה בביתה. בנה היה איתה בקו עד הרגעים האחרונים של חייה.
במהלך השעות שבהם לא היה אפילו לוחם אחד ביישוב, פעל הטנק של מפקד הפלוגה הגזרתית במרחב. הוא ביצע ירי מקלעים על מחבלים ודרס אחרים, לא מן הנמנע שרבים מהמחבלים שהיו אמורים להגיע לקיבוץ נהרגו על ידו. ב-9:37 הוא עלה בקשר מול מפקד הגזרה, סגן מפקד גדוד 51, ושאל אותו האם יש מחבלים בעין השלושה. בשל הקצר בתקשורת הסמג"ד לא ידע על המחבלים שמסתובבים וזורעים הרס בקיבוץ. הטנק עזב את המרחב.
בעוד שני לוחמי כיתת הכוננות מסתתרים בבית הכנסת וסגן הרבש"ץ נמצא בביתו, היו מקרים שבהם תושבים אקראיים הצליחו להתגונן. ב-9:39 זיהה תושב הקיבוץ מחבלים שניסו להיכנס לבית של שכנתו, פתח לעברם באש מאקדחו האישי והבריח אותם. בשלב מסויים מחבלים נכנסו לביתו של אחד מחברי כיתת הכוננות שהתבצרו בבית הכנסת וניסו לפתוח את הממ"ד שבו היו אשתו והילדים. האישה החזיקה את הדלת והמחבלים התייאשו והמשיכו הלאה.
ב-10:10 חדר מחבל חמוש לביתו של מתן מליחי, חבר כיתת הכוננות שהיה חמוש באקדח בלבד. מתן החליט עוד קודם לכן להותיר את משפחתו מוגנת בממ"ד ולהסתתר באחד החדרים. הוא פתח לעברו המחבל באש ולאחר מכן הרג אותו במכות מנשקו. הוא החביא את הגופה בבית מחשש שחבריו יזהו אותה ויגיעו. במקביל, התקשר לחברו ליחידה, אחיה שרביט, שמתגורר ביישוב אביגיל בהר חברון, וביקש סיוע. הוא הבין מיד את חומרת המצב", סיפר לימים בעיתון מקור ראשון, "גנב לשכן שלו את הנשק וטס אלי" יחד עם שכנו ליישוב.
בשעה 11:00 חדרו מחבלים לביתה של ז'קלין גליסמן, בת 80. זו הבינה מיד את הסכנה ונמלטה מהחלון, כשהבית החל לעלות באש. בדרך נס היא לא נתקלה במחבלים בדרכה אל בית סגן הרבש"ץ. בדרך מצאה את הטלפון שלו והשיבה לו אותו.
שבע שעות לאחר שהחלה המתקפה הגיעו לקיבוץ כוחות תגבור מאולתרים. אחיה שרביט ואשריאל דרעי מאביגיל, שהוזעקו על ידי מתן מליחי, אספו בדרכם לוחמים של יחידת מתיל"ן של המשטרה ונכנסו לעין השלושה. 17 דקות לאחר מכן הגיעו ידידיה ובצלאל טליה, בניה של מרסל טליה, מחוות טליה שבהר חברון, לחפש את אמם. הם מצאו את גופתה ללא רוח חיים.
שני הצמדים חברו לכיתת הכוננות והחלו בסריקות אחר המחבלים, שרובם המוחלט כבר עזבו את המקום. ב-14:10 הצטרפו אליהם 20 לוחמי יחידת ברק של מג"ב. חצי שעה מאוחר יותר הכריז מתן מליחי על עצמו כרבש"ץ זמני וארגן את חלוקת הגזרות לסריקה. בשעה 14:45 נתפס מחבל שככל הנראה נכנס לפניקה כי פספס את בריחת המחבלים קודם לכן – ונכנע.
רק בשעה 15:15, כמעט תשע שעות לאחר תחילת מתקפת חמאס על העוטף, נכנס הכוח הצבאי הרשמי הראשון לזירה – כוח הכשרה של פלס"ר גולני. בשעות הערב של אותו היום החלו התושבים ההמומים לפנות את עצמם אקראית. ביום למחרת, רק לאחר דרישה של אחד מחברי הקיבוץ, פעלו הכוחות באופן מוסדר פחות או יותר לפינוי רשמי. הפארסה נמשכה, כשרק יממה לאחר מכן פונו הפועלים התאילנדים "שנשכחו" מאחור.
ביום למחרת נאספו ארבעת חללי הקיבוץ לפרגולה אחת. במשך יממה שלמה היו הרוגי הקיבוץ מוטלים בקיבוץ, עד שרב החטיבה הגיע למקום עם רכב לפינוי גופות ואסף אותן.
ההיערכות בגזרה לא יכלה לתת מענה לתרחיש
מסקנת התחקיר הינה חד-משמעית: "צה"ל נכשל במשימתו בהגנה על קיבוץ עין השלושה" וקבע וכי "תרחיש הייחוס לא תאם את יכולת האויב ופעילותו בשטח". התחקיר קובע כי "ההפתעה, עוצמתה ורוחב ההתקפה הכריעו את ההגנה בגזרת האוגדה" וכי "היערכות הגזרה לא יכולה הייתה לתת מענה לתרחיש שהתממש". עוד נכתב כי "הטנק והכרמל לא מנעו הגעה לקיבוץ" וכי "כוחות צה"ל התייצבו מאוחר מהנדרש".
ביקורת מופנית גם כלפי "מערך צח"י וכיתת הכוננות, שלמעט הרבש"ץ, לא היו אפקטיביים בבלימת האויב בקיבוץ באמצעים שהיו לרשותם". התחקיר מציין כי לרשותם היו "בסך הכל ארבעה נשקים, ללא זמינות או מכשירי קשר", אך מוסיף כי "הם עשו מה שהם היו יכולים".
כמו כן, התחקיר מציין שגדר הקיבוץ הייתה "תקינה ומשדרת אינדיקציות למרכזייה", אך "המרכזייה לא שידרה לטלפונים של אנשי הקיבוץ". מערכת המצלמות במעגל סגור, שכללה שלוש מצלמות בשער הראשי ושתיים בשער האחורי, הייתה אמורה לשדר לניידים של הרבש"ץ וסגנו, "אבל לא היה שידור באותו הבוקר".
לצד הביקורת, התחקיר מציין לחיוב מספר אירועים ערכיים: הבנת תמונת המצב וחתירה למגע של רבש"ץ הקיבוץ, רם נגבי ז"ל, שנהרג תוך כדי התמודדות עם המחבלים. חיסול מחבל בתוך ביתו ותפיסת פיקוד על כיתת הכוננות של מתן מליחי. חתירה למגע וירי לעבר מחבלים של תושב הקיבוץ לואיס רוטמן. חתירה למגע של ארבעת האזרחים שהגיעו לקיבוץ ונשארו בו לסייע. וכוחות הצבא המעטים באזור - הטנק של מ"פ ו' וכוח "כרמל", ש"אף על פי שהיה לבד המשיך לחתור למגע" עד שנגמרה לו התחמושת.
תגובת הקיבוץ | "גאים בחברי כיתת הכוננות שלנו ועומדים מאחוריהם"
בעין השלושה הגנו על חברי כיתת הכוננות: "כעסנו על האמירה כי תפקוד הכיתה לא היה אפקטיבי. במיוחד מטרידה העובדה שהצבא מנסה להטיל את האשמה על מוכנות כיתת הכוננות, דבר שאינו צודק ואינו תקין".
"חשוב להדגיש שהאחריות והמוכנות של כיתת הכוננות נמצאות בידי צה"ל, כולל מספר האימונים בשנה, כמות הנשקים בישוב, בקרה ופיקוח. אין זה נכון ולא הוגן שהתחקיר יתייחס באפקטיביות הכיתה, מבלי להתייחס לתנאים הלא פשוטים שבהם פעלו ולצעדים שננקטו עי משרד הביטחון לפני המלחמה והביאו למצב הזה, משך קרוב לעשור יש מאבק עיקש להכיר בכיתת הכוננות וברבשצ"ים, הצבא ביקש לצמצם את הכיתות ואת שכר הרבשצ"ים".
"כולל זה שהנשקים נלקחו מהקיבוץ ובאותה שבת ארורה היו ברשות הכיתה רק ארבעה נשקים (אחד מהם על הרבש"ץ שנהרג סמוך לשעה 7:11 ונשקו נחטף). חברי הכיתה, יצאו להילחם לפקודת הרבש"ץ, עשו כל שביכולתם עם האמצעים שעמדו לרשותם, גם עם חוסר ההכנה לאירועים מסוג זה שבאחריות צה"ל".
"אנו גאים בחברי כיתת הכוננות שלנו ועומדים מאחוריהם. הם הראו אומץ לב ופעלו בשיקול דעת שהווה חלק משמעותי בהגנה על הקיבוץ. מפרוץ המלחמה ועד היום (כיום מחלקת הגנת הישוב) פועלים ללא לאות בשמירה על הקיבוץ. אנו דורשים שהאחריות המלאה תוטל על הגורמים המתאימים והעבודה שנעשית כדי להגן על הקיבוץ תזכה להערכה הראויה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו